מאחורי הפרגוד
גוש השינוי זה שמאל? כדאי שתחשבו שוב
כלכליסט מנתח את המספרים שמאחורי הקולות, והפעם עם התקוות של גוש השינוי. 37% ממצביעי האופוזיציה מגדירים את עצמם ימין לעומת 31% שמגדירים עצמם שמאל. שיעור ההצבעה של מצביעי גוש השינוי גבוה ועומד על כ־70%. אבל הבחירות תלויות בעיקר במה יעשו תומכי גוש הקואליציה | כתבה שלישית בסדרה
כנראה שלא צפויות הפתעות בקרב מצביעי האופוזיציה, שמבחינתם אלה בחירות של להיות או לחדול. הם ינהרו בהמוניהם לקלפיות. כמנדט אף ישקיעו ויגיעו מחו"ל. אבל לאופוזיציה אין מספיק קולות כדי להקים ממשלה בלי המצביעים הערבים.
בסופו של דבר, תוצאות הבחירות תלויות במצביעי הגושים האחרים: כמה קולות יעזבו את גוש נתניהו, כמה מפלגות ימין לא יעברו את אחוז החסימה ומה יהיה שיעור ההצבעה אצל המסורתיים והחרדים.
אף על פי שהמטרה של 61 מנדטים לגוש האופוזיציה נראית רחוקה מאוד, גם למאזן בין הגושים יש חשיבות. הטיעון המרכזי של נתניהו הוא שאין לאיזנקוט ממשלה בלי ערבים. ככל שיהיה לגוש איזנקוט רוב גדול יותר, תגדל הלגיטימיות להקמת ממשלת מיעוט, בהימנעות או בהיעדרות של המפלגות הערביות.
שיעור ההצבעה במחנה גבוה ויציב מאוד. ניתוח דפוסי הצבעה שערך פרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה ששיעור ההצבעה בערי המרכז המבוססות עמד בבחירות 2021 על 69.1%, ובבחירות 2022 על 69.2%. בקיבוצים, עוד אוכלוסייה שמזוהה עם המחנה הזה, עמד שיעור ההצבעה על 71.1% ב־2021 וירד ל־69.6% ב־2022. גם זה נתון גבוה מאוד.
בתוך הגוש, השאלה העיקרית היא כמה מנדטים תקבל כל מפלגה. מיוני הצטמצם הגוש בממוצע סקרי חדשות 11, 12 ו־13 מ־58 מנדטים ל־52, בעיקר בשל הופעת המפלגות הקטנות, הימניות אך הבלתי מזוהות, עמך ישראל והמילואימניקים, אבל גם בשל עליית כוחן של המפלגות הערביות בסקרים. הירידה באה כמעט כולה על חשבון ביחד של בנט ולפיד, שירדה מ־18 מנדטים ביוני ל־12 באוקטובר. סביר להניח שלא מעט אנשים ששקלו להצביע לבנט אכן העבירו את קולם למפלגות החדשות. אבל חלק עברו לאיזנקוט, אחרי שמיצב את עצמו כמנהיג הגוש. ישר! של איזנקוט עלתה מ־20 מנדטים ל־24 באוגוסט, וחזרה וירדה ל־22. הדמוקרטים וישראל ביתנו ירדו כל אחת במנדט, מ־10 ל־9. כחול לבן עמדה לבזבז לגוש 0.9%, כלומר מנדט, אבל הודיעה אתמול על פרישה (ראו בעמוד הסמוך).
הסיבות למעבר לאיזנקוט הן העובדה שהוא על תקן "התקווה החדשה" והעובדה שבניגוד לבנט וללפיד, עוד לא היתה לו הזדמנות להפר התחייבויות לבוחר. לאיזנקוט יתרון גדול של המוצא המרוקאי וחיסרון של היעדר כל כריזמה ציבורית מוכחת.
נקודות דמיון בין השמאל והמרכז
קשה שלא לראות במצב בסקרים הצבעת אי־אמון בהנהגה הקיימת של האופוזיציה. על פי סקר הקול הישראלי של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנערך בתחילת אוקטובר, 72% ממצביעי ישר! מגיעים מיש עתיד (33%) ומהמחנה הממלכתי (39%), שתי המפלגות שהובילו את הגוש בשנים האחרונות. מהכיוון השני, רק 26% ממצביעי יש עתיד מתכוונים להצביע לביחד, שלה שותפה המפלגה עם נפתלי בנט. 37% מהם מתכוונים להצביע לישר!
