שיא בבגרויות, שפל בפיז"ה: מה באמת קורה לחינוך בישראל
תארו לעצמכם שאתם נכנסים לחדר מיון. מחברים אתכם למכשירים, ובתוך רגע כל המסכים מתחילים לצפצף. מדד אחד מזנק, אחר צונח. אחד אומר שאתם במצב שיא, השני שאתם בסכנה. מה עושים הרופאים? זה פחות או יותר מה שקרה למערכת החינוך של ישראל בשנת 2025.
בני ה־15, בוגרי חטיבת הביניים, נבחנו בפיז״ה והתרסקו. במתמטיקה, בקריאה ובמדעים נרשמו התוצאות הנמוכות ביותר של ישראל אי פעם. באותה שנה ממש, בוגרי התיכון הגיעו לשיאים בחמש יחידות מתמטיקה, בפיזיקה ובבגרות הייטק.
אותה מדינה, אותה מערכת, אותה שנת מלחמה. שפל היסטורי ושיא היסטורי בעת ובעונה אחת. אז מה באמת מצבם של הילדים שלנו? בשבועות האחרונים שאלתי חוקרים, אנשי חינוך, מורים וסטטיסטיקאים. כמעט כל הסבר ששמעתי משכנע, אבל גם כולם יחד עדיין לא סוגרים את התמונה.
יש שמצביעים על חטיבת הביניים, החצר האחורית של החינוך הישראלי: גיל סוער, כיתות צפופות, אינספור מקצועות והרבה מעברים. בקורונה ובמלחמה היא ספגה טלטלה אחרי טלטלה. בתיכון כבר יש מגמות, מורים מומחים ומטרה ברורה.
אחרים מצביעים על הגיל. בוגרי התיכון של 2025 הספיקו לבנות יסודות לפני הקורונה והמלחמה. לבני ה-15 המשברים פגשו שנים קריטיות יותר בבניית הידע והרגלי הלמידה. אולי אנחנו רואים גל שמתקדם במעלה המערכת.
גם המבחנים שונים. הבגרות אישית וקובעת עתיד, ובמלחמה נוספו התאמות, הקלות ובונוסים שעזרו לתלמידים להישאר במסלול ולעבור. פיז״ה מדגמי ואנונימי, אינו נכנס לתעודה, ובישראל תלמידים רבים מתייחסים אליו בזלזול.
וגם מה שבודקים שונה. פיז״ה דורש להשתמש במתמטיקה בעולם האמיתי: לבנות מודל, לנתח נתונים, להפעיל סטטיסטיקה, הסתברות וחשיבה חישובית. במשך שנים לא לימדנו כך מספיק. ייתכן שהילדים אינם נכשלים במה שלמדו, אנחנו שולחים אותם להיבחן במה שלא לימדנו אותם.
ויש גם עניין סטטיסטי: הבגרות בודקת דור שלם, פיז״ה מדגם. במדינה שבה הפערים בין בתי ספר ואוכלוסיות עצומים, גם לזה יש משמעות. אז מי צודק? כנראה כולם, לפחות בחלקם.
רופא טוב לא בוחר את המדד שנוח לו. באבחנה מבדלת טובה דווקא הסתירה מחייבת להתקרב, לבדוק ולהבין. כך גם כאן: אסור לבחור בין סיפור של הצלחה לסיפור של כישלון. שניהם אמיתיים. הפער ביניהם הוא האתגר.
ויש בו גם כיוון לפעולה. ההצלחה בחמש יחידות ובבגרות הייטק לא קרתה במקרה. היא נבנתה לאורך שנים סביב יעד ברור ומדיד, מדיניות, משאבים, שיתוף פעולה והתמדה של הממשלה, הרשויות, בתי הספר, האקדמיה, ההייטק והחברה האזרחית.
עכשיו צריך לצרף למאמץ הזה גם את חטיבת הביניים. לשקם את מה שנפגע, לצמצם פערים וליישם בנחישות את תוכנית הלימודים החדשה; לבנות מוקדם יותר בסיס רחב וחזק של ידע, מיומנויות ומצוינות, ולאפשר להרבה יותר תלמידות ותלמידים, מכל מגזר ומכל מקום, להיות מוכנים לעתיד.
אפשר לכבות מסכים ולעבור לכותרת הבאה, אבל הפערים לא יסתדרו מעצמם. שיקום החינוך ובניית הדור הבא אינם מותרות. זה העתיד שלנו.
אלי הורביץ הוא מנכ״ל קרן טראמפ לחינוך
