מזרני פילאטיס, פתקים פסולים - ומזוודה לבנה: כך נראו 19 שעות בקלפי בנתניה
כתב כלכליסט עמיר קורץ עבד כמזכיר קלפי, התמודד עם שאלות מוזרות ("מה אני שמה אם אני רוצה את ביבי", "אילו אותיות זה איזנקוט") ועם השמועות על השחתת פתקים - וגילה כמה דיוק ואחריות נדרשים כדי לקיים את חגיגת הדמוקרטיה
הרגשתי אחריות כבדה כאשר בשעת חצות בליל הבחירות סחבתי לרכב את "מזוודת החומר הרגיש" - מזוודה לבנה, נעולה בחבק מתכת, ובה תוצאות הקלפי בנתניה שבה שימשתי כמזכיר: מאות פתקי הצבעה והמעטפות הכחולות שמהן הוצאו, הקולות הפסולים, הפרוטוקולים ורשימות הבוחרים, המצלמה שתיעדה את הספירה וגיליון ספירת הקולות החתום בידי כל חברי ועדת הקלפי. "תאר לך שחלילה אנו עושים עכשיו תאונה בדרך או שמישהו ינסה לגנוב את המזוודה, מטורף, לא?", אמרתי למזכיר הנוסף שעבד עמי לאורך כל היום, בחור צעיר ונמרץ, שמהבוקר התייחס לתפקיד ברצינות שהתחברה לזו שלי. שנינו ראינו בתפקיד שליחות אזרחית ממעלה ראשונה: להבטיח, לפחות בד' אמותינו, בחירות תקינות וטהורות.
"אל דאגה, אני אסע לאט", הוא אמר ונתן גז. גם תיבת הקלפי הריקה עצמה הונחה לצידה על המושב האחורי, ובתוכה שאר הציוד. המשקיפה בקלפי שלנו, מורה ביום-יום, כמעט ולקחה אותה הביתה איתה להראות לתלמידיה, אבל ברגע האחרון קיבלנו טלפון שמבהיר שגם את התיבה הכחולה - זו שלאורך היום היתה הדבר הכי יקר ערך בחדר, ובערב התרוקנו ממנה הכוחות כמו שמשון אחרי גזיזת השיער - צריך להחזיר לוועדת הבחירות האזורית שרון, וכך גם את שאר הציוד המשרדי ששימש אותנו. "מפה הציוד עובר למרכז הלוגיסטי של ועדת הבחירות בשוהם, כדי שישמישו אותו", אמר לנו הסדרן שקלט אותנו.
חצר בית הספר שאליו הגענו הזכירה את הבקו"ם בימי חיול ושחרור. טורי עמדות מופרדות בגדרות ברזל, כמו בכניסה לאצטדיון, ועשרות סדרנים. הבודקים פתחו את המזוודה, עברו על הצ'ק ליסט, וידאו שהכל תקין, ושלחו אותנו להמשך שרשרת ההזדכות באולם הגדול, שם סדרנים בווסטים אדומים המכונים "קולטים", בדקו שהטופסולוגיה מולאה כראוי, קיבלו אישור מ"רב-קולט" ונתנו לנו אישור שחרור.
גלריה
חדר הקלפי אחרי סגירת הקלפיות. הדוקרנים להנחת פתקי ההצבעה כבר נפרשו, ומתכוננים לספירה
(צילום: עמיר קורץ)
בכך סיימנו 19 שעות עבודה רצופות בתפקיד התובעני. ביציאה חיכה בקבוק מים וסנדוויץ'. זה אחרי שכל היום חיינו על אוכל מהבית (הוזהרנו מראש שכך יהיה) ועל ארגז מתוקים ועוגיות (דווקא בשבוע בו יצאתי ל"חופשה זמנית" מסוכר וקמח. הצלחתי להתאפק), שאותו הביאה אמו של אחד מחברי ועדת הקלפי (לצד שני המזכירים בוועדה, ישבו נציגי שלוש מפלגות - שתיים מהקואליציה ואחת מהאופוזיציה). היא הביאה גם ציוד להכנת תה וקפה - בכל זאת, מדובר בתפקיד שדורש דייקנות, סבלנות, ריכוז, פדנטיות, שימת לב לפרטים וגם יחסי אנוש טובים (בקיצור, תפור עליי).
