המשקיעים החדשים בארקיע יצטרכו להתגבר תחילה על משוכת העובדים
האחים נקש חתמו על הסכם למכירת החברה ליריב לרנר, כידן דהרי, ירון אדיב ועינב אדיב־ברר. הרוכשים יזרימו 30 מיליון דולר והנקשים עוד 8.5 מיליון דולר. העובדים שהחזקתם צפויה להידלל עשויים להקשות על מימושו // חופית כהן אולאי וגולן חזני, עמ' 3–2
אחרי כ־21 שנה, ארקיע מחליפה ידיים. האחים רפי, ג'ו ואבי נקש חתמו על הסכם למכירת השליטה בחברת התעופה לקבוצת משקיעים בהובלת יריב לרנר, שתזרים לחברה 45 מיליון דולר ותהפוך לבעלת השליטה בה. העסקה מסמנת את סיום תקופת השליטה של משפחת נקש בחברה, שנקלעה בחודשים האחרונים למצוקה פיננסית ולמשבר ניהולי ותפעולי. הנקשים לא ייפרדו לחלוטין מארקיע, אלא יישארו בעלי מניות מיעוט.
בקבוצת הרוכשים שותפים ארבעה אנשי עסקים: יריב לרנר, יו"ר ומבעלי קבוצת נגב, הפועלת בתחום עיצוב הבית; כידן דהרי וירון אדיב, בעלי חברות הנדל"ן המניב ישפרו ותנופורט; ואחותו של כידן, עינב אדיב־ברר, בעלת מרכזים רפואיים ובהם TLV Medical Center. את המהלך מטעם משפחת נקש הוביל אבי חורמרו, מנכ"ל קבוצת נקש, שמונה להוביל את הליך ההבראה של ארקיע.
הזרמת 45 מיליון הדולר נועדה לחזק את ההון של החברה, להתמודד עם הלחצים התזרימיים ולאפשר את המשך פעילותה. עם זאת, פרטי מבנה העסקה ושיעורי ההחזקות המדויקים טרם הובהרו במלואם. גם שאלת מעמדם של העובדים, המחזיקים באמצעות תאגיד תות בכ־20% ממניות החברה, נותרה משמעותית. עדיין לא ברור אם וכיצד תשפיע העסקה על חלקם בחברה. העובדים מצידם לא לוקחים סיכון, כיוון שבמסגרת זכויותיהם הם זכאים לשלושה ימים שבהם יוכלו להשיג הצעה טובה יותר, שלא תגרע מהמניות שלהם, הם מנצלים את הימים האחרונים לחיפוש קדחתני אחר משקיעים אחרים. הגורם הבולט שאותו הם מנסים להחזיר הוא עזרא אונגר, חרדי בן 36 מניו יורק, שבעבר היו אלה העובדים שמנעו את ההשקעה שלו בטענה שהוא רוצה לעצור את הטיסות בשבת. העובדים התנגדו לעצירה כזו.
במשא ומתן שהחל ביום חמישי בערב הציעו הרוכשים לעובדים פיצוי על ויתור על המניות, בדמות השתתפות ברווחים עתידיים של החברה, וכן אופציות בהנפקה עתידית של ארקיע, באופן יחסי להחזקותיהם הנוכחיות. כלומר, על כל רווח של ארקיע יקבלו העובדים נתח מהרווח, בצורה של מענקים כספיים, ולא דיבידנדים, שממילא לא התקבלו עד היום. דהרי הוא מתנגד מרכזי לכך שהעובדים יישארו עם מניות בחברה. הרוכשים סבורים שמצב כזה בלתי אפשרי להפעלת החברה בעתיד. העובדים מסרבים להצעה של הרוכשים ומעוניינים לשמור על זכויות הווטו שלהם בהסכם בעלי המניות עם נקש. עם זאת, לא ברור אם זכויות אלה עדיין קיימות, שכן חלקן הגדול נכנס לתוקף במקרה שהנקשים מעבירים את השליטה בחברה. בעסקה הנוכחית מדובר בדילול חלקם של האחים נקש ולא במכירה. הסכם עם העובדים הוא תנאי מתלה בהסכם של הרוכשים. כלומר, אם לא יהיו הסכמות עם העובדים לגבי העסקה, הרוכשים יוכלו לבטל אותה.
