"האזרח הקטן הניצב בפני פגיעה משמעותית בעקבות פרסום של ח"כ, חייב לקבל התייחסות שונה בתכלית"
פורום Duns 100 השנתי של בכירות ובכירי ענף המשפט בתחום לשון הרע העלה לדיון את השימוש הנכון בחסינות של חברי הכנסת מפני תביעות לשון הרע, גובה הפיצויים במידה ואכן נפסקים כאלו וכן האחריות שחלה על השימוש במחוללי AI
הרשתות החברתיות, הסיקור האינטנסיבי בכלי התקשורת וכמובן – ה-AI – הפכו את תחום לשון הרע לאחד התחומים הדומיננטיים והמרכזיים בישראל. במידה רבה התקשורת חורצת את הדין תוך דקות בודדות בזמן שהתיק מתנהל לאורך שנים בבתי המשפט, חברי כנסת נהנים מחסינות שמגנה עליהם מתביעות לשון הרע אך לאזרחים אין אותה ואילו הגבול בין פרסום דיבה לביקורת לגיטימית רק הולך ומטשטש. פורום Duns 100 לבכירות ובכירי המשפט בתחום לשון הרע שנערך השבוע (שלישי) על ידי דן אנד ברדסטריט, סיפק את הבמה לדיון סוער, פורה ומרתק – שרלוונטי מתמיד לחיי היום-יום שלנו.
לדברי אלמוג גיל-אור, שותפה, מחלקת ליטיגציה ב-EBN, "בתקופה האחרונה אנו רואים עלייה בתביעות לשון הרע מצד חברי כנסת, שרים ואף מצד ראש הממשלה. לא פעם מדובר בתביעות שנועדו לשימוש פוליטי, ולעיתים אף שימוש פסול כדי להשתיק ביקורת לגיטימית. לכן בעיניי, במקרים של תביעות כאלו, חשוב שבתי המשפט ייבחנו בקפידה את נסיבות הגשת התביעה. נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא הפרשנות המרחיבה הניתנת לחסינות חברי הכנסת. החסינות נועדה להבטיח חופש דיון וביטוי פרלמנטרי לצורך מילוי התפקיד הציבורי, אך תחולתה צריכה להיות מוגבלת לתכלית זו בלבד. לכן, החסינות אינה יכולה ואינה צריכה לחול על פרסום דיבתי מכוון מחוץ לכנסת ובוודאי לא על הפצת מידע כוזב ביודעין או על פרסום שנועד לצרכי השתקה. פרסומים כאלו אינם משרתים תכלית פרלמנטרית ואינם מקדמים את טובת הציבור".
דור ליאונד, שותף מחלקת תקשורת ומדיה בזאב ליאונד ושות' עם בלטר גוט אלוני ושות' אמר כי "סוגיית חסינות חברי הכנסת בתביעות לשון הרע מחדדת כיום קושי מהותי של אי-סימטריה דיונית. כפי שהדגיש בית המשפט בעניין בן גביר–רוני חן, מדובר ב'דין קשה' היוצר מצב שבו חבר כנסת רשאי להגיש תביעת דיבה, אך הנתבע מנוע מלהגיש תביעה שכנגד בגין אותו אירוע בשל טענת חסינות. מצב זה מעורר תחושת אי-שוויון ופוגע בעקרון ההדדיות בין בעלי דין. גם אם החסינות נועדה להגן על חופש הפעולה הפרלמנטרי, ראוי לבחון מנגנונים שיבטיחו כי לא תיווצר עדיפות דיונית בלתי מידתית כאשר חבר כנסת הוא היוזם של ההליך".