כך גם חשב המראיין מטעם הוועדה האזורית בתהליך הקבלה לתפקיד, כחודש וחצי קודם. הגעתי לריאיון אחרי מבחן ממוחשב מהבית לבדיקת ההפנמה של לומדה שהתבקשנו ללמוד באופן עצמאי. "מה אתה יודע על תפקיד מזכיר קלפי?", נשאלתי. "זה אומר להיות האבא והאמא של הקלפי, מי שמנהל אותה ואחראי עליה ביום הבחירות". בריאיון סיפרתי שמעבר לשליחות האזרחית והרצון לדאוג לתקינות ההליך הדמוקרטי והשכר, מסקרן אותי לראות את הדברים מקרוב, גם כעיתונאי וגם כמורה לאזרחות. עברתי את המבחן בעל פה, אף שטעיתי בשאלה אחת (לא, אי אפשר להצביע עם תעודת מילואים). בהמשך זומנתי להדרכה של כארבע שעות ולמבחן שכלל שאלות ידע וספירת קולות. התהליך היה רציני מאוד, ולאורכו פגשתי אנשים מחויבים שהתייחסו לעבודתם בחרדת קודש - בהחלט מרשים ומעורר אמון.
רק כשבוע לפני הבחירות התבשרתי שהתקבלתי וזומנתי לאסוף את כתב המינוי. שובצתי כמזכיר בקלפי בשכונה ותיקה בנתניה המדורגת במעמד סוציו-אקונומי נמוך, ומתאפיינת באוכלוסיית עולים - מרוסיה, אוקראינה, אתיופיה - ובאוכלוסייה מבוגרת. מעוז ליכודי-ימני מובהק, שהשחקן היחיד הדומיננטי בו ממחנה השינוי הוא ליברמן, על רקע ההצבעה הרוסית המגזרית. ביומיים שלפני הבחירות עוד שלחו לנו סרטוני ריענון והדרכה, וביום שלישי בשש בבוקר התייצבנו, חברי הוועדות של שתי הקלפיות הצמודות במתנ"ס המקומי, כדי להכין הכל לפתיחה בשבע. המזכיר הראשון הביא את מזוודת החומר הרגיש שאסף בסופ"ש מהוועדה האזורית. הקלפי, הפרגוד ופתקי ההצבעה ארוזים בגומיות חיכו באולם. אבל שוד ושבר: המתנ"ס היה נעול. רק כעבור כרבע שעה הגיעה האחראית על המתנ"ס והכניסה אותנו.
באולם בו יועדה להתקיים ההצבעה גילינו מראה ענקית לאורך אחד הקירות, והיה צריך למצוא פתרון יצירתי כדי לכסות אותה, שהרי הקלפי היתה צריכה להיות מוצבת בסמוך. מזל שבמקום, המשמש לחוגי ספורט בימי שגרה, היו מזרנים. במקום לפילאטיס, עכשיו הם משמשים ככיסוי להבטחת חשאיות ההצבעה. גם פיצלנו את האולם לשניים עם חציצה, שיהיה ברור לאיזו קלפי האנשים מגיעים ולא יהיה בלבול. התחלנו לתלות שילוט, לסדר כיסאות המתנה למצביעים, לסדר את פתקי המפלגות, 36 במספר, וקיבלנו הנחיה להעלים כל זכר לשתי המפלגות שפרשו (של בני גנץ והרב אברג'ל), וצללנו לתוך הטופסולוגיה הבירוקרטית - כזו שמצדיקה בהחלט את הגדרת התפקיד: מזכיר.
עמיר קורץ בקלפי בנתניה, אחרי ספירת הקולות. התיבה הכחולה יקרת הערך מהבוקר התרוקנה מהכוחות, כמו שמשון אחרי גזיזת השיער
את הקלפי פתחנו באיחור קל, אחרי תדריך אחרון וחידוד ההנחיה לחברי ועדת הקלפי על החלטת בג"ץ האוסרת עליהם לדווח למפלגות מטעמן הן עובדים על נתוני ההצבעה בזמן אמת. אז החלו להגיע מצביעים שגדשו את המקום מהבוקר עד שעות הצהריים המאוחרות, ללא הפסקה. רבים מהם קשישים, שצעדו אט אט לתוך החדר ולאחר שזיהינו אותם והגשנו להם מעטפה, הם צעדו לאיטם אל מאחורי הפרגוד ואז אל הקלפי עם המעטפה הכחולה ובה הפתק שבחרו. בשלב מסוים הבנו שעדיף לנו לקרב את הקלפי לשולחן הוועדה, שהרי כל צעד שלהם, מפאת הגיל, היה מדוד. האמת שזה עזר קצת בצמצום הפקקים שהחלו להיווצר בחוץ.
