קרב משפטי גורלי: האם מותר לפטר מילואימניק ולבקש אישור בדיעבד?
חברה מכפר עזה פיטרה עובד ששירת כ־500 ימים במילואים ללא היתר מוועדת התעסוקה במשרד הביטחון, ורק לאחר שלושה חודשים ביקשה להכשיר את הפיטורים בטענה שהפרידה היתה בהסכמה ושלמדה על שירותו רק בדיעבד. בית הדין הארצי לעבודה ידון בעניין השבוע
ערעור שמונח בימים אלה על שולחנו של בית הדין הארצי לעבודה עשוי לשנות מן היסוד את כללי המשחק בשוק העבודה ואולי גם להציב סימן שאלה מעל ביטחונם התעסוקתי של מאות אלפי משרתי המילואים. בליבת התיק, שהדיון בו ייערך ביום שלישי הקרוב, ניצבת שאלה עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקה הארצית: האם מעסיק שפיטר עובד בתקופה מוגנת, ללא היתר מוועדת התעסוקה של משרד הביטחון, רשאי לפנות לוועדה חודשים לאחר שיחסי העבודה כבר נותקו ולבקש היתר פיטורים רטרואקטיבי.
הסיפור שהוליד את ההתנגשות העקרונית הזו רחוק מלהיות מאבק "שחור ולבן" קלאסי בין מעסיק לעובד, שכן שני הצדדים לו מגיעים מלב הפצע המדמם של 7 באוקטובר. מצד אחד ניצבת המערערת, "סינקופה 2002", חברת הגברה ותאורה שהוקמה בידי תושבי קיבוץ כפר עזה ופועלת מתוכו, שחלק מעובדיה נרצחו ונחטפו לעזה — ובהם האחים גלי וזיו ברמן ששוחררו מהשבי. מצד שני ניצב עידן זוהר, תושב כפר עזה בעבר, נשוי ואב לשלושה, שנמנה עם עובדיה הראשונים של החברה ושב לעבוד בה כמנהל רמפה ולוגיסטיקה ביולי 2023, שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה. ב־7 באוקטובר 2023 הוקפץ זוהר למילואים, ומאז שירת קרוב ל־500 ימים, עד שבסוף דצמבר 2025 הסתיימה העסקתו בחברה בטונים צורמים.
בעוד החברה המערערת טוענת כי חסימת האפשרות לבקש היתר פיטורים רטרואקטיבי מותירה מעסיקים שמגלים רק בדיעבד על שירות מילואים ללא פתרון מעשי והופכת אותם ל"מעוולים בעל כורחם", בצד של העובד, שמיוצג בידי עוה"ד גיל דקל וחן זילבר, מזהירים כי הכרה בסמכות לתת היתרים למפרע תאפשר למעסיקים לפטר תחילה ולבקש הכשר לאחר מעשה — ובכך תעקר מתוכן את ההגנה שהעניק החוק למשרתים.
חוק החיילים המשוחררים קובע מנגנון הגנה תעסוקתי לחיילי מילואים: החוק אוסר על מעסיק לפטר עובד בזמן שירות מילואים ובמשך 30 ימים לאחר סיומו (תקופה שהורחבה בצו ל־60 ימים למי ששירתו תקופה ממושכת במלחמה) ללא היתר מוועדת התעסוקה. הוועדה, שפועלת כגוף מעין־שיפוטי במשרד הביטחון, רשאית להעניק היתר כזה רק אם שוכנעה בשני תנאים מצטברים: שהפיטורים אינם קשורים לשירות המילואים, ושקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים אותם. עד כה התפיסה הרווחת בוועדות התעסוקה ובבתי הדין היתה כי מדובר במחסום מניעתי מוקדם — כלומר, מעסיק חייב לקבל היתר לפני שהוא מוציא את הפיטורים אל הפועל. כעת מבקשת סינקופה מבית הדין הארצי לקבוע כי הדרישה להיתר "מראש" אינה מופיעה בלשון החוק, וכי לוועדה יש סמכות לדון בבקשות היתר גם בדיעבד.