מימין:אבי, ג'ו ורפי נקש. ימשיכו להחזיק 3% מארקיע
( צילום: טל שחר)
המשא ומתן עם העובדים לא הסתיים
הכניסה של המשקיעים החדשים מגיעה לאחר תקופה שבה עתידה של ארקיע הפך לבלתי ודאי. החברה רשמה הפסדים של יותר מ־30 מיליון דולר מתחילת 2026, התמודדה עם גירעון בהון ועם קשיי נזילות, ונדרשה למצוא מקור הון חדש כדי להמשיך לפעול ולממן את פעילותה.
פרטי העסקה חושפים כי הזרמת הכספים תגיע משלושה מקורות: הרוכשים התחייבו להזרים 30 מיליון דולר, האחים נקש יזרימו 8.5 מיליון דולר, ומשרד האוצר יעביר 7.8 מיליון דולר בהתאם להתחייבות מוקדמת שהיתה מותנית בהשתתפות הנקשים בהזרמת ההון. סוגיה זו עמדה במרכז מאבק של הנקשים מול העובדים, כשביקשו להשקיע את הכסף כדי לקבל את תמיכת המדינה, אך העובדים התנגדו, כאשר כבר אז חששו לעתיד ההחזקות שלהם. כלומר, מדובר בחבילת מימון של כ־45 מיליון דולר, שנועדה לאפשר לארקיע להמשיך לפעול. הרוכשים לא הסכימו להזרים יותר מ־30 מיליון דולר, משום שהעריכו כי החברה תזדקק להזרמות נוספות.
בחלוקת ההחזקות בקבוצת הרוכשים, כידן דהרי וירון אדיב יחזיקו יחד ב־50% מהחלק הנרכש, יריב לרנר ב־35% ועינב אדיב־ברר ב־15%. האחים נקש יישארו עם 3% ממניות ארקיע. הם יוותרו על הלוואת בעלים של 4.5 מיליון דולר וזו תומר ל־3% מהמניות, הנתח שעמו ישארו האחים. נקש התעקשו להישאר עם מניות בחברה גם מסיבות רגולטוריות למס בארה"ב. כאמור, העובדים אינם חלק מהחלוקה הזאת, ושימור מלוא החזקותיהם צפוי להיות מותנה בהשתתפותם בהזרמת ההון היחסית. העסקה, כאמור, עדיין מחייבת את הסכמת העובדים, ולכן צפוי משא ומתן סביב תנאיה.
הבחירה בלרנר אינה מקרית. הוא בעל ניסיון בהבראת חברות, בין היתר באמצעות השליטה בנגב קרמיקה, שאותה רכש כשהייתה בקשיים והוביל להנפקתה, וכן בחברת הסלולר וויקום. דהרי ואדיב מגיעים מתחום הנדל"ן המניב, ועינב אדיב־ברר מתחום הרפואה. השאלה המרכזית היא האם הניסיון העסקי וההון של הקבוצה יספיקו כדי לייצב חברת תעופה הפועלת בסביבה תחרותית וביטחונית מורכבת — חברה שכבר פספסה את המומנטום, כשהמתחרות שלה, אל על וישראייר, מינפו את המצב הביטחוני ואת היעדרן של חברות תעופה זרות ופרחו בתקופת המלחמה.