באולם, כאמור, היו שתי קלפיות, ובאופן תמוה לקלפי שלידנו כמעט ולא הגיעו בשלב הזה בוחרים, בעוד אצלנו השתרך תור ארוך. "היו גם כאלה שעזבו ואמרו שיחזרו יותר מאוחר", קיבלנו דיווח מהמתכללת שניהלה את שתי הקלפיות. "אנשים פה מבקשים פטור מהתור, קשישים שמתקשים להמתין. הבעיה שכמעט כולם פה באותו מצב, אז זו בעיה. אוכלוסייה לא פשוטה, הרבה קשישים, קשיי שפה, ניסיתי לעזור לאנשים להבין איפה הם מצביעים, להרגיע, להסביר למה אי אפשר להכניס אותם לקלפי השנייה שבה הם לא רשומים".
למזלנו היתה אצלנו חברת ועדה דוברת רוסית שסייעה בתרגום, כשהיה צריך, כי לא כולם דיברו עברית - להסביר על תהליך הזיהוי וההצבעה, ואפילו להסביר למי ששאל אם לשים פתק אחד או שניים במעטפה. היו כאלה ששאלו "אילו אותיות זה איזנקוט?", "מה אני שמה אם אני רוצה את ביבי?", אבל כחברי ועדת הקלפי קיבלנו הנחיה ברורה לא להכווין, לא לנקוב בשם של פתק או מפלגה. אחד מחברי הוועדה, משפטן, התווכח עם מתכללת הקלפיות האחראית. "זה עיוורון מכוון", אמר. חברת ועדה אחרת אמרה שזה בסך הכל רצון לסייע לאנשים שיש להם קשיי שפה. "אבל זה החוק, והוא ברור", פסק המזכיר הראשון שלצידי. המתכללת הבהירה כי "אתם יכולים להגיד לאנשים שהם יכולים לצאת לרגע מחדר הקלפי, להסתכל על השלט שתלוי בחוץ עם שמות כל המפלגות והאותיות, והם יכולים להיעזר בכל מי שירצו, אבל לנו כחברי ועדה אסור לסייע".
העבודה הסיזיפית דרשה דיוק וקפדנות, שהרי סימון שגוי ב"רשימת המחיקות" (בה מסמנים מי שכבר הצביע) עלול לגרום לבוחר שיגיע להיראות כמי שכבר מימש את זכותו. זה אף קרה לנו פעם אחת, בגלל שם זהה, אבל עלינו על הטעות בזמן ותיקנו. באופן כללי, העדפנו לעבוד מסודר, לבדוק עוד רגע ולסמן הכל במקום הנכון, גם כשהתור בחוץ התארך. על רקע אחוז ההצבעה הגבוה והעומסים בכל הארץ, ועדת הבחירות התירה להתחיל בזיהוי הבוחר הבא כשהקודם בתא ההצבעה. ניסינו, אבל חזרנו לנוהל הרגיל מחשש לבלבול ולטעויות. ככל שחלף הזמן הפכנו ליעילים יותר והקצב השתפר, והתורים התקצרו. אגב, עד לעבודה כמזכיר קלפי לא ידעתי עד כמה ההודעה לבוחר (זו שמקבלים בדואר ובהודעת טקסט) יכולה להיות יעילה, שהרי יותר קל לחפש ברשימת הבוחרים מספר סידורי מאשר שם, זה חוסך זמן - והכיתי עצמי על חטא על כל הפעמים שהגעתי בעבר לקלפי בלעדיה.