בדמוקרטים הדברים פשוטים יותר: 56% מהקולות מגיעים מהעבודה וממרצ, ו־31% מיש עתיד (20%) ומהמחנה הממלכתי (11%). אלא שמתברר שמצביעי מרצ מפגינים נאמנות הרבה יותר גדולה למפלגה. 87% מהם יצביעו לדמוקרטים, לעומת 45% ממצביעי העבודה. 46% ממצביעי העבודה עברו לישר! ולביחד. כל זאת, אף על פי שמרצ כלל לא היתה מיוצגת בכנסת האחרונה, והעבודה יוצגה על ידי חברי כנסת פעילים מאוד.
בתוך המחנה יש דמיון גדול בין בוחרי השמאל והמרכז בשורה של עמדות. 75% מבוחרי המרכז בעד שהממשלה החדשה תעביר חוקה, ו־80% מבוחרי השמאל. 71% מבוחרי המרכז בעד שהממשלה החדשה תבחן מחדש את חוקי ההפיכה המשטרית שהועברו בקדנציה היוצאת, ו־73% מבוחרי השמאל.
79% מבוחרי המרכז בעד פעילות נחושה נגד הטרור היהודי בשטחים, ו־82% מאנשי השמאל. הפער העצום הוא בעמדות כלפי פתיחה בתהליך שלום עם הפלסטינים: 77% מאנשי השמאל תומכים בכך, ורק 39% מאנשי המרכז.
יותר ימניים משמאלנים
עד כמה הפוליטיקה הישראלית שבטית אפשר ללמוד מכך ש־76% מהחילונים שהשיבו מצביעים למפלגות האופוזיציה. לגוש נתניהו כולו מצביעים רק 17% מהחילונים, ולמפלגות הימין החדשות — 7%. זה די דומה להצבעה בבחירות 2022. על פי ניתוח של ד"ר אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, 74% מהחילונים הצביעו אז למפלגות האופוזיציה ו־24% לקואליציה. על פי סקר הקול הישראלי, המגזר היחיד שמתחלק פחות או יותר בצורה שוויונית בין הגושים הוא המסורתיים הלא־דתיים. 48% מהם מצביעים לגוש האופוזיציה, ו־42% לגוש נתניהו. לעומת זאת, רק 27% מהמסורתיים הדתיים ו־14% מהדתיים מצביעים לגוש השינוי.
מבחינת נתניהו, כידוע, כל מי שעובר למחנה השני הוא שמאל. אלא ש־37% ממצביעי האופוזיציה מגדירים את עצמם ימין (16%) או ימין־מרכז (21%). לעומת זאת, רק 31% ממצביעי גוש השינוי הם שמאל או שמאל־מרכז. מהצד השני: 60% מאנשי הימין־מרכז, אבל רק 16% מהמגדירים את עצמם ימנים, תומכים בגוש השינוי. עוד 12% מאנשי הימין־מרכז ו־10% מאנשי הימין מתכוונים להצביע לעמך ישראל ולמילואימניקים הכלכלית, מה שממחיש עד כמה המפלגות האלה משמשות בלם למעבר קולות לגוש השינוי.
באופן פרדוקסלי, הציבור המשכיל ותומך הדמוקרטיה מצביע באופן קבוע למפלגות המבוססות על מנהיג, שבהן אין בחירות דמוקרטיות. בכנסת היוצאת הן היוו 38 מתוך 42 מנדטים של גוש האופוזיציה (91%). על פי סקר הקול הישראלי, הן יהוו 83% מגוש השינוי בכנסת הבאה. סביר להניח שזה נובע גם מכמיהה למנהיג שמסוגל לנצח את גוש נתניהו. אך יש לזה מחירים כבדים, כמו פוליטיקאים חדשים ולא מנוסים שאינם תלויים במנגנון של מפלגה, ולכן גם נאמנותם אינה מובטחת.
