פרשנותהאם השב"כ יגן על הדמוקרטיה מפני הממשלה?
פרשנות
האם השב"כ יגן על הדמוקרטיה מפני הממשלה?
שירות הביטחון מופקד מכוח החוק על המשטר הדמוקרטי, ואם ישראל תגיע למשבר חוקתי, הוא זה שיצטרך להכריע מהו "הצד הנכון של ההיסטוריה". באופן אבסורדי הסמכות הזו ניתנה לשב"כ כנגד גורמים חתרניים שזוממים לפגוע בדמוקרטיה. איש לא העלה על דעתו שזו תהיה הממשלה
מעולם לא ניצב ראש ממשלה מול בחירה שהיא גם נוראית וגם פשוטה בעת ובעונה אחת — טובת ושלמות המדינה מול טובת ושלמות הקואליציה. מעולם לא היה כאן ראש ממשלה, עד בנימין נתניהו, שלא היה בוחר באפשרות היחידה הנכונה והיא המדינה. על הבחירה שלו אפשר היה ללמוד מסירובו לפגוש את הרמטכ״ל לפני ההצבעה כדי לשמוע סקירה על השפעת החוק על כשירות הצבא. במקום זה העדיף לפגוש את שרי הליכוד. כשירות הצבא או כשירות הקואליציה? אין מבחינתו שאלה מה קודם למה.
פשרת ידידיה שטרן-רז נזרי הציעה ריכוך לנוסחת שמחה רוטמן הקיצונית: פטור כפול מסבירות גם להחלטות מדיניות של הממשלה וגם למינויי שרים (מוקדש לאריה דרעי). זה נפל. לא בגלל חוסר הסכמה אלא בגלל חוסר אמון.
כי היעד האמיתי של הקואליציה הוא לדהור הלאה. להשתלט על הוועדה לבחירת שופטים, לשעבד את מינוי היועצים המשפטיים לשרי הממשלה כמשרות אמון, לפטר את היועצת גלי בהרב־מיארה או לפצל את התפקיד ולמנות פרקליט מדינה שימשוך את כתב האישום. לכן צריך להסיר את הסבירות כדי לשמן את הדרך לחבילה הזו בדרך אל היעד הנכסף — פולין, הונגריה, ובהמשך למדינת הלכה. לכן לא היה סיכוי להקפאה ארוכת טווח. בוודאי לא להצעת בני גנץ (עד סוף הקדנציה) ואפילו לא להצעת יאיר לפיד (שנה וחצי) שעל הדרך צמצם פערים לגנץ כתומך בפשרות.
1. סיפור מיגון בתי הספר ביישובי עוטף עזה הוא דוגמה טובה למורכבותה של עילת הסבירות. מצד אחד, ההחלטה איך להגן על תושבי ישראל זו שאלה קלאסית של תקציב, מדיניות, תיעדוף בין אמצעים. מצד שני, זו גם שאלה של זכויות אדם, ובראשן הזכות הבסיסית לחיים. הממשלה החליטה על מרחבים מוגנים ולא על מיגון מלא של הכיתות. נערך ניסוי שבדק האם הילדים יגיעו בזמן, 15 שניות, בעת אזעקה למרחב המוגן. הניסוי העלה שכ־20 אחוז מהילדים, הפחות זריזים ומהירים מן הסתם, לא עומדים בזמנים. בג"ץ גייס את עילת הסבירות לצידם של הילדים בסיכון כדי לפסול את החלטת הממשלה. בדוגמה הזו כולם צודקים וממשלה סבירה ואחראית אמורה לקבל את פסיקת בג"ץ ולא להציגה כמסרסת משילות. השופטים לא כפו כאן גחמה שרירותית שלהם אלא העדיפו את ערך החיים על פני הריסון המקובל. בדומה, החיל בג"ץ את עילת הסבירות בהחלטתו לסגור את מכל האמוניה במפרץ חיפה. בדיון העריכו גורמי ביטחון שבמקרה של פגיעת טיל במכל ייהרגו כ־500 איש. השופטים הורו לסלק את המכל ואת הסיכון.
2. שעה קלה לאחר סיום ההצבעות בכנסת כבר נחתה בבית המשפט העליון העתירה הראשונה לביטול החוק של התנועה הדמוקרטית האזרחית באמצעות עורכי הדין גלעד ברנע וגלעד שר. בעקבותיה יגיעו עוד רבות. לעתירה צורפה בקשה לצו ביניים דחוף, כלומר הקפאת החוק עד לפסק הדין. זכורים שני תקדימים לצווי ביניים בעתירות חוקתיות לביטול חוק: בחוק ההסדרה ובחוק לקריעת מחלקת החדשות מהתאגיד.
צו ביניים מוצא בהתקיים חלק מהמבחנים הבאים: ראשית, ייגרם נזק גדול אם החוק ייכנס מיד לתוקפו. שנית, תיווצר סיטואציה בלתי הפיכה ושלישית, סיכויי העתירה. ככל שהם גבוהים יותר ייטו השופטים להוציא צו ביניים. המשמעות במקרה הזה היא שבג"ץ יגלה את דעתו ויעביר מסר מהדהד כבר בשלב מוקדם. ועם זאת עדיין מוקדם להביע דעה לגבי התוצאה הסופית. בכל זאת, מדובר בחוק יסוד שמעולם לא נפסל ועצם הדיון בו נתפס כ"חוצפה" בעיני שר המשפטים.
