בית הדין לעבודה דחה תביעה למימון שריפת גופה של נרצח ב-7 באוקטובר
אלמנת תושב עוטף עזה ביקשה החזר "דמי קבורה" לאחר ששילמה 13,900 שקל עבור הליך שריפת גופת בעלה שנהרג בטבח - ושזה היה רצונו לפני מותו. המדינה סירבה וציינה כי החוק מסדיר תשלום עבור קבורה בקרקע בלבד. השופט: "אין מקור חוקי המאפשר תשלום - זה עניין למחוקק"
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את תביעתה של אלמנת תושב עוטף עזה שנרצח בטבח ה-7 באוקטובר כשיצא להגן על בני משפחתו, לקבלת החזר על הוצאות שריפת גופתו. האלמנה ביקשה מהמוסד לביטוח לאומי לשלם לה "דמי קבורה" בסך 13,900 שקל ששילמה עבור ההליך שבוצע באמצעות ארגון "עלי שלכת", כפי שהיה רצונו של המנוח.
האלמנה טענה כי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה נועד להיטיב עם הנפגעים וכי יש לפרש את המונח "קבורה" באופן תכליתי הכולל גם שריפת גופה. לטענתה, מניעת המימון מהווה אפליה על רקע אמונה ופוגעת בחופש המצפון. למעשה טענה האלמנה כי תכליתו של חוק התגמולים היא לפצות את מי שנפגע בפעולת איבה בגין נזקיו, ואין להפלות בין מי שבחר לטפל בגופתו של נפגע פעולות איבה בדרך של שריפה, לבין מי שבחר לעשות כן בדרך של קבורה באדמה. עוד נטען כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי אין איסור על שריפת גופות נפטרים, וכי לא נמצא אינטרס ציבורי האוסר שריפה של המת.
האלמנה טענה כי בנסיבות אלה ומשהחקיקה שותקת בעניין זה, יש לאפשר לנפגע פעולת איבה לממש את צו מצפונו בנוגע לדרך הטיפול בגופה, תוך מניעת פגיעה "בלתי מידתית בזכות יסוד זו". כמו כן טענה התובעת כי החלטת המדינה שלא לממן שריפת גופות נובעת משיקולים דתיים, שאינם תואמים את מטרת חוק התגמולים ואינם תואמים את הפרשנות התכליתית שמגשימה את המטרות, העקרונות והערכים של שיטת המשפט, וזאת אין להתיר.
מנגד, טענה המדינה כי החוק מסדיר תשלום עבור קבורה בקרקע בלבד וכי אין הסדר חוקי המאפשר מימון שריפה. לפיכך נטען כי על התובעת לפנות למחוקק בבקשה לשינוי החוק, וכי בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעה שהוגשה. בנוסף נטען כי החוק אינו אוסר על שריפה, אולם לא ניתן לטעון שמדובר ב"קבורה" שהחוק מסדיר את התשלום בגינה, ומשכך יש גם לדחות את טענות התובעת לאפליה ולחוסר שוויון. לבסוף, חזרה המדינה על טענתה לפיה הגורם המוסמך להסדיר את הזכאות לתשלום במקרה של שריפת גופה, הוא המחוקק.
בפסק הדין קבע השופט עמי רוטמן כי למרות שאין איסור חוקי על שריפת גופות בישראל, לא ניתן לייצר "חקיקה שיפוטית" ולהורות על תשלום ללא הסמכה מהמחוקק. "לאור התוצאה שאליה הגענו, לפיה לא מצאנו מקור חוקי המאפשר לשלם לתובעת בגין שריפת גופת המנוח, ומשהמחוקק - משיקוליו שלו - לא קבע הוראות אופרטיביות לעניין תשלום הוצאות בגין שריפת גופה, שאינה מהווה חלק מהליך קבורה, מצאנו כי מדובר בהסדר שלילי, שאין מקום כי בית הדין יתערב בו וייצור "חקיקה שיפוטית" יש מאין".
יש לציין כי התיק הנדון היה אחד מתוך קבוצה של 7 תיקים, אשר הוגשו ע"י קרובי משפחה של נרצחים בטבח של ה-7 באוקטובר, במטרה להורות למוסד לביטוח לאומי לממן את הוצאות השריפה. ב-6 מתוך 7 ההליכים הגיעו להסכמות לפתרון המחלוקות. התובעת בהליך הספציפי ביקשה לקבל הכרעה עקרונית בשאלה האם יש לחייב את המוסד לביטוח לאומי לממן את הוצאות שריפת גופתו של בעלה, כאשר החקיקה הרלוונטית עוסקת במימון הוצאות "קבורה".
כאמור, במסגרת פסק הדין, נפסק כי בהתאם למצב החוקי הקיים כיום, לא נמצא מקום לחייב את המוסד לביטוח לאומי לממן את הוצאות שריפת הגופה. בהתאם לכך, התביעה נדחתה. את האלמנה ייצגה עו"ד איילת שורץ אסף. את המוסד לביטוח לאומי ייצג עו"ד מנחם אליעזר כהן.
מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים, המייצג את האלמנה במסגרת סיוע משפטי הניתן למשפחות שיקיריהן נרצחו ב-7.10 נמסר בתגובה: "התובעת היא אלמנתו של תושב בארי שנרצח בשבעה באוקטובר, אשר ביקש כי גופתו לא תיקבר אלא תעבור תהליך של שריפה ושהאפר ייטמן ליד העצים ששתל בקיבוץ ואשר היו למפעל חייו. בהתאם לדין זכאים נפגעי פעולות איבה למימון הקבורה אולם, המוסד לביטוח לאומי סרב לשלם את הוצאות השריפה. לפיכך, ולבקשת האלמנה, הסיוע המשפטי נטל על עצמו את הייצוג בגין האפליה הנטענת בהסדר המימון . פסק הדין התקבל בימים אלו בסיוע המשפטי ואנו בוחנים אותו כעת. איננו מסכימים לתוצאות פסק הדין וברצון התובעת להגיש ערעור על פסק הדין. הסיוע המשפטי ימשיך לעמוד לצידה של האלמנה, במטרה לתקן את האפליה הנהוגה כיום, ולאחר בחינת פסק הדין יפעל להגיש ערעור. התובעת מיוצגת על ידי עוה"ד איילת שוורץ אסף, ממחוז ירושלים של הסיוע המשפטי".
מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הביטוח הלאומי זכה בתביעה כיוון שהחוק הקיים אינו משווה בין קבורה לשריפה, אין הסדרה חוקית במדינה לנושא זה וכדי לעשות זאת יש צורך בחקיקה שתקבע, איזו חברה מוסמכת לשרוף, מה הפרמטרים? האם קבורה שווה לשריפה? מהן העלויות הכרוכות בשריפה ולא ישולמו (כשמדובר בקבורה - דמי הקבורה אינם משולמים לאזרח אלא לחברת הקדישא)? איזה ארגון אחראי על בקרה של חברות? וכיו"ב. הביטוח הלאומי ניסה להפוך כל אבן כדי לסייע והציע למשפחות פתרונות וסיוע מכוח הסדר בחוק המתייחס להנצחה ואף הציע שאם יקברו את שרידי הנפטר - נוכל לשלם על פי החוק. חלק מן המשפחות הסכימו להסדר ולסיוע וחלקן לא. עם כל הקושי והכאב של השכול, ובוודאי אחרי השבעה באוקטובר - יש צורך בהסדר חוקי בכנסת ישראל שיסדירו את הנושא עבור המשפחות השכולות".
