מהקרב לשולחן המנכ"ל: כך המלחמה שינתה את שאיפות המנהלים
אחד המוטיבים החזקים המניעים מנהלים הוא השאיפה להתקדם ולעשות יותר. הרצון הזה נובע מדחף פנימי להוביל, להשפיע ולנצח. אך מה קורה כאשר שגרת היום־יום המוכרת מופרת על ידי אירוע מטלטל כמו מלחמה?
מנהלי ביניים רבים שחוו את מלחמת השנתיים האחרונות חזרו ממנה עם תובנות עמוקות לגבי עצמם ולגבי הדרך שבה הם רוצים להוביל את חייהם המקצועיים. בשדה הקרב הם גילו תחושת משמעות חזקה, וכששבו לשגרה, התפקיד הניהולי שהחזיקו בו קודם כבר לא סיפק אותם. רבים מהם מצאו את עצמם שואלים: אם הצלחתי לעמוד מול מצבים בלתי אפשריים, להנהיג אנשים בשטח ולהשפיע ברגעי אמת למה אני לא יכול להוביל גם ארגון שלם? כך, לא מעט מנהלי ביניים חזרו עם רצון ברור: לנהל ארגון, להיות מנכ"ל.
המלחמה הפכה למאיץ. אנשים שהיו מספר 2 בארגון כמו למשל סמנכ"לים לתפעול, שיווק או כספים חזרו עם תחושת שליחות חדשה. הם לא מסתפקים עוד בלתמוך במי שנמצא בראש, אלא רוצים לעמוד בעצמם בחזית. אבל כאן מגיע הפער הגדול: לא כל מי שחווה מנהיגות בשדה הקרב מתאים באמת לתפקיד מנכ"ל בעולם העסקי של השנים האחרונות.
כדי להבין זאת, צריך להסתכל על האבולוציה של תפקיד המנכ"ל בעשורים האחרונים: הדרך לתפקיד מנכ"ל בישראל אינה פשוטה. היא מאופיינת בריבוי מועמדים ובצורך לשכנע את מקבלי ההחלטות בצדקת המהלך. עם זאת, לאורך השנים, אופי המועמדים הנבחרים לתפקיד המנכ"ל השתנה באופן ניכר, בהתאם לצרכים המשתנים של הכלכלה בשווקים.
בשנות ה–60 של המאה העשרים הגובה והנראות החיצונית הייצוגית היוו יתרון.
שנות ה-70: מנהלי כספים היו המועמדים המובילים. בעולם עסקי שהעריך יציבות, מי שידע לשמור על הכסף ולנהל אותו ביעילות היה הנכס הגדול ביותר של החברה.
שנות ה-80: הפוקוס עבר לתפעול, לוגיסטיקה. בעידן שבו "הנדסה תעשייה וניהול" היה תחום לוהט, בעלי החברות האמינו שמנהלים שמסוגלים לייעל את העסק יביאו את הצמיחה המיוחלת.
שנות ה-90: עולם השיווק תפס תאוצה הפוקוס עבר לניהול ניהול דטא ואפיון קהלי יעד. מנהלי שיווק שהבינו כיצד להוציא כסף בצורה יעילה לצורך מיתוג וחשיפה, ואף מדויקת יותר נחשבו לפורצי הדרך ויצירתיים ונבחרו לעמוד בראש ארגונים (אף שלעיתים לתקופות קצרות).
המאה ה-21: המנכ"ל כמנוע הכנסות
השינוי הגדול החל בשנות ה-2000. התחרות הגלובלית גברה והשווקים נהיו צפופים. מקבלי ההחלטות הבינו שהמפתח להצלחה הוא לא רק בניהול, ייעול או שיווק, אלא ביכולת להביא כסף לארגון.
האוריינטציה השתנתה באופן דרמטי. בעלי המניות והדירקטוריונים החלו לחפש מנהלים בעלי רקע במכירות. הם חיפשו מנהיגים שיודעים להתחייב ליעדי מכירות שאפתניים ורחוקי לכת. אלו מנהלים חזקים מנטלית, שמבינים כיצד לייצר צמיחה ולקחת את הארגון קדימה.
האבולוציה של תפקיד המנכ"ל משקפת את השינויים העמוקים בכלכלה העולמית. כיום, בעולם תחרותי ומשתנה במהירות, היכולת לייצר הכנסות היא התכונה החשובה ביותר למנהיגות בארגון עסקי.
אדם שרוצה להתקדם מתפקיד של מספר 2 בארגון להיות מספר אחד, חייב להדגיש את יכולת המכירה שלו ( כמה שזה נשמע זול ),את היכולת שלו להגדיל את הביזנס, ולהביא לקוחות חדשים, הוא זה שצריך להוביל ארגון שלם להגדלת מכירות, הגדלת רווחים.
כאן טמון המסר המרכזי: גם אם סמנכ"ל כספים, תפעול או שיווק חזר מהמלחמה עם רצון להנהיג – זה לא בהכרח אומר שהוא המועמד הנכון להוביל ארגון כיום. להיות מנכ"ל היום משמעו בראש ובראשונה להיות איש המכירות מספר 1של החברה. לדעת לייצר צמיחה, לגייס לקוחות ולהביא תוצאות – זה הכרטיס האמתי לתפקיד. הרצון האישי, חשוב ככל שיהיה, לא מחליף את הדרישה המהותית הזו.
כך, המלחמה יצרה גל של שאיפות חדשות בקרב מנהלים, אך גם חשפה פער: לא כל מי שחוזר עם תחושת שליחות מסוגל לעמוד באתגר של הנהגת חברה בעולם תחרותי ומשתנה. השורה התחתונה ברורה – מנהיגות אמיתית במגרש העסקי נמדדת לא רק ברצון להוביל, אלא ביכולת להכניס כסף לארגון ולסחוף אחריך שוק שלם.
שי צפוני הוא יועץ פילוסופי למנהלים