העסקה נחתמה לאחר שבוע סוער במיוחד. ב־8 בנובמבר התכנס דירקטוריון ארקיע לדון בתוכנית של האחים נקש להזרים לחברה עשרות מיליוני דולרים. אלא שההזרמה, כאמור, היתה אמורה להתבצע במתווה שהיה מדלל משמעותית את החזקות העובדים, והם התנגדו לה. ברקע עמדה מצוקה פיננסית חריפה. לפי ההערכות, ארקיע הפסידה יותר מ־30 מיליון דולר מתחילת השנה וסבלה מגירעון בהון של כ־60 מיליון דולר. הנקשים טענו כי ללא הזרמת הון של לפחות 40 מיליון דולר, החברה עלולה להגיע לחדלות פירעון. אלא שבדיון הדירקטוריון נסוגו הנקשים מתוכנית ההזרמה, והוחלט כי בשלב זה לא יוזרם כסף מטעמם וכי מניות העובדים לא ידוללו. בעקבות ההחלטה העובדים נמנעו אז מהכרזה על סכסוך עבודה. במקביל, החלו להתגבש הצעות לרכישת החברה, בין היתר מצד קבוצות משקיעים שונות וגם מצד ישראייר המתחרה, שבבעלות רמי לוי. אלא שהרגיעה היתה זמנית בלבד. ביום חמישי שעבר הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בארקיע. העובדים טענו כי חוסר הוודאות סביב עתיד החברה מסכן את ביטחונם התעסוקתי של מאות עובדים. ואז, תוך כשעה וחצי הודיעו הנקשים על חתימת הסכם המכירה. בארקיע מסרו כי פעילות החברה נמשכת כסדרה וכי כלל הטיסות מתקיימות בהתאם ללוח הזמנים.
ההתרחבות לא תורגמה ליציבות פיננסית
המשבר בארקיע בולט במיוחד משום שהוא מגיע לאחר תקופה שבה החברה דווקא ניסתה להרחיב את פעילותה. נתח השוק שלה בנתב"ג גדל מכ־3.8% לפני המלחמה לכ־11% בספטמבר 2026. אלא שההתרחבות לא תורגמה ליציבות פיננסית. לפי גורמים בענף, חלק מההפסדים נבעו מהפעלת טיסות ארוכות טווח בתפוסה נמוכה, בין היתר ליעדים כמו בנגקוק וניו יורק. לכך הצטרפו קשיים ביטחוניים ורגולטוריים. הקו לדובאי, שאותו תכננה ארקיע לחדש ואף החלה למכור אליו כרטיסים, לא יצא לפועל בעקבות החמרת דרישות האבטחה והמחלוקות בין גורמי הביטחון בישראל לרשויות באמירויות. גם מכירת הכרטיסים למרקש נעצרה בעקבות הנחיות ביטחוניות. הנתונים האחרונים מנתב"ג ממחישים את אובדן המומנטום. באוקטובר 2026 הטיסה ארקיע 152,215 נוסעים, ירידה של 5.75% לעומת אוקטובר אשתקד, ונתח השוק שלה הסתכם ב־8.06% בלבד, לעומת 11% בספטמבר.
למכירת ארקיע עשויה להיות השפעה רחבה יותר מהצלתה של חברה אחת. שוק התעופה הישראלי נשען על שלוש חברות מקומיות מרכזיות — אל על, ישראייר וארקיע — ולנוכחותה של האחרונה יש משמעות תחרותית, במיוחד בתקופות שבהן חברות זרות מצמצמות פעילות או מפסיקות לטוס לישראל. חברה שמצליחה להתייצב פיננסית, להרחיב את צי המטוסים ולפתח קווים חדשים יכולה להגדיל את היצע הטיסות, לחזק את התחרות על המחירים ולהפחית את התלות של הנוסעים במספר מצומצם של מפעילים. מנגד, אם המשקיעים החדשים יתמקדו בצמצום הפסדים ובוויתור על קווים לא רווחיים, ארקיע תהפוך לשחקנית קטנה יותר.
מקבוצת נקש נמסר: "העסקה בארקיע היא עסקה של הקצאת מניות חדשות, וכתוצאה מכך ידוללו החזקותיהם של בעלי המניות הקיימים, וקבוצת נקש תחזיק בכ־3% ממניות החברה. קבוצת הרוכשים מאמינה בחברה, בפוטנציאל שלה ובעובדיה".