אורון שוורץ, שותף מייסד בשוורץ נרקיס ושות' התייחס גם הוא לקושי לנהל הליכים נגד נבחרי ציבור החוסים תחת חסינות פרלמנטרית. - "חסינות נועדה להגן על נבחר הציבור בעיקר מפני שרירות לב של מנגנונים עוצמתיים, שלטוניים בעיקר. ואולם האזרח הקטן הניצב בפני פגיעה משמעותית בעקבות פרסום של חבר כנסת, חייב לקבל התייחסות שונה בתכלית. תקדים מירי רגב, התיר לאזרח לתבוע חבר כנסת בתביעה שכנגד, לאחר שחבר כנסת גרר אזרח לבית המשפט, ואולם גם שם, נדרשה הכרעה שיפוטית בנוגע לחלות החיסיון. דומה כי בעידן של רשתות חברתיות, בדמוקרטיה הצעקנית אבל התוססת של ישראל כיום, לא חייבים לשכלל כל התבטאות לכלל אחריות משפטית, אך בפגיעה משמעותית, אסור להותיר את האזרח ללא סעד”.
"חייבים להגדיל את סכומי הפיצויים"
יוסי עבאדי, אחראי על תחום התקשורת, מיתר עורכי דין אמר כי "הבעיה העיקרית בתחום לשון הרע היא "מכונת הרעל" שמהווה לשון הרע פוליטית מאורגנת עם מאות אלפי מפיצי רעל. בתי המשפט חייבים להתמודד עם פייק ניוז קיצוני שמפיצה מכונת הרעל במסגרת קמפיין מתוזמר מטעם גורמים פוליטיים שמטרתו לפגוע. ניתן לעשות זאת בעזרת הנמכה של רף ההוכחה של כוונה לפגוע לפי חוק איסור לשון הרע כאשר מדובר בשקרים מכוונים. השימוש בכוונה לפגוע נועד רק לשקרים שמעוותים עובדות, ולא להבעת דעות, אשר לגביהן ניתן למחוק תביעות כבר על הסף כאשר השופט נוכח שלשון הרע היא דעה".
אילן בומבך, שותף מייסד, אילן בומבך משרד עורכי דין, הוסיף כי ״יש מכונות רעל ולצערי זה נפוץ במיוחד בתקופת בחירות. ראיתי פה את אחת היוזמות שרוצים להפחית את הפיצויים ללא הוכחת נזק שפוסק בית המשפט. זו יוזמה גרועה מאוד. צריך דווקא להעלות את הפיצויים ללא הוכחת נזק ובמקרים המתאימים גם לתת פיצויים עונשיים. במיוחד בתקופת בחירות, להרבה אנשים ומפלגות כדאי להכפיש, להשמיץ ולפגוע בסיכויים של הצד השני, מתוך תכנון קר ומחשבה שממילא הם לא ישלמו על זה מחיר ריאלי. ראיתי את זה בהרבה מאוד מקרים: משמיצים, מסיתים, כותבים כל מיני דברים שקריים, ואז הצד השני אולי יגיש תביעה אך בינתיים הנזק נעשה והוא בלתי הפיך. הצד השני זכה בבחירות כתוצאה מהפרסומים הכוזבים. לכן חייבים להגדיל את סכומי הפיצויים ולהפוך אותם לריאליים ולמרתיעים".
עו"ד מוטי ארד, שותף, מחלקת תעשייה ורגולציה במשרד גולדפרב גרוס זליגמן התייחס גם הוא לסוגיית הפיצויים ואמר כי "אין להעלות את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק שבחוק לשון הרע מאחר שממילא יש תמריץ להגיש תביעות גם כשאינן מוצדקות ואפילו תביעות סרק של ממש. העלאת הסכום תעודד תביעות כאלה ותגרום לאפקט מצנן חמור על כלי התקשורת."
"להטיל אחריות על פלטפורמת AI בדיוק כמו על פלטפורמות חברתיות"
נושא נוסף שעלה בפורום היה הבינה המלאכותית. השיפור העקבי ביכולות של כלי AI ומחוללי בינה מלאכותית מוביל לכך שכל אדם מהשורה יכול לייצר בקלות תוכן או פרסום שיש בו לשון הרע, ואף להפיצם ברבים. בהקשר הזה, עולה גם סוגיית האחריות שחלה על הצגת מידע מוטעה או דיבתי על אדם בכלי AI – ולכך שבשלב טרם הצטברו קווים מנחים או חוקים ברורים בנושא.
