פרשנות
הקריסה במבחני PISA: פתק מה-OECD לא ינקה את קיש מאחריות לכישלון
שר החינוך הציג שורה של הסברים לתוצאות הגרועות, כולל הודעת ווטסאפ מבכיר ב-OECD, שלפיה "בהתחשב במלחמות, הירידות היו יכולות להיות גדולות יותר"; אלא שאחרי שביטל רפורמות, ויתר על מבחני מיומנויות והעדיף מאבקים פוליטיים, הוא לא יכול לברוח מהאחריות למצב המערכת
חצי שעה לפני פרסום תוצאות מבחני PISA שהיו הגרועות של ישראל מעולם, כינס שר החינוך יואב קיש את כתבי החינוך לשיעור דיגיטלי בתירוצים. במרכז השיעור היתה הטענה "הבאתי פתק משלייכר". מנהל מחלקת החינוך של ה-OECD, אנדריאס שלייכר, הוא במובנים רבים שר החינוך העולמי. קיש ציטט הודעת ווטסאפ ששלח לו שלייכר ולפיה "בהתחשב בשיבושים שגרמה המלחמה יכולתם לראות ירידות גדולות יותר". אלא ששלייכר העביר לעיתונאים הישראלים גם מסר נוסף לפיו "שוחחתי עם השר, הסברתי לו את התוצאות בפרטים וכן שכולם יוכלו לראות אותן ולכן עדיף למשרד להתייצב מאחוריהן". מעניין למה שלייכר חשב שזה מסר חיוני.
התוצאות הגרועות ביותר של ישראל במבחני PISA היו ב-2006, השנה הראשונה שבה השתתפה במבחנים באופן מלא. בשלושת התחומים הקבועים של המבחן התוצאות הפעם היו נמוכות מ-2006. ההסבר העיקרי של קיש היה המלחמה – סגירת בתי הספר, המפונים, החטופים וההשלכות הנפשיות. קיש מתעלם מכך שניהול מלחמה של שלוש שנים הוא ניהול מלחמת ברירה. הוא לא יצא חלילה בקריאה לנסות לעצור את המלחמה כי תלמידי ישראל קורסים. זה לא היה מועיל בפריימריז. הוא גם מתעלם מכך שכמו בקורונה גם במלחמות, החינוך תמיד עומד אצל ממשלות נתניהו במקום האחרון. זה לא רק שהמערכת תמיד נסגרת בקלות. זה גם שאין אמצעים ללמידה מרחוק ולא משקיעים בהסכמים להחזרת ימים.
והיתה לו עוד רשימה של תירוצים: מנכ"ל הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), גל אלון, מנהל נגדו מאבק פוליטי והוא מתכוון להביא לפיטוריו (אם הוא היה יכול זה כבר היה קורה). בפועל כיוון שקיש הפיץ את דו"ח ראמ"ה באיחור, כתבי החינוך עבדו מול הדו"ח המקורי של ה-OECD. הוא אמר דברים חמורים לא פחות. עוד ברשימה: תלמידי ישראל עונים באופן חפוז יותר מתלמידים אחרים (אולי גם הם מתנכלים לשר); גם בצרפת וגרמניה יש ירידות, ואולי נימוק המחץ: "לוקסמבורג נכנסה והורידה אותנו מקום".
שלייכר, זה שקיש הביא ממנו פתק, אמר בראיון לכלכליסט ב-2019 כי "לישראל יש תלמידים של המאה ה-21, לימודים של המאה ה-20 ובתי ספר של המאה ה-19". מערכת החינוך של ישראל מיושנת ומוכוונת ללמד את התלמידים להקיא ידע בבחינות הבגרות. בעשור האחרון הלך והתברר שמה שבאמת חיוני לשוק העבודה הן מיומנויות המאה ה-21: חשיבה עצמאית וביקורתית, לימוד עצמאי, שיתוף פעולה ויכולת לתקשר את כל זה.
שרת החינוך הקודמת יפעת שאשא ביטון הנהיגה רפורמה בבגרויות המח"ר כדי להכריח את התלמידים לרכוש מיומנויות אבל קיש ביטל אותה והנהיג רפורמה מתונה בהרבה. ראמ"ה עבדה שנתיים על מבחן ארצי במיומנויות אבל קיש ביטל גם אותו. את ארבע השנים שלו בזבז קיש על רפורמה שנויה במחלוקת בלימודי מורשת ועל רדיפת מורים שמתבטאים פוליטית. במקום להעניק עצמאות למורים ולמנהלים הוא הנחית רפורמות במתמטיקה ואנגלית מלמעלה.
קיש יכול היה להיאבק על תקציבים להעלאת מעמד המורה, לחינוך לגיל הרך ולתשתיות מחשוב. במקום זה הוא הזרים מיליארדים לחרדים. ולכן החורבן שמבטאות תוצאות PISA הוא עליו ועל הממשלה שלו. וכן שוב הוכח שהוא שר החינוך הגרוע בתולדות ישראל.
