משפט שדה
חזית ההפיכה המשטרית נודדת לצה"ל
המאבק על גיוס הערבים, פסילת קצינים וסימונם כסרבנים, הניסיון למנוע את רישום מפלגת “המילואימניקים” והאיום על גלי צה"ל: כך הופך הצבא לשדה הקרב הפוליטי העיקרי של ישראל
1. האם הצבא באמת מוכן לגייס ערבים לקורס טיס ול־8200?
הנה עוד מוקש שהונח לפתחו של בג"ץ: העתירה מדוע לא יצווה על גיוס הערבים לצבא. כל תוצאה תכה בבית המשפט. אם לא יגייס – יואשם באפליה לטובה של הערבים מול החרדים; אם יגייס – יואשם בחימוש (והפעם כחוק) של האוכלוסייה הערבית.
שופטי בג"ץ, הנשיא יצחק עמית, דוד מינץ ויחיאל כשר, הוציאו בשבוע שעבר צו על תנאי דרמטי שמחייב את המדינה, כלומר הממשלה, להשיב לשאלה מדוע אינה מגייסת את הערבים לצבא, בניגוד ל"כפיית" גיוס החרדים. בעבר נדחו עתירות דומות שהגיש השר דוד אמסלם מהטעם הפשוט שניתן לנסחו כך: אתה גם כנסת וגם ממשלה, יש לך את הסמכויות לגייס ערבים, תפעיל אותן ועזוב את בית המשפט.
אמסלם לא התייאש ושינה אסטרטגיה. פרקליטו עו"ד מוטי שמעון חתום הפעם על עתירה שהגיש צעיר חרדי, מרדכי יאיר בלנס. ועכשיו, כשמדובר בעתירת אי־שוויון של מלש"ב ולא בעתירת פוליטיקאי שמנסה להטיל על בג"ץ משימות של כנסת וממשלה – נענו השופטים והורו לממשלה לנמק "מדוע לא יקבעו מדיניות גיוס לאזרחי ותושבי ישראל הערבים לפי חוק שירות ביטחון... לחלופין, מדוע לא יפעלו לקדם הסדר חלופי במסגרת הליך חקיקה מתאים". למשל, שירות לאומי־אזרחי.
בתגובה המקדמית טענה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה כי "אין בכוונת הדרג המדיני הרלבנטי להתערב במדיניות הנוהגת בפועל עד היום על ידי צה"ל בעניין אי־גיוס האוכלוסייה הערבית".
בדומה טען משרד הביטחון ש"אין בסיס לטענה בדבר פגיעה בשוויון בגין אי־גיוס אזרחי ישראל הערבים. זאת בשל ההבדל המשמעותי בין מאפייני שתי הקבוצות".
וזהו הסיפור האמיתי – "ההבדל המשמעותי בין מאפייני שתי הקבוצות". שני הבדלים שספק אם ניתן לשלבם בתוך טיעון משפטי. הראשון, האם הצבא באמת מוכן לגייס ערבים לקורס טיס, ל־8200 ולשאר יחידות מהסוג הזה? הרי לא ניתן יהיה לגייס את הערבים רק לגולני או גבעתי, ולא רצוי להנדסה קרבית ששם יש גישה ישירה למאגר אינסופי של חומרי נפץ.
הסיבה השנייה היא שלא באמת ניתן לגייס את הפלסטינים הישראלים למלחמה נגד אחיהם מהצד השני של המתרס. לא בטוח ששופטי בג"ץ ישמעו את שני ההבדלים האלה וגם הממשלה תימנע מהם כפי שניתן להבין ממכתבו של מזכיר הממשלה יוסי פוקס, היועץ המשפטי האמיתי של הממשלה, שהבהיר כי "הממשלה אינה מעוניינת להתערב במדיניות המונהגת בפועל על ידי צה"ל מאז קום המדינה לעניין אי־גיוס האוכלוסייה הערבית". כלומר, הממשלה מכבדת את המדיניות של צה"ל, בניגוד, למשל, למדיניות המינויים שאותה היא ממש לא מכבדת, כפי שמעיד הסיפור הבא.
2. הפטריוטיזם המזויף פוסל קצינים בגלל סרבנות שלא היתה
הרמטכ"ל אייל זמיר ביקש להעלות את אל"מ (מיל׳) גרמן גילטמן לדרגת תת־אלוף ולמנותו למפקד המרכז למפקדות בזרוע היבשה. שר הביטחון ישראל כ"ץ התנגד. "הודעתי היום לרמטכ"ל אייל זמיר כי אני פוסל על הסף את ההמלצה למנות ולקדם את אלוף משנה (מיל') גרמן גילטמן, מראשי 'אחים לנשק', שקרא לסרבנות שירות בצה"ל", כתב כ"ץ. "מי שמטיף ומעודד סרבנות לא ישרת בצה"ל ולא יקודם לשום תפקיד".
בענייני גיוס חרדים או ערבים לא ייצאו הודעות דומות לבייס, אבל האובססיה וההזדמנות להכות ב”אחים לנשק” לא תוחמץ על ידי כ"ץ.
מה יש ב”אחים לנשק” שכל כך מפחיד את הממשלה ומעורר אותה להסתה הפרועה והאלימה נגדם שמתנהלת בכל תותחי הרעל, מהרשתות דרך התקשורת תומכת הממשלה ועד לממשלה עצמה?