היה מקרה שבו מצביעה מבוגרת הגיעה עם ההודעה לבוחר והגישה לנו עוד בטרם הוציאה תעודה מזהה. כשבחנו את השם בספר הבוחרים גילינו שהשם על ההודעה כבר סומן כמי שהצביע. לרגע חששנו מניסיון הצבעה חוזרת, אבל אז היא הוציאה את תעודת הזהות, והתברר שההודעה כלל אינה שלה ושהיא עצמה טרם הצביעה. אולי מישהו נתן לה אותה, אולי הרימה מהרצפה. בכל מקרה, הכל תקין. בכלל, בפן של תקינות ההצבעה וטוהר הבחירות היה לנו כל היום רק מקרה אחד, בקטנה. יוצא רוסיה מבוגר שלא דיבר עברית הגיע עם פתק של האות ל' (לבוחרים מותר להביא פתק איתם כל עוד הדוגמה תואמת לזו שאושרה על ידי ועדת הבחירות). אלא שאחרי שזיהינו אותו ונתנו לו מעטפת הצבעה הוא נכנס מאחורי הפרגוד והתעכב זמן רב. כשיצא, אשתו, שבדיוק ראתה אותו כשנפתחה הדלת, החלה לצעוק ברוסית. אחרי עוד עיכוב הוא הכניס את המעטפה לקלפי. לאחר מכן ניגשנו לבדוק מאחורי הפרגוד, אולי חלילה הוא חיבל בפתקים. אבל אז ראינו את הפתק שהמצביע כנראה נכנס איתו והותיר על השולחן, אולי כי גילה שהוא פסול - שם המפלגה היה מחוק בעט. "יכול להיות שמישהו בחוץ נתן לו פתק פסול בכוונה כדי להטעות אותו", אמר אחד מחברי הוועדה. "אולי הוא עצמו קשקש עליו", אמר מישהו אחר. ליתר ביטחון בדקנו את פתקי ההצבעה של המפלגות לראות אם אין עליהם קשקושים או פגיעה אחרת.
בדיקה כזו עשינו מעת לעת. המזכיר או מפקח טוהר הבחירות נכנס יחד עם חבר ועדה לבדוק את הפתקים. אחרי הכל, במהלך היום היו דיווחים ברחבי הארץ על השחתה מכוונת של פתקים משני עברי המתרס - כמו סימון נקודה או קו, קרע או חור קטן - מתוך מטרה שייפסלו בספירה.
הכניסה למתנ"ס בנתניה. עמדה של הליכוד ושלטי "ימין או פלסטין" לצד שלט של ליברמן וההבטחה ל-"100% לחיילים"
(צילום: עמיר קורץ)
אחר הצהריים מתכללת הקלפיות נכנסה לפתע בסערה לחדר, וביקשה לעצור הכל וללכת לבדוק מיד את כל הפתקים באופן מעמיק. "יש דיווחים ברשת על פגיעה מכוונת בפתקים", נימקה. עשינו כמצוותה, כדי לגלות שאצלנו הכל היה תקין. זה לא הפריע לבחורה צעירה שהגיעה בערב, להעלות את החשש בפני הסדרן שאולי גם הפתק שלה היה עם חור או קשקוש, "כמו שהראו באינטרנט". היא אפילו העלתה הצעה מוזרה וכמובן שלא ישימה: "אפשר להוציא את המעטפה מהקלפי ולבדוק?".
בינתיים, מחוץ לגדר המתנ"ס השלטים "ימין או פלסטין" של הליכוד שלטו בשטח. שלט המרצה נוסף של המפלגה נתלה ממול: "שלא יגנבו לנו את הבחירות! הצבעתם – עדכנו אותנו!". דוכן של הליכוד היה מאויש לאורך כל היום בשני יוצאי אתיופיה חביבים, שחילקו מדבקות, והצביעו בהתלהבות על תמונה של ביבי עם טראמפ. כמה כסף אתם מקבלים על העבודה הזו?, התעניינתי באחת ההפסקות הקצרות שלקחתי כדי לנער רגליים. "לא עובדים, אנו בהתנדבות, מהבוקר עד הערב", אמרו. הקונטרה היחידה היתה שלט של ליברמן על הגדר: "100% לחיילים, 0% למשתמטים".
אחר הצהריים נשמעה מרחוק כריזה שמאיצה בתושבים לצאת ולהצביע. "נתנייתים יקרים, 40% עוד לא הצביעו. צאו מהבתים, הליכוד בסכנה, חייבים להציל את הליכוד" – עם חזרה על שמות הקוד להמרצת בוחרים מפוחדים: הערבים נוהרים, מנסור עבאס, אחמד טיבי. קמפיין הגעוואלד, הגרסה הנתנייתית. גם מצביעים שהגיעו סיפרו שקיבלו שיחות המרצה. אבל מי שרץ מהר מכולם היו דווקא שלושה ילדים קטנים שנכנסו עם אימם לחדר הקלפי, זיהו את הכדורים וציוד הספורט שהיו מונחים על הבמה והחלו בהסתערות. היא צעקה עליהם: "זה לא המתנ"ס פה, זה קלפי".
