פרשנות
הפלסטר של סמוטריץ': להוזיל את הדלק במקום טיפול נמרץ בכלכלה
הפחתת מס הבלו תחסוך את ההתייקרות הקרובה במחיר הדלק, אך תעלה לקופת המדינה כחצי מיליארד שקל, יחד עם הפחתת הבלו בספטמבר . במקום להתמודד עם אתגרי העומק של המשק, שר האוצר מעדיף שוב צעד מיידי שמייצר תחושת הקלה. את החשבון הכבד ישלמו הדורות הבאים
כשמשרד האנרגיה הודיע שמחירי הדלק צפויים לעלות ב־52 אגורות, היה ברור לכולם שלא ייקח זמן רב עד ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' יבקש שקופת המדינה תספוג את עליית המחיר הזו, ותפחית את מס הבלו. ואכן, זה לא לקח יותר מכמה שעות. סמוטריץ' כינס את בכירי משרדו, שלא הופתעו, והטקס הידוע מראש החל: הפקידות המקצועית המליצה שלא להוריד את מס הבלו. אך סמוטריץ', שמחזיק כבר במקור תקציבי ובאישור משפטי להורדת המס (למרות שמדובר בתקופת בחירות), לא יכול היה לקחת ברצינות את ההמלצה הזו, והורה לאנשי הפקידות המקצועית להמשיך הלאה בגיבוש ההפחתה, שצפויה לנכות כ־150 מיליון שקל מהכנסות המדינה, ולהצטרף ל־350 מיליון שקל של הפחתת מס בלו שסמוטריץ' קידם כבר בספטמבר.
בכיר מאוד במשרד האוצר אמר לכלכליסט כי "אם נהיה ישרים עם עצמנו, אז גם אם אנחנו היינו בתפקיד שר אוצר, היינו כנראה מקדמים את הפחתת המס הזו", והוא צודק. הפיתוי הנוכחי גדול מכל שר אוצר ובוודאי מסמוטריץ'. עליית מחיר הדלק ערב בחירות היא "סמלית", והיא משפיעה על האופן שבו הקהל מגבש את דעתו בנוגע ל"ביצועי הכלכלה". אצל סמוטריץ' הפיתוי הוא אפילו גדול יותר, הרי יש הפתעה בצד ההכנסות שמאפשרת לו להפחית את המס מבלי להגדיל את הגירעון מעבר לגירעון שנקבע בחוק. יתרה מזו, אם סמוטריץ' לא היה מתערב במחירי הדלק בחודשים הקודמים, הרי שהמחיר כעת היה מגיע לכ־8.77 שקל לליטר, ובשירות מלא, המחיר היה עובר את הרף הסמלי של 9 שקל ועומד על 9.03 שקל לליטר.
1. למרות כל האמפתיה, מדובר במהלך שאיננו נכון כעת. מצבה התקציבי של מדינת ישראל בכי רע, הגירעון הקבוע בחוק הוא גירעון גבוה מאוד (4.9% תוצר), ואנו נמצאים על מסלול של יחס חוב־תוצר עולה. המדינה לא יכולה לוותר על הכנסות בהיקף של כחצי מיליארד שקל. זאת בניגוד לממשלת בנט־ליברמן־לפיד, שקידמה את הפחתת המס על הבלו (הפחתה שגם היא זכתה בזמנו להתנגדות גורמי המקצוע באוצר) בזמן של עודף תקציבי. יתר על כן, באותה ממשלה היינו באמצע התפרצות אינפלציונית והיה היגיון להשקיע בריסון מחירי האנרגיה כדי למנוע התפרצות אינפלציונית, אך כעת, אנו לכאורה אחרי גל האינפלציה בישראל, בוודאי איננו בנקודת זמן שבה משרד האוצר צריך 'לסייע' לבנק ישראל להילחם באינפלציה.
2. אבל במובנים מסוימים, הפחתת מס הבלו הזו על ידי סמוטריץ' היא סיום הולם לכהונתו במשרד האוצר. כהונה שהתאפיינה בעצימת עיניים לנוכח בעיות ואתגרים כלכליים, והעדפה של "פלסטרים" על פני פתרונות עומק. בואו נחזור יחד לסיבה שמחיר הדלק עלה כעת ובחודש הקודם. הסיבה העיקרית היא העלייה החריפה במחירי הדלק בעולם, שנובעת בין היתר מהמתיחות בין ארה"ב לאיראן. לשם ההמחשה, טון בנזין אוקטן 95 עלה בסוף ספטמבר באגן הים התיכון כ־1,343 דולרים. זאת אחרי שבינואר השנה המחיר היה 640 דולרים בלבד לטון. באופן נקודתי יותר, העלייה בין ספטמבר לבין אוקטובר נובעת מהתייקרות הבנזין בעולם מ־1,192 דולר ל־1,343 דולר. אך במקביל, בחודש ספטמבר, הדולר התחזק מעט אל מול השקל, ולכן המחיר השקלי של הדלק עלה אף יותר.