הסיבה הראשונה היא המראה שהציבו “האחים” אל מול חדלונה ומחדלה של הממשלה לאחר הטבח. בסיוע לעקורים, למפונים, למשפחות החטופים, בארגון מרכזי חלוקת ציוד, בשינוע לבתים חילופיים. בכל מקום שהממשלה הכושלת לא סיפקה מענה, “האחים” היו שם. ולכן, הדה־לגיטימציה ל”אחים” נועדה לקעקע את השבחים שתעתיר ועדת חקירה ממלכתית (אם תקום) על פועלם ויזמותם שהחליפו את הממשלה שנעדרה ואיחרה להיכנס לאירוע. את תמונת הראי הזו, ואת הראי הזה, מבקשת הממשלה לנפץ.
הסיבה השנייה היא הפטריוטיזם המזויף שמבקש להוקיע את הסרבנות לכאורה של “האחים”. לצבוע ולסמן אותם כבוגדים ומחבלים במאמץ הצבאי של מדינת ישראל. לדברים האלה אין שחר. ב”עם כלביא” תפקדו חיל האוויר והיחידות המיוחדות ללא דופי ולא נרשמו שום נזקי סרבנות. בנוסף, סרבנות נקשרה לאי־התנדבות, לסנטימנט לגיטימי שהוא פרטי־אישי לא קבוצתי־ארגוני, כאשר אדם כאינדיבידואל בוחר שלא להמשיך להתנדב ולשרת שלטון דיקטטורי.
כמו שמדינה דמוקרטית אמורה לכבד בחירה אישית כזו ולהכיל אותה, כך ייתכנו תופעות כאלה בארגוני חברה אזרחית כמו “האחים לנשק”, קבוצה שאם תיקח את התרומה המצטברת שלה למדינה, לצבא ולחברה, היא תעלה עשרות ומאות מונים על כל תרומה מקבילה אחרת בחברה הישראלית.
3. ביהמ"ש דחה את התנגדות הליכוד לרישום מפלגת המילואימניקים
עו"ד שולי אבני־שוהם, רשמת המפלגות וראש רשות התאגידים, דחתה בשבוע שעבר את התנגדות הליכוד לרישום מפלגת "המילואימניקים" של יועז הנדל. עו"ד אבי הלוי טען בשם הליכוד שאסור לגרור את צה"ל לשיח הפוליטי והמילה "המילואימניקים" עלולה להטעות או לפגוע בתקנת הציבור וברגשותיו בהיותה חלק מההוויה הישראלית המבטאת סמל לאומי ואחדות. בנוסף, טען להטעיה מול ארגונים אזרחיים שמשתמשים בשם דומה כמו "קהילת המילואים של ישראל – המילואימניקים", "העמותה למען משרתי המילואים" ועוד. השם עלול להטעות כאילו כל המשרתים תומכים במפלגה החדשה.
הרשמת קיבלה את עמדת "המילואימניקים" שיוצגה בידי עוה"ד אורי הברמן ועדי מרינברג משרקון, בן עמי אשר ושות'. ההיסטוריה מלמדת על מפלגות בעלות שמות של קבוצות אוכלוסייה ורעיונות פוליטיים שונים כמו הירוקים, הגימלאים, הישראלים, העצמאים, הימין החילוני. ניסיון העבר מלמד, נכתב בהחלטה, שהציבור לא הוטעה לחשוב שכל הישראלים או כל הגימלאים שייכים או תומכים במפלגות האלה.
גם הטענה שלפיה אסור שצה"ל והמילואימניקים ייגררו לוויכוח הציבורי נדחתה. עו"ד הברמן ציין שזו טענה צינית שכן הוויכוח בעניין הגיוס ושירות המילואים הוא מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי, והקמת מפלגה שתצטרף לוויכוח לא תפגע בצבא. הרשמת קבעה שאיזון בין זכות המפלגה לשם המהווה חלק ממימוש זכותה לחופש הביטוי אל מול האינטרס למנוע הטעיה ייעשה על ידי מבחן “הוודאות הקרובה” ו"כי לא הונחו ראיות המגיעות לרמת הטעיה בוודאות קרובה או פגיעה בתקנת הציבור ברמה זו".
4. עיתונאים והורים שכולים יעתרו נגד ההחלטה לסגור את גלי צה"ל
שר הביטחון ישראל כ"ץ קיבל בימים אלה שלושה מכתבי התראה לפני עתירה לבג"ץ שתוגש אם יביא לממשלה את ההחלטה לסגור את גלי צה"ל. האחד, מארגון העיתונאים באמצעות עוה"ד אמיר בשה ולירון בק; השני מעמותת "הצלחה" בשם צביקה גרינגליק ומשה שפירא, אבותיהם של שאולי גרינגליק ז"ל, שנהרג בעת שלחם ברצועת עזה, וענר שפירא ז"ל, גיבור מיגונית המוות ב־7 באוקטובר; המכתב השלישי הוא בשם האקדמיה למען ישראל דמוקרטית, מפקדי ובכירי גל"צ לשעבר כאבי בניהו, יצחק טוניק, משה שלונסקי, נחמן שי, רון בן־ישי, יוסי עוזרד, פרופ' ליעד מודריק ואביתר בראון באמצעות עוה"ד רועי בלכר ונוגה רובינשטיין. בנוסף, גם ועד העובדים של התחנה יצטרף להליכים נגד המהלך.
המכתבים כופרים בסמכות הממשלה בגלל הפגמים המהותיים בעבודת הוועדה שהמליצה על סגירת התחנה. לטיעון המשפטי יצטרף הטיעון האנושי של האבות השכולים שקוראים לא לסגור את התחנה, שמהווה בית משמעותי להנצחת הנופלים, ומאפשרת קול לחיילים, לפצועים ולמשפחות השכולות.