עו"ד דורון קול, שותף במחלקת ליטיגציה המתמחה בדיני תקשורת ולשון הרע בפישר (FBC) הסביר כי "תחום זה עדיין אינו מפותח דיו בדין הישראלי. עם זאת, שאלות אלה מתחילות להעסיק את בתי המשפט בחו"ל, ואנו רואים פסקי דין ראשונים העוסקים בקשר בין דיבה ובינה מלאכותית. אחת הסוגיות המעניינות היא של מי האחריות על "הזיות בינה מלאכותית" - מצב שבו מודל הבינה המלאכותית מציג מידע מוטעה על אדם או חברה, שהוא גם דיבתי. הכוונה היא למצב בו אדם מחפש מידע על אדם אחר במנוע בינה מלאכותית, והמידע שהצ'אט מספק הוא לא אמיתי ופוגע בשמו הטוב של אותו אדם. התפיסה המקובלת בנוגע לאחריותם של מנועי חיפוש ופלטפורמות ללשון הרע היא תפיסה מצמצמת, והם בדרך כלל לא יהיו אחראים למידע המוצג בהם, המסופק על ידי צדדים שלישיים. הרציונל הוא, בין היתר, שאין מקום להטיל אחריות על מי שמשמש רק כ"במה" לתוכן שנוצר על ידי מישהו אחר, ולכן לא ניתן לראות בו כמפרסם. השאלה היא האם נכון להחיל כלל זה גם על מנועי בינה מלאכותית, שניתן לטעון כי הם אינם משמשים רק כ"צינור" אלא יוצרים את התוכן "יש מאין". בהקשר זה, בשנה האחרונה ניתן בארה"ב (בערכאה בג'ורג'יה) פסק דין בעניין Walters v. Open AI, שעסק בתביעת דיבה של עיתונאי נגד חברת OpenAI לאחר שהופיעו עליו תוצאות חיפוש דיבתיות ושקריות בחיפוש בצ'אט GPT. בית המשפט דחה את התביעה משורה של סיבות, אך לא מן הטעם שלא ניתן לראות בפלטפורמה כמפרסם. בין הסיבות לדחיה, פסק בית המשפט כי בנסיבות המקרה אדם סביר היה צריך להבין שהפלט של ה-AI אינו מהימן, ולכן לא ניתן להסתמך עליו. בהחלט יהיה מעניין לראות מה תהיה המגמה בפסיקה בשאלות אלו בהמשך".
עו"ד בן קרפל, שותף מייסד, בן קרפל ושות' משרד עורכי דין הוסיף כי "הדרך הנכונה להתמודד עם הסכנה העתידית הטמונה בפרסום טקסטים דיבתיים על-ידי מחוללי AI זה להטיל על פלטפורמות ה -AI אחריות, בדיוק כפי שמטילים אחריות על הפלטפורמות החברתיות".
"לאחריות על המילה הכתובה חייב להיות משקל ממשי"
סוגיית הרשתות החברתיות, באופן מתבקש, עלתה גם היא לדיון נרחב במסגרת הפורום.
עו"ד ניקו (ניקולס) גיפס, שותף מחלקת ליטיגציה בש.הורוביץ ושות' אמר כי "בעידן הוויראלי, פוסט ברשת חברתית הוא כבר מזמן לא רק "דעה", אלא לעיתים נשק תדמיתי בעל אפקט מיידי והרסני. טיפלנו במקרה שבו פוסט שקרי של אדם פרטי לגבי לקוחה שלנו הגיע בתוך זמן קצר למאות אלפי צפיות ואף פורסם בטלוויזיה. לכן, הנזק כבר לא נמדד רק בתוכן הפרסום, אלא גם במהירות התפשטות שלו. חופש הביטוי הוא ערך יסוד, אך גם לאחריות על המילה הכתובה חייב להיות משקל ממשי".
