השימוש במזומן צונח - ובנק ישראל חושש שזה יעלה לנו ביוקר
שיעור הישראלים שמשתמשים במזומן לפחות פעם בשבוע צנח מ-80% ב-2019 ל-48% ב-2025, אבל המזומן עדיין אחראי לכמעט חצי ממספר העסקאות היומיומיות; בחברה הערבית המזומן מהווה 75% משווי העסקאות, לעומת 15% בלבד בחברה היהודית הלא־חרדית; בבנק ישראל מזהירים: ככל שהשימוש יפחת, שירותי המזומן עלולים להצטמצם ולהתייקר
הישראלים מוציאים בהדרגה את המזומן מהארנק, אבל הוא רחוק מלהיעלם. בתוך שש שנים בלבד ירד שיעור הישראלים שמדווחים כי הם משתמשים במזומן לפחות פעם בשבוע מכ־80% ב־2019 לכ־48% ב־2025. במקביל התרחשה מגמה הפוכה בארנקים הדיגיטליים: שיעור המשתמשים בהם לפחות פעם בשבוע זינק מכ־5% לכ־47%. כך עולה מסקירת השימוש במזומן שפרסם היום (ב') בנק ישראל.
ועדיין, המזומן תופס חלק משמעותי מהפעילות בישראל. לפי הנתונים המפורטים האחרונים שמציג בנק ישראל, המבוססים על סקר יומן ההוצאות של הלמ"ס מ־2023, 43% ממספר העסקאות היומיומיות ו־32% משוויין בוצעו במזומן. הנתונים אמנם קודמים בשנתיים לסקר התדירות מ־2025, אך הם מאפשרים לראות היכן ובקרב מי המזומן עדיין דומיננטי.
מבחינת בנק ישראל, דווקא השילוב הזה — פחות שימוש במזומן לצד ציבור גדול שעדיין תלוי בו או רוצה לשמור על האפשרות להשתמש בו — הוא מקור לדאגה. הבנק מזהיר כי ככל שהשימוש השוטף ימשיך לרדת, עלולים להצטמצם גם השירותים שמאפשרים למשוך ולהפקיד מזומן, הנגישות אליו עלולה להיפגע והשימוש בו עשוי להתייקר. החשש הוא ממעגל שמזין את עצמו: פחות שימוש מוביל לפחות נגישות, וזו בתורה גורמת לעוד אנשים לוותר על המזומן. בבנק טוענים כי קל וזול יותר לשמור על המערכת כל עוד היא עדיין פעילה ונגישה, מאשר לנסות לשקם אותה לאחר שתצטמצם.
מי עדיין משלם במזומן?
הממוצע, כטבעו, מסתיר פערים גדולים. השאלה אם הישראלי משלם במזומן תלויה מאוד בשאלה מיהו אותו ישראלי. הפער הבולט ביותר נמצא בין קבוצות האוכלוסייה, וכאן המדידה מתייחסת לשווי הכספי של הקניות ולא למספרן: 75% משווי העסקאות בחברה הערבית מתבצעים במזומן, לעומת 29% בחברה החרדית ורק 15% בחברה היהודית הלא־חרדית. פער דומה מופיע לפי המצב החברתי־כלכלי. במשקי בית המשתייכים לרמות החברתיות־כלכליות הנמוכות 57% משווי העסקאות מתבצע במזומן; ברמות הביניים השיעור יורד ל־27%, וברמות הגבוהות ל־14% בלבד. כלומר, ככל שעולים בסולם החברתי־כלכלי, השימוש במזומן יורד בחדות.
גם גודל הקנייה משנה מאוד. בעסקאות של עד 10 שקלים, 63% מהתשלומים נעשים במזומן, ובעסקאות של עד 50 שקל השיעור עדיין סביב 50%. בעסקאות של 200–500 שקל הוא יורד ל־31%, ומעל 500 שקל ל־25%. הנתונים מבוססים על דיווחי משקי בית ואינם מודדים עסקאות לא מדווחות, ולכן אינם מלמדים על השימוש במזומן בכלכלה השחורה.
