97 שנה ליום חמישי השחור: המשבר הבא ייראה אחרת לגמרי
ב-24 באוקטובר 1929, לפני 97 שנים, נמכרו בבורסה בניו יורק כ-12.9 מיליון מניות שהיוו בקירוב פי שלושה מיום מסחר רגיל באותה תקופה. מאחורי הבהלה עמדו, בין היתר, רכישת מניות על ידי הציבור בהלוואות והאטה כלכלית שכבר החלה. המפולת הייתה תחילתה של שרשרת אירועים, אך לא הגורם היחיד לשפל הגדול: בשנים 1930-1933 חדלו לפעול כ-9,000 בנקים מתוך כ-24,000 מוסדות בנקאיים, ומפקידים רבים איבדו את חסכונותיהם.
הסיפור הזה חשוב לא רק כהיסטוריה של קריסה, אלא כתזכורת לכך שמשבר פיננסי נבחן גם ביכולת של מוסדות להמשיך לתפקד כשהאמון מתערער.
המערכת הפיננסית כיום גדולה ומורכבת בהרבה. בשנת 1929 הסתכמו נכסי המתווכים הפיננסיים בארצות הברית בכ-155 מיליארד דולר - פי 1.5 מהתוצר האמריקאי. בשנת 2024, הסתכמו נכסי המגזר הפיננסי בארצות הברית בכ-148 טריליון דולר, המהווים בקירוב פי חמישה מהתוצר האמריקאי. בעולם כולו הגיעו הנכסים הפיננסיים לכ-503 טריליון דולר, לעומת תוצר עולמי של כ-112 טריליון דולר - פי 4.5 בקירוב. אף שהנתונים אינם מבוססים על הגדרות חשבונאיות זהות, היחס לתוצר ממחיש את היקף המערכת ואת חשיבות ההיערכות לזעזועים בה.
גם הרכב המערכת השתנה. בארצות הברית של 1929 החזיקו הבנקים המסחריים ומוסדות החיסכון יחד כשני שלישים מהנכסים הפיננסיים של הציבור. כיום, לפי מועצת היציבות הפיננסית (FSB), גופים חוץ-בנקאיים מחזיקים מעט יותר ממחצית הנכסים הפיננסיים בעולם. אין זו השוואה חשבונאית ישירה אך היא ממחישה שהאשראי והסיכונים מתפזרים כיום בין מגוון רחב יותר של גופים. לכן ההיערכות למשבר הבא צריכה להביא בחשבון לא רק את יציבות הבנקים, אלא גם את הקשרים שלהם עם קרנות, חברות ביטוח ושאר המתווכים הפיננסיים.
מאז המשבר נבנו ביטוחי פיקדונות, דרישות הון, פיקוח וכללי נזילות, בהם יחס כיסוי נזילות ויחס מימון יציב. גם בישראל המערכת הבנקאית הפגינה חוסן, ויחסי ההון והנזילות נותרו גבוהים למרות המלחמה והאתגרים הביטחוניים. עם זאת, בישראל אין ביטוח פיקדונות פורמלי, ובנק ישראל מתאר את ההסדר הקיים כערבות ממשלתית משתמעת. חוסן פיננסי הוא בסיס הכרחי, אך הוא אינו תחליף להיערכות מפורטת לאירוע שבו כמה מערכות נפגעות בעת ובעונה אחת.
פעם, מי ששמע שמועה על בנק היה ממהר לסניף ועומד בתור כדי למשוך את כספו. התמונה הזאת נעשתה סמל ל"ריצה אל הבנק". היום התור לא באמת קיים. לקוחות שמעוניינים, מעבירים את כספם דרך האפליקציה, והשמועה מתפשטת ברשת בתוך דקות. בשנת 2023, ביקשו לקוחות Silicon Valley Bank למשוך 42 מיליארד דולר ביום אחד, ובקשות נוספות לכ-100 מיליארד דולר המתינו ליום הבא. כך למעשה הפסיקה פעולתו של הבנק במהלך של יממה. נכון לומר שהתור לבנק נעלם אך מבחן האמון נשאר.
יאיר אבידן
(צילום: ברק אבידן)
המשבר הבא, שלא ברור מתי וכיצד יתפתח, עלול להתחיל במשיכת פיקדונות דיגיטלית, במתקפת סייבר, בהונאה רחבת היקף, בשיבוש אצל ספק טכנולוגי או בהסלמה גיאופוליטית. בעולם שבו כסף, מידע ושמועות נעים במהירות בין מדינות ומוסדות, זעזוע מקומי עלול לייצר תהליך מהיר של הדבקות, להפוך לבעיה של נזילות, תשלומים ואמון. קרן המטבע הבינלאומית מזהירה מפני סיכוני סייבר שעלולים לשבש שירותים פיננסיים ולפגוע באמון במערכת המקושרת.
לכן, היערכות למשבר הבא צריכה להיות חלק מניהול המוסדות הפיננסיים ומהפיקוח של הדירקטוריון. צריך לדעת אילו שירותים חייבים להמשיך לפעול - תשלומים, גישה לחשבונות, אשראי ושירות ללקוחות - ולמפות את התלות במערכות, בספקים ובתשתיות. צריך לתרגל תרחישים של יציאת פיקדונות בתוך שעות, השבתת מערכת, מתקפת סייבר או מצב חירום ביטחוני; לוודא שיש גיבויים, חלופות תפעוליות, נזילות זמינה, סמכויות החלטה ברורות ותקשורת אמינה עם הציבור.
ההיסטוריה אינה מספקת תוכנית מוכנה למשבר הבא. היא מלמדת שחוסן נבנה מראש: ביכולת לספוג זעזוע, לשמור על שירותים חיוניים, להתאושש ולשמר את אמון הציבור. החוסן של המערכת נבנה הרבה לפני שהמשבר מתחיל.
יאיר אבידן הוא דירקטור ופעיל חברתי; לשעבר המפקח על הבנקים
