דווקא בזמן מלחמה: האינפלציה בשפל
מדד יולי עלה ב־0.3% והאינפלציה השנתית ירדה ל־1.5%, הקצב הנמוך ביותר מאז מאי 2021. זה קרה דווקא בזמן מלחמה, שבדרך כלל מזינה עליות מחירים עקב פגיעה בהיצע, זינוק בהוצאה הציבורית ופיחות במטבע. בישראל קרה בדיוק ההפך: השקל התחזק, מחירי האנרגיה נותרו מבודדים יחסית מהזעזועים בעולם, והאינפלציה נחתכה בתוך שנה ביותר מחצי
בהתאם לציפיות השוק, מדד חודש יולי עלה ב־0.3% והוריד את האינפלציה השנתית ל־1.5% בלבד, הקצב הנמוך ביותר מאז מאי 2021. בתוך שנה בלבד נחתכה האינפלציה בחצי: ביולי 2025 היא עמדה על 3.1%, מעל הגבול העליון של יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (קצב שנתי של 1% עד 3%), וכעת היא קרובה יותר לגבול התחתון שלו. כדאי לזכור כי הדיס־אינפלציה של המשק מתרחשת במדינה שנמצאת במלחמה. הספרות הכלכלית העדכנית קושרת כמעט אוטומטית בין מלחמות לאינפלציה: פגיעה בהיצע, זינוק בהוצאה הציבורית, פיחות במטבע ופרמיית סיכון שמתגלגלת למחירים.
בישראל שלושת הערוצים הראשונים נחסמו. רמת ה־CDS ל־5 שנים (שמצביעה על מידת הסיכון של החזר החובות) נמצאת על 56 נקודות (4 נקודות מעל הרמה ערב אסון אוקטובר), הדולר מתחת ל־3 שקלים, הגז המקומי מנתק את המדד מזעזועי אנרגיה גלובליים על רקע המלחמה מול איראן, והחודשים האחרונים היו רגועים – יחסית – בזירה הצבאית. התוצאה היא מלחמה שאינה מייצרת אינפלציה, וזו חריגה מהדפוס הבינלאומי.
עליית המדד ביולי מוסברת כמעט כולה בסעיף אחד: הוצאות על נסיעות לחו"ל וטיסות בארץ שעלו ב־7.5% ותרמו למדד 0.32 נקודת אחוז, יותר מהעלייה הכוללת. סעיף הארחה, נופש וטיולים הוסיף עוד 4.1% כמו בכל יולי, בגלל התחלת החופש הגדול. זו בעיקר העונתיות של חופשת הקיץ – ופחות מגמה. בניכוי עונתיות, עלה המדד ב־0.1% בלבד.
עליית המדד מוסברת כמעט כולה מסעיף ההוצאות על חופשות. הלחץ האינפלציוני הוא בתחום השירותים, לא במוצרים סחירים. המדיניות השמרנית של בנק ישראל נשאה פרי
לפי חישוב של ג'יי.פי מורגן, לפחות מחצית מ־115 סעיפי המדד ירדו ביולי: החציון עמד על מינוס 0.1% במונחים שנתיים.
הלחץ האינפלציוני הוא בתחום השירותים, לא במוצרים הסחירים. מחירי המזון נותרו ללא שינוי, ריהוט וציוד לבית ירדו ב־0.7%. לעומת זאת, כמה סעיפי שירותים ממשיכים להתייקר: סעיף תרבות ובידור עלה ב־1.1%, מלונות ובתי הארחה ב־4.5%, שירותי הובלה ב־2%, והוצאות דיור אחרות (מיסים, תיווך, עריכת חוזים וביטוח) ב־2.1%. כלומר, האינפלציה לא הובסה: שירותים הם הרכיב הדביק, זה שמושפע משכר ולא ממחירי יבוא. וכמובן הדיור, שעלה ב־0.7% בחודש (גם שכר דירה וגם שירותי דיור בבעלות הדיירים). בחוזי שכירות מתחדשים נרשמה עלייה שנתית של 2.6%, ובדירות שהחליפו שוכר 4.7%. המספר שמסכם את הסיפור נמצא בשורה אחרת בהודעת הלמ"ס: המדד ללא דיור עלה בשנה האחרונה ב־0.6% בלבד.
הנגיד אמיר ירון ועמיתיו בבנק ישראל יכולים לנשום לרווחה: המדיניות השמרנית נשאה פרי. לבנק ישראל, בניגוד להרבה מאוד בנקים מרכזיים אחרים, יש מרחב תמרון רחב – ונדיר. הריבית עומדת עתה על 3.5% אחרי שלוש הפחתות השנה – בינואר, במאי וביולי – ותחזית חטיבת המחקר מיולי מדברת על אינפלציה של 1.8% ב־2026 וב־2027 וריבית של 3% בעוד שנה. בארה"ב, לשם השוואה, האינפלציה עמדה ביולי על 3.4% והפד לא הזיז את הריבית זה חמש החלטות. זו למעשה קריאת האינפלציה האחרונה לפני ההחלטה המוניטרית הקרבה בעוד כשבועיים, והנתונים מאפשרים לבנק ישראל להמשיך להתקדם צעד נוסף עם ההרחבה המוניטרית והפחתת הריבית.