בכל מקרה, הנוסח המוקצן של החוק, היעדר עבודת התשתית, ההליך המזורז, והדורסני ועוד פגמים מבטיחים שהתוצאה של 0-11 כמו בעתירה להכשרת מועמדות הנאשם, לא תחזור על עצמה. היועצת המשפטית לממשלה כנראה שלא תגן על החוק הזה והממשלה תגייס עו"ד פרטי, כנראה מרדכי ראבילו. אגב, התוצאה הסופית תהיה דרמה בכל מקרה. אם החוק ייפסל, הממשלה תקבל רוח גבית להמשך השמדת בג"ץ. אם החוק יוכשר, אולי בג"ץ יציל את עורו ויוכיח שהוא כבר מאולף ומעולף.
3. אם בג"ץ יפסול את החוק אנו עלולים להידרדר למשבר חוקתי. למצב שבו הממשלה תנתק את עצמה סופית ממערכת המשפט ומציות לשלטון החוק. לכן חשובה עמדת ראש המוסד שפורסמה: "בעת משבר חוקתי נהיה בצד הנכון של ההיסטוריה". לעמדה זו צפוי להתחבר גם ראש השב"כ שמופקד מכוח חוק השב"כ על המבנה והמשטר הדמוקרטי. צחוק הגורל הוא שהסמכות הזו ניתנה לשב"כ כדי שתופעל נגד גורמים חתרנים ומחתרתיים שזוממים לפגוע בדמוקרטיה, היגאל עמירים למשל. איש לא העלה על דעתו שהזוממים הפעם הם שרי הממשלה. האם שב"כ אמור להגן על הדמוקרטיה מפני הממשלה? הנה עוד אבסורד מצמרר שנולד באירוע הנוכחי. יו"ר האופוזיציה לפיד קרא לטייסים ולשאר מתלבטי המילואים וההתנדבות להמתין עד לפסיקת בג"ץ שמסתמנת כתחנה המשמעותית הבאה בקרב על הדמוקרטיה. הפעם הציפייה היא שגם שופטי בית המשפט העליון יצטרפו באמצעות גילוי נאות - האם הם בצד של החקיקה האנטי־דמוקרטית או נגדה.
4. אסור לשכוח שהממשלה כבר ביצעה גילוי נאות כזה: בדעתנו להחריב את הדמוקרטיה באמצעות שורת צעדים שנועדו להשתלט ולדכא את הסוכנויות הדמוקרטיות המרכזיות - המשפט ושומרי הסף, התקשורת הפרטית והציבורית, התרבות והאמנות, ההשכלה והחינוך, זכות השביתה, ארגוני החברה האזרחית, האופוזיציה, מנגנוני הבחירות. כול כאלב ביג'י יומו. הכף של הדי־9 כבר נשלחת אל היעדים האלה. שימו לב לשר התקשורת שלמה קרעי שהחל מסמן את ההסתערות על התאגיד וערוצי 12 ו־13 באמצעות יוזמות שנועדו להחליש אותם כלכלית, לדלל אותם ולסלול הדרך לעוד ערוצי 14. קרעי ראה אתמול את הניצחון של יריב לוין ואין בכוונתו לוותר על תמונת ניצחון דומה.
ומילה על תמונת הניצחון הזו. בעוד שיותר ממחצית העם הלומה מצער וכאב, התאספו רוקחי החוק ותומכיו הנלהבים לצילומי סלפי חייכניים עם המלך החדש יריב לוין. ראש הממשלה נעלם מהאזור. לאחר שבחר בצד של הקנאים המשיחיים ובמחירים הכלכליים, הביטחוניים והדיפלומטיים של הבחירה הזו, הוא רשם שפל מהדהד נוסף בכהונתו הרת האסון. ובפרפראזה על המנהיג האהוב עליו וינסטון צ'רצ'יל: מעולם לא גרמו מעטים כל כך נזק גדול כל כך בזמן קצר כל כך.
5. ולקינוח תרגיל מחשבתי. מה היה קורה אילו תמונת האירוע הייתה הפוכה והצדדים לדרמה היו מתחלפים. נניח שממשלת מרכז־שמאל הייתה מכריזה על הפרדת דת ומדינה וניתוק החברה והממסדים הדתיים מעטיני תקציב המדינה. איך הייתה נראית הסרבנות והמחאה של הצד השני? נערי הגבעות היו מפסיקים לפשוט על כפרי הסביבה ולהתעמר בשכניהם הפלסטיניים? האברכים היו מפסיקים להיהרג באוהלה של תורה?
ההערכה היא שאחרי שהכנסת תחזור לפעילות היא תתרכז בחוק הגיוס. אולי מצפה לנו טוויסט בעלילה? ואולי החרדים ייקחו אחריות ויחליטו להתגייס לקורס טיס ולשאר היחידות המובחרות כדי להבטיח שמדינת ההלכה המתגבשת לא תהיה תלויה יותר ב"סרבנים, הצפונבונים, והאנרכיסטים"? קשה להניח שזה יקרה. אחת הסיבות לכך עלתה במפגש שמתואר בספרו של נורמן לברכט "גאונות וחרדה" - בין הסופר, חתן פרס נובל, יצחק בשביס־זינגר וראש ממשלת ישראל מנחם בגין. "למה צריך היה להמציא מחדש את העברית כשיש לנו את היידיש?", שאל בשביס־זינגר, ובגין השיב שהיידיש אינה מתאימה לניהול מצבים צבאיים, אין בה מילים לתיאור כלי נשק, אין בה את פקודת ה"אש", ואין בה אפילו מילה ל"צבא".