או לסיכום, מחירי הדלק לא עלו בגלל "העלאת מס", אלא בגלל נסיבות בינלאומיות, נסיבות שלפעמים עבדו לטובת צרכני ישראל (מחירי הדלק היו נמוכים בהרבה בשנה האחרונה בגלל היחלשות הדולר) ולפעמים עובדות לרעת צרכני ישראל. ברגע שמחיר הדלק היה אמור לעלות, החליט סמוטריץ' שהמדינה תוותר על חלקה במחיר הדלק, זאת למרות שאם הוא היה מגיע למסקנה כי קשה מדי לאזרחי ישראל מבחינה כלכלית, בגלל נסיבות כאלו ואחרות, הדרך הנכונה הייתה להקל על כלל אזרחי ישראל, תוך כדי חשיבה רוחבית. בסופו של דבר, דווקא עליות המחיר בדלק תומכות בכיוונים ארוכי הטווח של המדיניות הכלכלית של ישראל. זה מעודד אנשים לעבור לתחבורה ציבורית, לחשוב על מעבר לרכב חשמלי. דווקא העובדה שהם יודעים שהם חשופים למחירי האנרגיה הבינלאומיים היא איננה באג, היא עשויה להיות פיצ'ר.
3. אבל סמוטריץ' העדיף את המדיניות המיידית, של לשים פלסטר על עליית המחירים העולמית, לייצר לאזרחים את האשליה שהמדינה היא כל־יכולה ובעלת משאבים אינסופיים. זו אשליה שאיננה נכונה בשום תקופה, אבל היא אשליה מסוכנת במיוחד למדינת ישראל ובתקופה זו. האזרחים צריכים להבין שכשם שהם אינם יכולים לרכוש ארוחות בחינם, גם מדינה לא יכולה לבנות כבישים ולממן מלחמות בחינם. ואם מוותרים על ההכנסות ממס הבלו היום, החשבון יוגש מחר, ובדרך כלל יחד עם ריבית ותשלומי הצמדה.
למעשה, זו מדיניות עקבית של סמוטריץ' בכהונתו. הוא באופן עקבי העדיף לחזור על נתונים כלכליים חיוביים, ולהתכחש לנתוני עומק שמציבים את האתגרים שישראל צריכה להתמודד עימם. וכדאי להדגיש, הציפייה איננה שסמוטריץ' יהיה קדוש מעונה שלא עושה יחסי ציבור, הציפייה היא שהוא יהיה מסוגל להודות לעצמו שיש אתגרים בכדי שהוא יוכל להתמודד עימם. אבל כשהוא מתלהב שמדינת ישראל "צמחה" אחרי מבצע שאגת הארי, אבל מתעלם מכך שה"צמיחה" מבוססת על חברה אחת שמייצרת בחו"ל, נשאלת השאלה האם הוא בוחן מה גורם למשק המקומי לדשדש? מה מונע מישראל לצמוח בשיעורים יותר גבוהים כשיש גם את מנוע הצמיחה החיצוני לישראל?
הדבר בולט בעיקר בשפה של סמוטריץ' על המלחמה. הוא ידבר עוד ועוד על המלחמה והישגיה, אך מתעלם ממחיריה הכלכליים, מכך שהתמשכות המלחמה גם גורמת לנו לפעמים להתבלבל. אנו רואים כלכלה פעילה, אבל הרבה ממנה זה בגלל כסף ממשלתי שיוצא למילואימניקים ולעסקים אחרים שעובדים עם הצבא. המלחמה כבר עלתה לנו באיכות חיים כלכלית, בין היתר בגלל האומץ של סמוטריץ' להעלות מסים ולקצץ כשהיה צריך – גם אם הוא עשה זאת באיחור וגם אם לא בצורה הנכונה, והיא תמשיך לעלות לנו עוד עשורים קדימה. ופלסטר על מחירי הדלק לא ישנה את זה.
4. הפחתת הבלו על הדלק היא אמנם צעד צפוי של שר אוצר במערכת בחירות, אבל במקרה הנוכחי, היא משל טוב לנטייה של סמוטריץ' לשים רטייה שחורה בין העיניים לבין המציאות. בחירתו של סמוטריץ' להתעלם במהלך הרפורמה המשטרית מאזהרות העומק של הכלכלנים כי חוסר יציבות חברתית היא דבר מסוכן לישראל, ולהתעלם מהרצון של גורמי המקצוע במשרד לבצע רפורמות שהיו מביאות לשילוב חרדים בכלכלה ובצבא (החל מקיצוץ כסף קואליציוני, וכלה במיצוי כושר השתכרות), יושבות על התפיסה שניתן "לדחות את הקץ", ניתן "למכור אשליות" שהכול טוב, לא ניגע בבעיות הגדולות, ונקווה שהן ייפתרו מעצמן.
סמוטריץ' מקווה שהבוחרים שילכו לקלפי בעוד פחות מחודש, לא יסתכלו מתחת למכסה המנוע של הורדת מחירי הדלק, לא יבינו שהוא בסך הכול הזיז שטרות מצד אחד של המגירה לצד השני, בדיוק כפי שעשה באתגר העומק של כלכלת ישראל, שהוא שילוב החרדים והערבים בכלכלה הישראלית.