עו"ד ערן פרזנטי, שותף וראש תחום קניין רוחני ולשון הרע במשרד פירון ציין כי "הידרדרות של השיח הציבורי והקלות בה אנשים עורכי משפטי שדה ברשתות החברתיות, העלתה בשנים האחרונות את היקף התביעות בלשון הרע. למרבה הצער בתי המשפט לא נוטים להעניש בחומרה את הפוגעים, מה שמדרבן ומעצים את היקף הבעיה. לצד זאת הרשתות החברתיות נטולות הרגולציה מתעלמות כמעט לחלוטין מהתופעה ורק במקרה של הגשת תלונה הם ישקלו את הסרת הפוסט. אי אפשר לאפשר למצב להמשיך, הכל תחת מעטה הגנה של "חופש ביטוי", המחוקק צריך להחמיר את רף הענישה, לא לבטלו כפי שמנסים חברי כנסת מסויימים, לצקת הגדרת אחריות על הרשתות החברתיות שנהנות מהטרפיק ומתעשרות וכמובן לייעל את הדיון המשפטי כך שהסעד לנפגע יינתן בזמן אמת ולא שנים אחר כך שהנזק כבר לא בר תיקון. כן רצוי לאפשר הוצאת צווי מניעה זמניים ולסלק על הסף תביעות שהן טורדניות ונועדו לשמש כחרב השתקה".
שרון גלילי, שרון גלילי ושות' חברת עורכי דין אמר כי "המאבק בתביעות הדיבה ברשתות, צריך להיות משולב. יחד עם זאת, הציבור, הקורא של הפוסטים האלה ברשתות, מתחיל להטיל ספק בפרסומים. לא דומה פרסום בכלי תקשורת, שעובר עורך, ויועמ״ש, לפוסט שכותב משתמש ברשתות. ולדעתי, השוק בסופו של דבר יוביל למגמה שהפרסום מקבל פחות חשיבות".
גיא אופיר, מייסד גיא אופיר משרד עורכי דין הבהיר כי " אם לא נטיל אחריות על הפלטפורמות, בין אם זה רשתות חברתיות ובין אם זה מחוללי הבינה המלאכותית, הסכר יפרץ לחלוטין. המחשבה שהטלת אחריות על הפלטפורמות תיצור אפקט מצנן שגויה. לא ניתן לצנן תאגידי ענק עם מחזור הגדול מהתמג של מדינת ישראל. האחריות תייצר שיח בריא ואמיתי יותר והפלטפורמות יסתגלו לחוק".
"למהירות ההכרעה יש חשיבות קריטית"
זאב ליאונד, שותף מנהל זאב ליאונד ושות' עם בלטר גוט אלוני ושות' התייחס להתנהלות של תביעות לשון הרע כיום. "האופן שבו מתנהלות כיום תביעות לשון הרע מסכל במידה רבה את תכלית החוק. בדיני לשון הרע, למהירות ההכרעה יש חשיבות קריטית - ככל שהזמן חולף, הנזק לשם הטוב מתגבש בתודעת הציבור ואינו ניתן למחיקה בדיעבד. כאשר תובעים יודעים שיידרשו לעיתים שלוש שנים ויותר עד לקבלת פסק דין, נמנע מהם בפועל סעד אפקטיבי, ולעיתים ההליך כולו מאבד רלוונטיות. מנגד, יש גם מצבים שבהם עצם קיומה של תביעה ממושכת משמש אמצעי לחץ על נתבעים ומרתיע מפרסום לגיטימי. לכן יש צורך לאמץ מנגנון של סדר דין מהיר וממוקד בתביעות לשון הרע — כזה שיאפשר בירור מעמיק ומתן פיצוי כספי ראוי, אך בתוך פרק זמן סביר המשרת את תכלית ההגנה על השם הטוב".