במהלך 2025 עברה סינקופה שינוי ארגוני שבמסגרתו בוטל תפקיד סמנכ"ל התפעול שאליו היה כפוף זוהר, ובראשית נובמבר מונה סמנכ"ל הכספים חנן טובול למנכ"ל החברה. למחרת כניסתו לתפקיד זימן טובול את זוהר לשיחה שהוקלטה מראש על ידי המנכ"ל, ובה נדון מעמדו בצל החלטת החברה לגייס מנהלת תפעול חיצונית חדשה. בשיחה ביטא זוהר תסכול מעבודתו ב"רמפה המחורבנת", דחה הצעה לנהל את מחלקת ההגברה, וציין כי אם כוונת החברה להיפרד ממנו, הדבר "בסדר מבחינתו" ובלבד שיידע היכן הוא עומד. טובול ביקש מזוהר להישאר עד סוף השנה ולהעביר חפיפה למחליפה, הבטיח לבחון עבורו תפקיד חלופי, ולמחרת שלח מייל סיכום הקובע כי העסקתו תסתיים ב־31 בדצמבר.
בעוד החברה טוענת כי הפרידה התגבשה בהסכמה וכי זוהר אף דחה בהמשך הצעה לתפקיד אחר, זוהר טוען כי הובטח לו תפקיד חלופי רק כדי "להרדים" אותו, וכי ב־1 בדצמבר קיבל מהמנכ"ל הודעת ווטסאפ לקונית שלפיה הוא "משוחרר עד סוף החודש" בשכר מלא. למחרת השיב זוהר במייל חריף כי מדובר בפיטורים חד־צדדיים בשל שירות המילואים שלו, וחתם במשפט שהפך ללב המחלוקת העובדתית: "אני רוצה לעדכן שקיבלתי צו 8 ואני מתגייס שוב, וכבר השבוע יש יום מילואים". שבועיים לאחר מכן השיב לו המנכ"ל בכתב כי סיום העסקתו נעשה בהסכמה, הציע לו שימוע אם יחפוץ בכך, וציין כי להבנת החברה אינו בתקופה מוגנת ואם יתברר אחרת תפנה לקבלת היתר. העימות המשפטי התפרץ בפברואר 2026, כשמכתב מהמוסד לביטוח לאומי גילה לחברה כי במהלך דצמבר שירת זוהר שמונה ימי מילואים בשלושה מקטעים שונים. בעקבות מכתב התראה ששלחו באי כוחו של העובד הגישה סינקופה בסוף מרץ בקשה לוועדת התעסוקה בבאר שבע למתן היתר פיטורים רטרואקטיבי מסוף דצמבר, בעוד זוהר הגיש לוועדת התעסוקה בתל אביב תביעת פיצויים כספית בגין פיטורים ללא היתר.
באפריל מחקה ועדת התעסוקה בבאר שבע את בקשת החברה על הסף מחוסר סמכות, תוך שקבעה כי לשון החוק ("לא יפטר") צופה פני עתיד בלבד. "ועדת תעסוקה איננה משמשת 'חותמת גומי' להחלטות מעסיקים", נכתב בהחלטה, "משכשלה המעסיקה לתת לוועדה את מרחב הפעולה הנדרש... אין לה להלין אלא על עצמה".
סינקופה ערערה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע וטענה כי דווקא משום שהיטיבה עם העובד ושחררה אותו מעבודה בפועל בדצמבר, נמנע ממנה המידע על יציאתו למילואים. ניסיון פשרה שיזם בית הדין בהפסקה לא צלח והשופט דחה את הערעור, חייב את החברה בהוצאות של 5,000 שקל, ופסק כי מתן היתר רטרואקטיבי "ירוקן מתוכן את הגנת המחוקק ויכול לעודד מעסיקים לקבוע עובדות בשטח", תוך שהבהיר כי טענות החברה בדבר אי־ידיעתה יתבררו בתביעת הפיצויים המקבילה בתל אביב.
