לא צריך לשפוך את החלב יחד עם הפרות
יוצרו של פרקנשטיין היה גאה באבות היוזמה באוצר להנהיג "רפורמה" במשק החלב. ניסיון העשור שחלף הוכיח כי פתרון המגירה של האוצר – יבוא פירושו תחרות בריאה והורדת מחירים - נכשל הן בתחום החמאה והן בתחום הבשר. היבואנים התיישרו עם המחירים בישראל, הצרכן לא נהנה. מי שמבקש תחרות חופשית אמיתית חייב לטפל תחילה בעלויות ייצור החלב, והדרך הנכונה לכך היא תמיכה במזון לפרות, כפי שנהוג באירופה, וכן הצלת ענף החלב במושבים באמצעות ביטול ההגבלות הארכאיות המונעות התאגדות של משקי החלב.
התייעלות בענף החלב הישראלי על ידי פתיחת השוק לתחרות בלבד לא תאפשר לרפתנים בישראל להתחרות במחיר החלב באירופה הנתמך באופן מסיווי על ידי מוסדות האיחוד האירופי. היקף התמיכות במשק החלב האירופי נובע מן המדיניות הרואה בחקלאות חלק מן המורשת התרבותית והבטחון הלאומי.
כאשר בוחנים את מחיר החלב לצרכן באיחוד האירופי לעומת המחיר בישראל, יש להביא בחשבון שני גורמים משמעותיים - האחד הוא שיעור המע"מ הנגבה ממוצרי חלב שהוא נמוך משמעותית משיעור המע"מ הממוצע באירופה (חמשה אחוזים בלבד בפולין, למשל). השני הוא קיומן של תמיכות ביצרני החלב, שאינן מגולמות במחיר החלב הגולמי. במדינות רבות באיחוד האירופי, למשל, צרפת, בלגיה ודנמרק, חלב גולמי נמכר למחלבות בפחות מעלות ייצורו. הפער מוסבר במתן תמיכות ישירות לרפתנים כדי לאפשר מחיר מטרה נמוך יותר למחלבות.
הפער בין מחיר החלב הגולמי בישראל (בפתח הרפת) למחיר הממוצע באיחוד האירופי הוא כ-24 אחוז. רוב הפער נובע מעלויות מזון (חלקו הניכר מיובא) גבוהות יותר עבור הרפתן הישראלי המהוות כ-60 אחוז מעלות ייצור ליטר חלב. האיחוד האירופי מעניק למשק החלב תמיכה כפולה. החקלאי המגדל דגנים או חלבונים צמחיים (כמו סויה, תירס, חיטה) להאבסת בעלי חיים נהנה מסבסוד נדיב וכך גם הרפתן שמייבא מזון. בישראל לא קיימת תמיכה בעלויות המזון. תמיכה בעלויות המזון יכולה היתה להוזיל משמעותית את ייצור החלב ולחזק את התחרותיות של הענף.
נניח שהאוצר צודק והגדלת יבוא חלב ומוצרים נלווים תוך הפחתת מכסים והקלות רגולטוריות, תכניס שחקנים נוספים ותתרום להוזלת החלב ומוצריו. הבה ונבדוק את שוק מעדני החלב ושוק תחליפי החלב בישראל הנהנים מכל התנאים של תחרות חופשית. למרות זאת מחיריו של יוגורט פופולרי באירופה, הנמכר גם בישראל, גבוהים פי שלושה לערך ממחיריו ברשתות השיווק באירופה. כלומר, גם תחרות חופשית אינה מבטיחה שיבוא מוצרי חלב יוריד את המחירים בישראל.
בתחום תחליפי החלב מהווים המוצרים המיובאים כ-60 אחוז מן השוק. למרות זאת, המוצרים ממשפחה זו הנמכרים בארץ יקרים ב-50 עד 120 אחוז מן המוצרים הדומים באירופה. ושוב - היבוא החופשי אינו משפיע על המחיר לצרכן בישראל כיוון שהריכוזיות הגבוהה בישראל מחלישה את השפעת הייבוא. שלוש חברות שולטות בארץ על שוק החלב, המבנה דומה גם בשוק תחליפי החלב ואילו המותגים המיובאים תלויים ברשתות המזון. וכך – כאשר שחקנים מעטים שולטים במדף – הם קובעים את המחיר, לא הייבוא.
כישלון הרפורמות בחמאה, בדבש ובבשר להוריד מחירים מנבא שגם הרפורמה הנוכחית במשק החלב תיכשל, משום שאינה מטפלת בכל גורמי שרשרת הערך – מחלבות, קמעונאים ויצרנים.
אף שהמחיר בפתח הרפת בישראל גבוה ב־24% מהמחיר באיחוד האירופי, המסובסד משמעותית, הפער בין מחיר ליטר חלב לצרכן בישראל לבין המחיר לצרכן באירופה כמעט כפול. כלומר, מקור הבעיה הוא פערי התיווך, לא עלויות הרפתן. רפורמה בשוק כה ריכוזי שלא מטפלת בעיבוד, בשיווק ובמע"מ – לא תוזיל את המחיר לצרכן.
משרד האוצר ומבקר המדינה צודקים בטענה שרפתות קטנות, בעיקר במגזר המושבים, אינן יעילות כמו הרפתות הגדולות בקיבוצים וכך חוסר היעילות מתבטא במחיר ממוצע גבוה יותר לרפתן המשפיע על כל שרשרת המזון עד לכיסו של הצרכן.
במגזר הקיבוצי ניתן להעביר מכסות חלב מקבוצה לקבוצה או להתאגד יחדיו. במגזר המושבים המייצר כ-42 אחוז מסך ייצור החלב בישראל, אין התקנות הקיימות היום מאפשרות גמישות כזו. במסגרת המאמץ לאפשר למושבים לחיות, הגיע הזמן להסיר את ההגבלות על התאגדויות רפתנים במושבים, כדי לעודד איחוד של רפתות. ייצור חלב במסגרות יותר רחבות גם במגזר המושבים, יאפשר להם לצמצם עלויות ולייצר ביעילות כמו הקיבוצים. העברת מכסות בין המושבים כמו במגזר הקיבוצי תאפשר לבעלי רפתות קטנות לפרוש מהענף מרצון תמורת פיצוי הוגן ולא הפיצוי שמנסה האוצר להכתיב לפורשים.
פרופ' יאיר זימון הוא מרצה לכלכלה ומימון באוניברסיטת ת"א. עודד שורר הוא שותף בחברה Kashat Ventures Studio לפיתוח עסקים בתחום הפינטק