היה משובב לב לראות את האנשים שמגיעים עם הילדים, נותנים להם להכניס בעצמם את המעטפה לקלפי, מסבירים להם על הבחירות. "אפשר עוד פעם?", שאל ילד קטן ששלשל את מעטפת ההצבעה של אביו. "לא, חמוד, לכל אחד יש קול אחד", העברתי לו שיעור מהיר בדמוקרטיה. ילד קטן אחר שנכנס עם אמו ובידו ברושור תעמולה של ליברמן, הגיש לנו אותו ואמר "הנה, תקראו". חייכתי במבוכה והסברנו לאימו שאסורה תעמולה בקלפי. "זה אסור, תיקח את זה", אמרה לו.
ההוראות גם אוסרות על צילום החדר בעת ההצבעה אבל בפועל יש הבדל בין הצילום מאחורי הפרגוד שהוא אסור (דבר שלא באמת ניתן לאכוף, גם לא כשמצביעה מצלמת ושולחת לבן משפחה "הנה, זה בשבילך, הפתק") לבין צילום ליד תיבת ההצבעה. "זה בסדר, הורים יכולים לצלם את הילדים שלהם מכניסים את המעטפה, זו בסוף חגיגה דמוקרטית", תדרך אותנו נציג של ועדת הבחירות האזורית שהגיע לביקור.
לא רק הילדים הרחיבו את הלב. גם לראות קשישים - חלקם נעזרים בהליכון, אחד אפילו עם מכשיר נשימה, שעשו מאמץ והגיעו להצביע. כולל אשה בת 95 וגבר בן 100 - היתה חוויה מרגשת. "כל הכבוד שהגעתם", אמרנו להם. מצביע אחר בגיל השלישי שיתף אותנו: "זו פעם ראשונה בחיים שאני מצביע, כי הבחירות גורליות".
בהתאם להנחיות, לא יזמנו שיחות עם המצביעים, והסתפקנו בעניינים טכניים של זיהוי והצבעה ובדברי נימוסין. אולם היו כאלה שהיה חשוב להם להעביר מסר ולחשוף למי הם מצביעים: "אני לא יודעת מה לבחור, אבל אני רק ביבי" או "אפשר להצביע עשר פעמים לביבי?". מצביעה אחת שלשלה את המעטפה לתיבת הקלפי בעודה ממלמלת מה שנשמע כדברי תפילה – "לא משנה מי ייבחר, רק שיהיה שלום". מצביע נוסף הכניס את המעטפה בעודו אומר, "אמן, אמן, רק שהקול שלי ייספר, אני מצביע למען המדינה".
מצביע אחר יצא מאחורי הפרגוד עם המעטפה ושאל "איפה זורקים את זה?". אמרתי לו: "מכניסים אותה פה בקלפי, לא זורקים. הקול שלך חשוב". היתה מצביעה שנכנסה מצד ימין של פרגוד ההצבעה ויצאה מצדו השמאלי, או שלהיפך. "נכנסתי מצד אחד, יצאתי מצד שני", הכריזה בקול, כנראה בלי להתעמק במשמעות הסימבולית של דבריה. "העיקר שנצא מהבחירות האלה לעתיד טוב", זרק לה אחד מחברי הוועדה. בצהריים נכנסה מצביעה מחויכת והיתה סוף סוף הראשונה להתעניין בשלומנו. "נו, איך עובר עליכם היום הזה?", קונטרה לרבים אחרים שבעיקר התלוננו - על התורים וההמתנה ("חיכיתי חצי שעה בתור, אבל חשוב לי להצביע", אמרה אחת המצביעות), או על החיים עצמם ("החיים בזבל", זרק מצביע אחר, ובליבי קיוויתי שלפחות הוא מצביע כדי לשנות את המצב). גם הסדרן הרגיש את התלונות מחוץ לחדר, ובשיא העומס נכנס אלינו והכריז: "תשמעו, צריך פה סדרן שהוא גם עובד סוציאלי".
