שבע שנות מאסר לגנב ציוד ההגברה של נרצח בנובה: "שפל מוסרי קיצוני"
רם שאהין גנב מערכות הגברה בשווי של 800 אלף שקל שהיו בבעלות מתן ליאור ז"ל, שנרצח בטבח. הוא התחזה לשותף הנרצח כדי לשחרר ציוד שנתפס במשטרה, ואף הגיע לנחם בשבעה בזמן שהסתיר את הרכוש. דניאל חסון, שניסה למכור את הציוד, נידון ל-40 חודשי מאסר. השופט: "מעשה נבלה החותר תחת אושיות החברה המתוקנת והסולידריות האנושית"
שבע שנות מאסר בפועל - זה העונש החמור שגזר היום (ד') שופט בית משפט השלום בבאר שבע אמיר דורון על רם שאהין, אשר הורשע בגניבת וביזת ציוד הגברה שהיה שייך למתן ליאור ז"ל שנרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר. בנוסף גזר בית המשפט על שותפו לחלק מהעבירות, דניאל חסון, אשר ניסה למכור את אחת ממערכות ההגברה הגנובות, 40 חודשי מאסר בפועל. גזר דינו של שותף שלישי, סאן לוסיאן תבל, אשר הורשע בסיוע לגניבה, יינתן במועד אחר.
כתב האישום נגד השלושה הוגש בנובמבר 2023, כחודש לאחר טבח ה-7 באוקטובר, ותיאר מעשה נבזי במיוחד: קשירת קשר לגניבת ובזיזת הציוד של ליאור ז"ל, שנתן שירות במסיבת הטבע, ונרצח לאחר שפעל בעוז לחילוץ נפגעים והצלתם. שתי מערכות הגברה שהיו שייכות לחברה של ליאור ושותפו אמיתי רחום - נותרו בשטח המסיבה.
השופט דורון קבע כי שווי הרכוש שנגנב לצורכי הענישה הוא כ־800 אלף שקל, ותיאר את המעשים כ"שפל מוסרי קיצוני שאין כדוגמתו". לדבריו, "הנאשמים הפכו את זירת המסיבה, החרבה מאנשיה, שהפכה לזירת טבח, לכר נרחב לביזה במטרה להשיא רווח. במקום שבו נדרשה חמלה אנושית וערבות הדדית אלמנטרית, גילו הנאשמים אטימות מוחלטת, וביצעו מעשה נבלה החותר תחת אושיות החברה המתוקנת והסולידריות האנושית".
לצד המאסר בפועל, הוטלו על שאהין קנס של 60 אלף שקל ופיצויים של 75 אלף שקל להוריו של ליאור ו-25 אלף שקל לשותפו בחברה אמיתי רחום. חסון נקנס ב-30 אלף שקל וחויב לפצות את ההורים ב-40 אלף שקל ואת רחום ב-15 אלף שקל. בסך הכל חויבו השניים בקנסות ובפיצויים של 245 אלף שקל. על שניהם נגזרו גם מאסרים על תנאי.
לפי כתב האישום המקורי בתיק, ב-9 באוקטובר, יומיים לאחר הטבח, "קשרו הנאשמים קשר לביצוע פשע שהינו גניבת ציוד ההגברה אשר נותר בשטח המסיבה". לצורך כך הם יצרו קשר עם נהג משאית וביקשו ממנו לנסוע לאזור המסיבה ולהעמיס את אחת ממערכות ההגברה שהיו שייכות לליאור וגנרטור. במקביל, נסעו שאהין וחסון לאזור המסיבה, תוך שהם מציגים לשוטרים שעצרו אותם ליד צומת בית קמה מצג שווא לפיו הם מגיעים לאסוף ציוד של חברם שנעדר. בעקבות זאת הותר להם להיכנס לאזור המסיבה בעוטף עזה, בניגוד לצו האלוף.
בעקבות תנועת הגנרטור שהועמס על המשאית, הופעלה התרעת איתוראן הקשורה לגנרטור, שסייעה למשטרת ישראל לעצור את נהג המשאית ולתפוס את הציוד שעליה. בשלב זה פנה שאהין למשטרה והציג מצג שווא לפיו הוא שותפו של ליאור, וכך שכנע לשחרר את המשאית עם המערכת הראשונה שנגנבה, והוא לקח אותה לביתו בדליית אל כרמל.
לאחר מכן, על פי כתב האישום, שאהין וחסון נסעו לנתניה ולקחו מתבל את רכבו ועגלה נגררת ששכר, וחזרו לאזור המסיבה ברעים על מנת לגנוב את מערכת ההגברה השנייה. גם הפעם טען שאהין כי הוא מגיע לאסוף ציוד וכך הצליחו להיכנס לאזור.
עוד באותו יום, בעקבות חשיפת גניבת המערכת הראשונה, פנה שותפו של ליאור לתבל, וביקש להבין היכן נמצאת המערכת הראשונה. תבל קישר בינו לבין שאהין, שהתחייב להשיב אותה אך עשה כן רק לאחר פנייה למשטרה.
