להפריט את רשות מקרקעי ישראל או לתת לחתול לשמור על השמנת
במיוחד בעת הזאת, ולאחר המלחמה הממושכת והמתישה ביותר בתולדות מדינת ישראל, ובזמן שמיליוני ישראלים נאנקים תחת עול הגיוס למילואים, הקושי ההולך וגובר להגיע לדירה ויוקר המחיה בכלל, דווקא בעת הזאת שומה על מקבלי ההחלטות בממשלה, לשקול את הפרטת רשות מקרקעי ישראל, להלן רמ"י.
רמ"י, למי שאינו זוכר, נולדה כמנהל מקרקעי ישראל בשנת 1960, זאת תוך כדי חקיקת חוק המקרקעין שיצר מונופולין של הגוף החדש על כלל קרקעות המדינה, המהוות עד עצם היום הזה למעלה מ-90 אחוזים מהקרקע, זאת תוך כדי כוונה פטריוטית וטובה לשמור מכל משמר על קרקעות המדינה.
אולם, וזה אולם גדול, במהלך השנים, ובמיוחד במהלך שני העשורים האחרונים, קרה בדיוק להיפך ממה שמקימי מנהל מקרקעי ישראל, ובהמשך רשות מקרקעי ישראל, התכוונו. במקום שהקרקע תהיה זמינה ובמחיר שווה לכל נפש, הפכה קרקע המדינה למוצר שאיננו בהשגה והכוונה הפטריוטית הטובה הפכה יותר ויותר דומה לפתגם "לתת לחתול לשמור על השמנת".
נכון להיום אין עוררין על כך שהגורם המרכזי לתדלוק מחירי הדיור פי 3(!) מאז 2006, הינו שיטת מרכזי רמ"י, הקובעת שמי שמגיש את ההצעה הגבוהה ביותר, הינו הזוכה במכרז. שיטה נוטלת זו, המזכירה במידה רבה את שיטות סרסור המחירים של בתי המכירות הפומביים, הביאה כאמור לתדלוק משנה על מחירי הדיור.
יתרה מכך: מעבר לתדלוק הישיר כתוצאה משיטת מרכזי רמ"י, הם יצרו בו זמנית גם תחושה הולכת וגוברת של מחסור בהיצע, רבים מהם לא מומשו כלל בשל רמת מחירי הפתיחה הגבוהים, ובהמשך נוצרה אף בעיה חמורה לא פחות של מרכזי הדיור המוזל למיניהם, החל ממחיר למשתכן, דירה בהנחה וכלה במחיר מטרה, שעיקרו, תרתי משמע, חלק נכבד מהדירות שווקו בשוק החופשי ויצרו מחסור גדל והולך בהיצע דיור זמין.
כנשיא לשכת הקבלנים, הצעתי בעבר לא אחת לשנות את שיטת המכרזים בשיטה מהפכנית שלפיה לא מציע ההצעה הגבוהה ביותר זוכה, אלא דווקא ההצעה השלישית בגודלה מבין הצעות הקבלנים, מודל שללא ספק היה ממתן את מגמת תדלוק המחירים.
אולם נכון להיום, ובתנאים שבהם מאות אלפי ישראלים שגויסו למילואים מאז אירועי אוקטובר 2023 הפכו לחסרי יכולת לחלוטין לרכוש דירה בתנאים הקיימים, אני מציע לחדד עוד יותר את הצעתי המקורית מלפני שנתיים ולשקול ברצינות מחדש את הצידוק לקיומו של הגוף שנכשל כישלון חרוץ ביותר במשימה לשמה הוקם.
מדוע שמילואימניקים שלחמו מאות רבות של ימים, ורבים מהם נפגעו הן בגוף והן בנפש, לא יזכו לקבל מהמדינה קרקע חינם בגליל או בנגב לבניית ביתם או לחלופין דירה במחיר מוזל באמת, השווה לכל נפש?
ואיך זה שמשנה לשנה, תרתי משמע, הולך ויורד אחוז הישראלים שהינם בעלי דירה, מ-75 אחוזים לפני 30 שנה לפחות מ-65 אחוזים כיום?
ואף חמור מכך, איך זה שאותם אזורי פריפריה, דוגמת הגליל והנגב, מוחלשים משנה לשנה ואינם ממלאים כלל ועיקר את ייעודה המקורי של רשות מקרקעי ישראל, ליישב את מרחבי הפריפריה במאות אלפי, אם לא מיליוני צעירים, הן יוצאי צבא, הן זוגות צעירים והן משפרי דיור?
רשות מקרקעי ישראל, במבנה הנוכחי האנכרוניסטי שלה בוודאי ובוודאי לא תוכל להעניק לנו את התשובות הראויות, ובמיוחד לאור היעד של הכפלת תושבי המדינה ל-20 מיליון במהלך 30 השנה הבאות ועל כן, כאמור, מוטב להפריט אותה לאלתר להקים גופים מורשים חדשים שיפעלו בפיקוח ממשלתי הדוק ויוכלו להעניק לעם ישראל את מיטב הפתרונות הנדרשים!
*כותב המאמר רוני מזרחי הוא יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו" ונשיא לשכת הקבלנים לשעבר
