משק הפסולת בישראל בקריסה: אם השלטון המרכזי לא יפעל תהיה קטסטרופה
מדו"ח המעקב של מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר על ענף הטיפול בפסולת העירונית בישראל, עולה תמונת מצב קודרת במיוחד. מהדו"ח עולה כי מדינת ישראל ניצבת על סף קטסטרופה סביבתית בטווח הזמן המיידי.
משק הפסולת בישראל מתבסס על מספר עוגנים מרכזיים: הפרדה במקור, איסוף האשפה על ידי הרשויות המקומיות, פינויה לתחנות מיון ומיחזור פסולת או לתחנות מעבר ולבסוף פינוי של שאריות המיון להטמנה בקרקע. כיום, כ-70% מכלל הפסולת בישראל מוטמנת באתרים ייעודיים שהוסדרו לשם כך.
פארק המיחזור חירייה של איגוד ערים דן לתברואה, קולט ומטפל בכ-1.2 מיליון טון בשנה שזה קרוב ל-25% מהפסולת העירונית בישראל שמגיעה מכ-30 רשויות מקומיות בגוש דן. לאחר טיפול ומיון מעבירים את הפסולת להטמנה. מאות משאיות מובילות מדי יום את הפסולת של גוש דן, מרחק כ-200 ק"מ מאתר חירייה לאתר הטמנה "אפעה" שליד העיר ערד. כמה בזבוז משאבים ופגיעה בסביבה זה מייצר.
בדו"ח מתריע מבקר המדינה, כי כבר ב-2026 יתרת שטחי ההטמנה הזמינים לא יספיקו ומדינת ישראל תישאר בלי פתרון הקצה המשמעותי כיום לתחום. מהדו"ח עולה כי משנה זו יפחת מספר המטמנות בכרבע וכי הצמצום במספרן של המטמנות והמחסור בשטחי הטמנה יצרו משבר של ממש שעשוי לאלץ את הרשויות המקומיות לשנע את הפסולת שלהן למרחק רב שגם ייקר את שירות פינוי הפסולת.
מדינת ישראל, שניצבת בחוד החנית העולמי בטכנולוגיה ובחדשנות, נכשלת זה עשרות שנים בקידום משק הפסולת - שהוא תחום אלמנטרי שנמצא בליבת השירותים לציבור ועוסק בשמירה על בריאות הציבור, באיכות החיים והסביבה. כשמדובר בטיפול בפסולת מדינת ישראל נמצאת בפיגור של 40 שנה ממדינות ה-OECD, ומצבינו יותר דומה למצב של פקיסטן והודו.
אם לא יהיה שינוי באופן שבו משק הפסולת שלנו מנוהל - כולנו נשלם מחיר גבוה מאוד. כל התמהמהות מצד רשויות השלטון ובראשן המשרד להגנת הסביבה עשויה להביא להצטברות אשפה בערים ולפגיעה בבריאות הציבור. המצב כיום בו משק הפסולת נשען על כמות מצומצמת של אתרי הטמנה, שגם מוגבלים ביכולת הקליטה לאורך זמן, הוא חוסר אחריות משווע!
כפתרון מידי, חייב המשרד להגנת הסביבה להוביל יחד עם רשות מקרקעי ישראל ומינהל התכנון להקמתם של אתרי הטמנה חדשים ונגישים לשנים הקרובות וזאת לצד הגדלת הקיבולת של האתרים הקיימים.
אם השלטון המרכזי לא יפעל בהקדם האפשרי בהתאם - שרשרת הפסולת עשויה להיעצר! תחנות המיון והמעבר לא יהיו מסוגלות להמשיך ולשלוח פסולת להטמנה. מה שאומר שהן מראש לא יוכלו להמשיך ולקלוט באותו קצב. במצב כזה יקלעו הרשויות המקומיות לבעיה קשה כי יהיה להן פחות לאן לפנות, ובהתאם, פחות איך לאסוף. בסופו של דבר, אלו שיסבלו יהיו אזרחי מדינת ישראל. אם התמונה לא מספיק קודרת, אוסיף לכך שעד שנת 2030 צפויה האוכלוסייה בגוש דן לגדול בכ-15% - וזה אומר שתהיה עוד יותר פסולת.
אבל בטווח הארוך, מה שבאמת צריך לעשות זה להחליף דיסקט ולהפסיק להסתכל על פסולת כזבל שיש להעלים, אלא כמשאב שיש להפיק ממנו תועלת.
בעולם המערבי כבר הבינו שהפתרון לא טמון באדמה, אלא בהפקה של אנרגיה מפסולת ועל כן מקימים מתקני השבת אנרגיה מפסולת. תחנות המיון והמיחזור מעבירות את שאריות המיון למפעל שמייצר מהן חשמל ירוק. באירופה יש כבר כ-500 מתקנים כאלה ובגרמניה אף הורידו ככה את ההטמנה בקרקע לפחות מאחוז אחד!
גם במשרד להגנת הסביבה מבינים היטב את הצורך בהקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת ואף יצאו לאחרונה בקמפיין הסברה מושקע לציבור. ההתקדמות הזו היא כמובן חשובה, וההכרה הממשלתית בהשבה לאנרגיה של פסולת כפתרון הנחוץ היא מעודדת, אך לא מספיקה. עכשיו הגיע הזמן לבצע – ולאור הנסיבות, כמה שיותר מהר.
באתר חירייה קיים תכנון למתקן השבה שממיר פסולת לאנרגיה וכיום אנחנו עובדים במרץ כדי לאפשר את הקמתו במהלך השנים הקרובות. כעת על המשרד להגנת הסביבה לממש את המדיניות של עצמו ולסלול את הדרך למהפכה סביבתית אמיתית שגם תהפוך את שאריות מיון הפסולת למשאב, וגם תצמצם בצורה משמעותית ביותר את ההטמנה בקרקע.
על המשרד להגנת הסביבה, רשות מקרקעי ישראל וגורמי התכנון לפעול יחד לכך שתופקד, עד סוף השנה הנוכחית, תוכנית למתקן השבה באתר חירייה כדי שמכוחה יצאו בהקדם האפשרי היתרים להקמת מתקן השבה חדיש ומשוכלל באתר חירייה.
כל התמהמהות תביא לקטסטרופה שעשויה לפגוע בבריאות הציבור, באיכות הסביבה והחיים של תושבי מדינת ישראל.
עו"ד ראובן לדיאנסקי הוא יו"ר חירייה – איגוד ערים דן לתברואה והמשנה לראש העיר תל אביב - יפו
