אחיי העצמאים, איפה הייתם? חצי מיליון איש בלי כוח פוליטי
מערכת הבחירות הסתיימה, ובין כל הנושאים שעליהם התווכחנו, צעקנו והצבענו, נושא אחד כמעט לא היה שם, כלכלה. ובתוך היעדר השיח הכלכלי בלט במיוחד ציבור אחד, ציבור העצמאים.
עכשיו, אפשר להאשים את המפלגות, ובצדק. אבל אולי הגיע הזמן להפנות אצבע גם אלינו. יותר מחצי מיליון עצמאים חיים בישראל. בעלי עסקים קטנים, פרילנסרים, עורכי דין, רואי חשבון, יועצים, בעלי חנויות ומעסיקים. ציבור גדול שנפגע פעם אחר פעם בשנים האחרונות, ובכל זאת לא הצליח להפוך את עצמו לכוח שמפלגות מרגישות שהן חייבות להתייחס אליו.
בשנים האחרונות למדנו היטב מה המדינה יודעת לדרוש מאיתנו. חוק הרווחים הכלואים וחברות הארנק, החמרת "חשבוניות ישראל", העלאת דמי הביטוח הלאומי ומס הבריאות במדרגה הבסיסית, החמרת חוק המזומן, דרישות חדשות בתחום הפרטיות ועוד ועוד. לכל אחד מהצעדים אפשר למצוא הסבר, וחלקם אף נועדו להשיג מטרות ראויות. הבעיה היא התמונה המצטברת: כשצריך לגבות, לפקח, לדווח או לממן, העצמאי תמיד נמצא.
ומה קיבלנו מהצד השני? דמי אבטלה לעצמאים עדיין אינם מציאות. הצעות לדמי מחלה, גמלת ימי אבל והכרה בהוצאות טיפול בילדים לא הבשילו לחקיקה. המדינה דורשת מהעצמאי להתנהל כאילו מאחוריו עומדת מערכת שלמה, אבל כשהוא נופל, חולה, מאבד הכנסה או פשוט צריך לעצור לכמה ימים, מתברר שהוא בעיקר לבד. במובן זה אנחנו משלמים פעמיים. פעם אחת באמצעות מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות ושלל חובות ועלויות רגולטוריות. ופעם שנייה כשאנחנו צריכים לדאוג בעצמנו לרשת הביטחון שלנו, לחיסכון, לפנסיה ולתקופות שבהן העסק לא מייצר הכנסה.
רוני הרש
אפשר לבחור באחד משני מודלים, אבל אי אפשר להמשיך ליהנות משניהם. אם המדינה רוצה לגבות מעצמאים כמו ממי שנהנים מרשת ביטחון מלאה, שתיתן להם רשת כזו. ואם היא חושבת שעצמאים צריכים לקחת אחריות על עצמם, מצוין. תנו לנו להשאיר יותר מהכסף שאנחנו מייצרים, לחסוך אותו ולהגן באמצעותו על עצמנו.
דווקא אחרי שנים של קורונה, מלחמה, מילואים, האטה במשק ועלייה בעלויות, אפשר היה לצפות שהשאלה הזאת תהיה במרכז מערכת הבחירות. בפועל דיברנו כמעט על הכול חוץ מכלכלה. גם כאשר שולבו ברשימות מועמדים המזוהים עם מאבקי העצמאים, קשה היה לראות את הנושא מקבל מקום מרכזי בסדר היום. אני מקווה שהשילוב הזה מבטא כוונה אמיתית לשינוי ולא רק דרך לסמן וי תקשורתי על ייצוג המגזר.
אך, כאמור, האחריות אינה רק של הפוליטיקאים. פוליטיקה מגיבה לכוח. מגזרים שיודעים להתארגן, להגדיר דרישות ולהפוך אותן לתנאי לתמיכה מקבלים תשומת לב. העצמאים, למרות מספרם ומשקלם במשק, עדיין לא עשו זאת. אולי זו צריכה להיות המסקנה שלנו ממערכת הבחירות הזאת. לא לחכות לעוד משבר כדי להיזכר בעצמאים, ולא להסתפק בעוד הבטחה כללית ש"נקל על העסקים".
הכנסת והממשלה הבאות, תהיה זהותן אשר תהיה, צריכות לקבל מאיתנו דרישה פשוטה, החליטו איזה מודל אתם רוצים. רשת ביטחון אמיתית בתמורה לנטל שאנחנו משלמים, או פחות נטל ויותר חופש לדאוג לעצמנו. רק אל תמשיכו לקחת משני העולמות ולתת לנו לשלם את החשבון.
רוני הרש הוא בעלים של משרד אסטרטגיה ותקשורת המלווה ארגוני עצמאים