בשלב מסוים בצהריים, כשהלחץ קצת נרגע, הצבענו בעצמנו במעטפה כפולה. כלומר מכניסים את הפתק למעטפה כחולה רגילה ואז למעטפה עליה מודבקת המדבקה שקיבלנו כעובדי הקלפי. בדיוק כמו שזכאים להצביע שוטרים - והיו כמה כאלה שנכנסו במהלך היום להצביע, כולל שוטרת בלהב 433, שאיחלנו לה שלא יזדקקו לה בנושאים של טוהר הבחירות.
ברוב הקלפיות העומס חוזר בערב. מתכללת הקלפי עדכנה שההגעה הצפויה לעיר של בן גביר ואולי גם נתניהו עשויה להמריץ בוחרים נוספים. אבל הקלפי שלנו היתה מנומנמת במיוחד בערב. ב-21:55 הגיע המצביע האחרון. "אתה סוגר את הקלפי", אמרנו לו. רשמנו לעצמנו גם הישג שהצבנו כיעד: אף אחד לא שכח אצלנו בקלפי את תעודת הזהות שלו.
בעשר ורבע, כשהדלת כבר היתה נעולה והתחלנו בסיכומים, בדיקת פרוטוקולים והשוואה בין רשימת הבוחרים לרשימת המחיקות (עשינו את זה כמה פעמים במהלך היום, וכל פעם השתחררה אצלנו אנחת רווחה כשראינו שהמספרים זהים) - פתאום נשמעה דפיקה בדלת. בוחרת שהגיעה באיחור שאלה אם עוד אפשר להיכנס. התשובה היתה כמובן שלילית, ואני מקווה שהיא תצטרך לחכות ארבע שנים ולא רק חודשים בודדים עד לבחירות הבאות.
ואז ניגשנו לשיא הערב: ספירת הקולות. לקח קצת זמן עד שהבנו מה הדרך הנכונה לאזן בין מהירות ויעילות לדיוק וקפדנות. חברי הוועדה פתחו את המעטפות (לשמחתנו לא היו כלל מעטפות פסולות), השחילו את הפתק על הדוקרנים, והקריאו בקול וכל אחד מאיתנו המזכירים סימן בטופס התוצאות ליד שם המפלגה, כך קרוב ל-400 קולות. בתחילה הם הקריאו מהר מדי ונאלצנו לעצור ולבדוק לאחור, עד שהסכמנו על הקצב. "עדיף לאט ובטוח, כדי למנוע טעויות", אמרתי לחברי הוועדה, שכבר היו "לחוצי בית". לא רצינו חלילה לגלות שגיאה שתאלץ אותנו לספור מחדש. זה השתלם: בבדיקות הסיכום הכל התאים, הספירה היתה מדויקת.
בדרך נפסלו ארבעה קולות בלבד - אנשים שנראה שחמדו לצון והכניסו למעטפה חמישה או שישה פתקים של אותה מפלגה או קובץ פתקים של כמה מפלגות שונות לא מוכרות, במעין אקט מחאה כנראה. דווקא מעטפה ובה שלושה פתקים עם האות ז' (המפלגה של סמיון גרפמן), אולי גם כהלצה או קריאת תיגר, נספרה כקול כשר (שניים או שלושה פתקים של אותה מפלגה במעטפה אינם פוסלים את הקול). התוצאות היו צפויות: הליכוד בראש, אחריה ישראל ביתנו, אבל היתה גם הפתעה: לא מעט קולות למילואימניקים והכלכלית, מה שלא ממש עזר להנדל וזליכה לעבור את אחוז החסימה.
הספירה עברה בלי ויכוחים בין חברי הוועדה, בענייניות ומקצועיות (דווקא בקלפי הסמוכה לנו נשמעו מחלוקות), אבל בסוף כמעט ופספסנו את ההחתמה של כל חברי הוועדה על הפרוטוקול. מזל שעלינו על זה בזמן והספקנו לבקש מהם לחזור ולהשלים מה שצריך רגע לפני שהם נמלטו הביתה. כמזכירי קלפי, אני ושותפי ליום המורכב הזה, הרגשנו אחריות ומחויבות מיוחדות, ורק זה היה חסר, שנגיע למסור את החומרים לוועדה האזורית ונגלה בעיה שתעכב את כל התהליך. משם הכל הלך חלק ובלי דרמות מיוחדות - המערכת המשומנת של ועדת הבחירות התגלתה כיעילה ותקתקנית, הרבה יותר מרוב המערכות במדינה. הדרמה האמיתית הגיעה בדרך הביתה כשפתחתי את הרדיו ושמעתי חדשות.