דרך נוספת לבחון את מעמד המזומן היא להסתכל על היקף המטבע שבמחזור ביחס לגודל הכלכלה. בישראל המזומן שבמחזור שווה ל־6.4% מהתמ"ג, לעומת 10% בגוש האירו ו־9% בשווייץ, אך 4% באוסטרליה ו־3% בבריטניה.
גם בעולם השימוש במזומן יורד, אם כי הסקרים אינם זהים: בארה"ב 14% מהעסקאות שנמדדו ב־2024 נעשו במזומן, בקנדה 21% מהעסקאות בנקודות המכירה, ובגוש האירו 52% מהעסקאות בנקודות המכירה. למרות ההבדלים בניסוח השאלות, התמונה דומה גם ביחס לעתיד המזומן: 69% מהישראלים רוצים להמשיך להשתמש בו, ובארה"ב יותר מ־90% אומרים שאינם מתכוונים להפסיק להשתמש בו.
כאן מתגלה פרדוקס מעניין: הישראלים משתמשים פחות במזומן בקופות, אבל כמות המזומן הפיזי במשק לא מצטמצמת. בשנת 2020, עם פרוץ הקורונה, זינק מחזור המטבע ב־21% בתוך שנה, ולאחר מכן המשיך לגדול בקצב ממוצע של כ־7% בשנה בשנים 2021–2023. רק בשנתיים האחרונות הואט הקצב משמעותית — ל־1.8% ב־2024 ול־2.4% ב־2025.
למזומן יש גם תפקיד של רשת ביטחון: כ־70% מהנשאלים אומרים שחשוב להחזיק אותו כגיבוי במקרה של תקלה באמצעי התשלום הדיגיטליים, ו־41% רואים חשיבות בהחזקתו בעת משבר ביטחוני או כלכלי.
נכון להיום הנגישות למזומן בישראל דווקא גבוהה: פועלים כאן כ־9,150 כספומטים, ומספרם ביחס לאוכלוסייה גבוה יחסית למדינות שנבדקו ואף נמצא בעלייה. אלא שרק כ־2,600 מהם בנקאיים. הציבור מעדיף אותם בשל העמלות הנמוכות יחסית, בעוד הכספומטים החוץ־בנקאיים, שפרוסים רחב יותר, יקרים יותר. רק המכשירים הבנקאיים מאפשרים גם להפקיד מזומן. הנתונים ממחישים את החשש של בנק ישראל: אם שירותי המזומן הזולים והנגישים יצטמצמו, השימוש במזומן עלול להפוך ליקר ופחות נוח.
כאן נוצר מתח בין שתי מטרות שהמדינה עצמה מקדמת. מצד אחד, החוק לצמצום השימוש במזומן נועד להיאבק בהון השחור ובהעלמות מס — מהלך שגם בנק ישראל היה שותף לו. מצד שני, הבנק מזהיר כעת מפני מצב שבו הירידה בשימוש החוקי במזומן תפגע במערכת שמאפשרת לציבור למשוך, להפקיד ולשלם בו, ובמיוחד להסתמך עליו בשעת חירום. המטרה, אם כן, אינה לעצור את המעבר לדיגיטל אלא לצמצם את השימוש הבעייתי במזומן בלי לגרום להיעלמותו כאפשרות תשלום.
בעולם כבר מנסים למנוע את התרחיש הזה. בבריטניה הבנקים נדרשים לדאוג לחלופה כאשר סגירת סניף או כספומט פוגעת בגישה המקומית למזומן, ובנורבגיה חוזקה בחוק זכות הצרכן לשלם במזומן. גם באירלנד נקבעו כללים שנועדו להבטיח נגישות לכספומטים ולשירותי מזומן. בנק ישראל אינו מציג בשלב זה מהלך חקיקה ישראלי קונקרטי, אך מדגיש כי שמירת הנגישות למזומן היא חלק מהתוכנית האסטרטגית שלו לשנים הקרובות.
