משפט שדה במהדורת הפריים טיים והרשתות החברתיות
כשדעת הקהל דורשת הרשעה מיידית, עצם הנכונות להקשיב לגרסת החשוד הופכת לחשודה בפני עצמה. זו סכנה גדולה יותר מכל ריאיון טלוויזיוני
הדיון סביב הכתבה של רביב דרוקר ו"המקור" כבר מזמן חרג מהשאלה אם מותר לראיין חשוד.
הוויכוח האמיתי הוא אחר לגמרי:
מה קורה כשהתקשורת, הרשתות ו"האג'נדה הרווחת" מנהלים משפט שדה עוד טרם הגשת כתב אישום ולפני שהפרקליטות החליטה אם יש מקום בכלל להגיש כתב אישום.
בימים האחרונים פורסמו לא מעט טענות, תגובות וכתבות סביב הריאיון עם יובל וילנר, כולל ביקורת חריפה נגד עצם השידור, טענות לפגיעה במתלוננות, ומנגד גם ביקורת על הדרך שבה הציבור דורש להשתיק כל קול שלא מתאים לנרטיב שנקבע מראש.
אבל בתוך כל הרעש הזה, נדמה ששכחו משהו בסיסי:
חברה שפויה לא אמורה לפחד משידור ראיון עם חשוד.
היא אמורה לפחד ממצב שבו עצם השמעתו יוצרת עליהום על מי שבחר לשדר ראיון שכזה .
חברה שפויה אמורה לשמוע גם קולות אחרים. זה יכול להיות אתה או הבן שלך .
אפשר לא לאהוב את הריאיון. אני אהבתי. הראיון היה מאוזן בעיני ודרוקר, מקצועי כהרגלו, לא חסך שאלות קשות מוילנר.
אפשר גם לחשוב שהוא שגוי עיתונאית. בעיני לחלוטין לא.
אבל מרגע שהעמדה הציבורית היא שאסור בכלל לשמוע, אסור לשאול, אסור לתת זכות למי שנתלה בכיכר העיר עוד בהיותו חשוד — אנחנו כבר במקום מסוכן מאוד.
דווקא בתקופה שבה הרשתות החברתיות גוזרות גורלות בתוך דקות, חשוב לזכור:
חשדות לא בהכרח יובילו לכתב אישום.
חקירה היא לא הרשעה.
ואווירה ציבורית היא לא ראיה.
הרבה יותר קשה לעצור רגע ולזכור שעקרונות של הליך הוגן, ספק, ובחינה ביקורתית — נועדו בדיוק למקרים שבהם כולם כבר בטוחים שהם יודעים את האמת.
והדבר אולי הכי מטריד בכל הסיפור הזה, הוא שלא מעט אנשים כבר לא מבקשים צדק.
הם מבקשים ודאות מוחלטת — מיידית — בלי משפט, בלי מורכבות ובלי שאלות.
וזה כבר לא דיון על תקשורת או דרוקר.
זה דיון על החברה שאנחנו הופכים להיות.
למי שזוכר, איל יפה שנחשד בביצוע מעשה מגונה בשוטרת בעת הפגנה נגד ההפיכה המשטרית , "נשחט" בכל מדיה אפשרית תוך הריסת חייו של איש עתיר זכויות והריסת שמו הטוב ושם משפחתו. את יפה חלקכם זוכרים כ"עבריין מין".
לאלה שלא יודעים, איל יפה לא הורשע במעשה מגונה אלא בעבירה זניחה יחסית של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. זוהי עוד דוגמא מדוע יש לתת במה גם לחשוד הנרמס תחת תקשורת ורשתות שמחפשות אמת אחת.
הקלות הבלתי נסבלת שבה ציבור שלם מוכן לוותר על בירור, על ספק ועל הקשבה, לטובת הרשעה מיידית צריכה להטריד כל אדם שמאמין בזכויות אדם, בהליך הוגן ובשלטון החוק. הסכנה האמיתית איננה הריאיון ששודר בפריים טיים. הסכנה היא חברה שבה עצם הדרישה לשמוע גם את גרסת החשוד נתפסת כבגידה בקורבן. במקום שבו אסור לשאול, אסור להטיל ספק ואסור להקשיב — לא מתקיים צדק.