החברה לא ויתרה וערערה לבית הדין הארצי לעבודה. במסגרת ההליך טוענת סינקופה כי המילה "מראש" כלל אינה מופיעה בלשון החוק היבשה, וכי בית הדין האזורי פירש אותה לתוכו בדרך של חקיקה שיפוטית. לטענת החברה, אם הכנסת היתה מעוניינת לאסור על היתר פיטורים בדיעבד, היא היתה עושה זאת במפורש — כפי שעשתה בחוק עבודת נשים, שבו הוגבל מפורשות מתן היתרים רטרואקטיביים לפיטורי עובדת בהיריון.
החברה טוענת כי חסימת האפשרות לבקש היתר פיטורים רטרואקטיבי מותירה מעסיקים ללא פתרון, והעובד טוען כי מתן היתר בדיעבד יעקר את ההגנה למשרתים
בנוסף, החברה מצביעה על שלוש החלטות מהעבר שבהן הוועדה דווקא כן אישרה היתרי פיטורים בדיעבד — במקרים שבהם המעסיק והעובד הסכימו על הפרידה. לפי היגיון החברה, מאחר שבעולם המשפט הסכמה בין צדדים אינה יכולה “להמציא” לוועדה סמכות שאין לה בחוק, הרי שאם הוועדה אישרה בקשות בדיעבד בעבר, סימן שהסמכות החוקית לכך קיימת — ועליה לדון בבקשות רטרואקטיביות גם במקרים של סכסוך. מנגד, עוה"ד דקל וזילבר מדגישים כי אין להקיש ממקרים שבהם העובדים הסכימו לסיום העסקתם (וניתנו עוד בטרם הוקשח החוק במלחמה) להכשרת פיטורים שנעשו באופן חד־צדדי וללא היתר. לדבריהם, ההיסטוריה החקיקתית מלמדת על מגמה עקבית של חיזוק ההגנה על המשרתים במטרה ליצור מנגנון מניעתי מוקדם, וכי אישור פיטורים בדיעבד יפגע בביטחון התעסוקתי של משרתי המילואים ומשפחותיהם ואף עשוי להרתיע מהתייצבות לשירות, כאשר עובד אינו יודע אם יהיה לו מקום עבודה לשוב אליו.
בימים האחרונים קיבל התיק תפנית. בעוד בשלבים הקודמים משכה פרקליטות המדינה את ידיה מההליך וביקשה לראות בוועדת התעסוקה "משיבה פורמלית" בלבד, בעקבות בקשת עורכי דינו של זוהר לזמן לדיון את היועמ”שית בשל השלכות הרוחב על שוק העבודה, הגישה השבוע מחלקת דיני עבודה בפרקליטות המדינה בקשה לארכה של 45 יום לבחינת עמדתה. סינקופה מיהרה להתנגד לארכה — שעלולה לדחות את הדיון הקבוע ליום שלישי הקרוב ולאלץ אותה להתייצב קודם להוכחות בתל אביב — ושופטת בית הדין הארצי הורתה לחברה לנמק את התנגדותה בטרם תוכרע הבקשה.
מסינקופה נמסר בתגובה שהיא "דוחה את הטענה שסיום העסקתו של עידן נבע משירותו. הערעור מציף קושי ממשי שצריך להתייחס אליו — כיצד על מעסיק לפעול כאשר מלוא המידע על מועדי המילואים מתברר לו רק בדיעבד ולאחר סיום ההעסקה. לדעתנו יש לוועדת התעסוקה סמכות לבחון גם נסיבות כאלה".
ממשרד המשפטים נמסר: "בהמשך לפניית הצדדים והחלטת ביהמ”ש, התבקשה ארכה לבחינת אפשרות התייצבותה של היועמ”שית להליך והגשת עמדה מטעמה, ואולם אין בבקשה זו משום הבעת עמדה כלשהי לגופו של עניין".