בנוסף, לפי האישום, חסון ניסה למכור את מערכת ההגברה השנייה תוך שהציג מצג שווא שלפיו הוא הבעלים של הציוד, "ובכך ניסה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות".
כל השלושה הואשמו תחילה בגניבה בנסיבות מחמירות, אולם לאחר שמיעת הראיות רק שאהין הורשע בעבירה זו ובנוסף בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. חסון הורשע בכתב אישום מתוקן בעבירת ניסיון לגניבה בנסיבות מחמירות רק ביחס למערכת ההגברה השנייה בעוד שמו נמחק מהאישום הראשון. תבל הורשע גם הוא בכתב אישום מתוקן בשתי עבירות של סיוע לגניבה בנסיבות מחמירות, אך גזר דינו יינתן בהמשך.
השופט קבע בגזר הדין כי שאהין היה "הרוח החיה" בביצוע העבירות והזכיר כי לאורך כל הכרעת הדין צוין שהוא "דמות מניפולטיבית, חסרת עכבות מוסריות", ואף "התחזה בנכלוליות כמי שבא לאסוף ציוד חברו הנעדר" תוך ניצול אמונם של כוחות הביטחון במקום. הוא דחה את גרסתו של שאהין שלפיה ביקש להגן על הציוד ולהחזירו לבעליו. לדברי השופט, שרשרת מעשי המרמה וההסתרה הוכיחה כי מדובר בדפוס עברייני מתוכנן, שנועד להפיק רווח כלכלי מרכוש שננטש בנסיבות מבעיתות. השופט דורון הדגיש גם ששאהין הגיע לבית משפחת ליאור בימי השבעה, וניחם את האבלים בזמן שהסתיר את הרכוש הגנוב.
לגבי חסון, שהורשע, כאמור, בעבירה פחותה, ואינו בעל עבר פלילי, כמו שאהין, כתב השופט בגזר דינו כי "ניסיונו לסחור ברכוש של קורבן טבח, בעוד דם המנוח זועק מהאדמה מעיד על כהות חושים מוסרית עמוקה". לצד זאת, הוא זקף לזכותו את ההודאה באשמה, וציין כי כתב האישום המתוקן שהוגש נגד חסון הפחית משמעותית את המיוחס לו, לאחר שנמחק מהאישום הראשון בעקבות ההסדר שקיבל את גרסתו לפיה שאהין הסתיר ממנו את כוונתו האמיתית לגנוב את ציוד ההגברה, וסיפר לו שהוא בא לאסוף ציוד של חברו הנעדר.
השופט דורון כתב כי "מעשי הנאשמים אינם נבחנים רק בשל היותם עבירות פליליות בספר החוקים, אלא מהווים פצע פתוח בלב החברה הישראלית". הוא ציין כי הוא חש "תחושה עמוקה של שאט נפש ומפח נפש מוסרי למראה השפל שאליו הידרדרו הנאשמים במעשיהם", וכי "בית המשפט מחויב להשמיע קול צלול ונחרץ המוקיע בחריפות שאט נפש זה, ולהעביר מסר נחרץ לפיו מי שמחלל כבוד מתי וגיבורי אירוע הטבח, ויניח יד חומדת וגוזלת על רכושם הנטוש בשעה הקשה ביותר, יפגוש את ידה הקשה והמרתיעה של מערכת המשפט".
לדברי השופט, "בוקר 7 באוקטובר 2023 נחרת בדברי ימי מדינת ישראל כיום חושך ואפלה, עת נטבחו מאות צעירים וצעירות ואנשי כוחות הביטחון בפסטיבל הנובה ברעים, ובהם המנוח מתן ליאור ז"ל, אשר נותר במקום והתמודד בעוז ובתושייה כדי לחלץ נפגעים ולהציל נפשות תחת אש עד שנספה. בשעה שבה דם הקורבנות נספג באדמה ובזירת הקטל, ובטרם שככה במלואה הסערה שהייתה ערבוביה של אש, כאוס ושכול, ובזמן שהעם כולו היה שרוי באבל כבד - בחרו הנאשמים, כל אחד על פי חלקו, לנצל באופן הציני והנבזי ביותר את סבל הכלל וחסרון האונים של הקורבנות, כדי לשלוח יד ברכוש נטוש במטרה להפיק ממנו בצע כסף. זהו שפל מוסרי קיצוני שאין כדוגמתו".
עוד כתב השופט בגזר הדין: "מסכת המעשים שביצעו הנאשמים פגעה אנושות בשרשרת ערכים מוגנים עליונים, אשר ראש וראשון להם הוא כבוד המת וקדושת האדם. כבוד המת הינו ערך חוקתי נשגב, השזור במארג כבוד האדם, ופגיעה בו, במיוחד בשעת חירום ואבל - תוך גניבה המשולה לביזה בזויה של קניין הנרצח בדם קר - מהווה חילול נורא של צלם אלוהים שבאדם".
