החזית הירוקה
תוכניות הממשלה למאבק בשריפת פסולת במגירות, ובינתיים התושבים בקו האש
11 אלף תלונות הגיעו לעמותה שמרכזת מידע על מפגעי עשן וריח ב־2025, חלקן הגדול כתוצאה משריפת פסולת בגדה המערבית. תוכנית של צוות בינמשרדי לטיפול בבעיה לא אושרה, תוכנית של משרד הביטחון לא תוקצבה – והמשרד להגנת הסביבה פועל בעיקר להדחקת הבעיה
במשך חודשים רבים, נאלצים תושבי שהם להסתובב עם מחנק בגרון. לא מדובר באלגוריה, אלא בתחושה אמיתית ולעיתים אף מסוכנת. ״החל משעות הערב ועד שעות הבוקר, יש ריח חריף באוויר. אנחנו מסתגרים בבית עם חלונות אטומים. שהות בחוץ גורמת לתחושה של צריבה בגרון ולעיתים גם לקוצר נשימה. יש ימים שהריחות החריפים האלו גם נמצאים בחצרות בתי הספר״, מספר תושב האזור. ״לא ניתן להיות עם הילדים בגינה בערב, לא ניתן לעשות ספורט בשעות האלו. הבריאות שלנו בסיכון, איכות החיים שלנו מתערערת״.
ושהם אינה המוקד היחיד של הבעיה – מדובר באזורים רבים בארץ. עמותת ״אזרחים למען אוויר נקי״ תיעדה ב־2025 יותר מ־11 אלף שיחות במוקד שלה עם אזרחים שנאלצו להתמודד עם מפגעי ריח ועשן. תושבים מ־167 רשויות מקומיות ברחבי הארץ פנו למוקד העמותה, כשבראש הרשימה נמצאות מודיעין־מכבים־רעות, ראש העין, שוהם וחריש. הסיבה לכך היא עשן שריפות פסולת, בעיקר כאלו המוצתות באזור הגדה המערבית, אך לא רק. והרשויות? בעת האחרונה הן מרבות להציג תוכניות – פוליטיקאים מתחרים ביניהם בלקיחת קרדיט על טיפול בבעיה שמטרידה תושבים רבים, אך התוכניות שהובטחו כלל לא הוצגו, תקציבים ייעודיים אין, וגם לא עבודה בינמשרדית משותפת במטרה לשים סוף לתופעה המסוכנת.
כ־300 אלף טונות של פסולת עירונית נשרפות בישראל בכל שנה. ב־2024 לבדה, טיפלו שירותי כבאות והצלה ב־12,666 שריפות פסולת, כ־40 שריפות ביום בממוצע. והאכיפה? רק 14 פקחים מוקצים למיגור התופעה, בזמן שהחקיקה מטילה עונשים קלים על העבריינים שמחליטים לשפוך פסולת בשטחים הפתוחים ולא אחת להציתה. מה הפלא, אם כן, שמדובר במטרד הולך וגובר הגורם לשיבושים תכופים באיכות החיים של תושבים ברחבי המדינה. גם בריאות התושבים, כמובן, מצויה בסיכון גובר: 75% מפליטת המזהמים המסרטנים מקורה בשריפת פסולת – אחד מגורמי זיהום האוויר העיקרים בישראל. מיליוני תושבים בקו האש נאלצים לנשום אדים רעילים של חומרים כמו פלסטיק, גומי, אזבסט, חומרי הדברה, דלקים וצבעים רעילים.
הסיבה העיקרית לשריפות הפסולת היא עבריינות כלכלית: קבלני פינוי פסולת מקבלים תשלום עבור היטל ההטמנה מהרשויות המקומיות, ונדרשים להעבירה למטמנות ולשלם להן – אולם חלקם בוחרים להשליך את הפסולת בשטחים הפתוחים, ולשלשל את ההיטל לכיסם. לפעמים אותה פסולת מוצתת במכוון, ובפעמים אחרות היא נדלקת מעצמה. כ־80% מהפסולת בישראל מועברת להטמנה, ממש כמו במדינת עולם שלישי (במדינות ה־OECD מדובר ממוצע של 40%) – מדובר בפרצה קוראת לגנב.
תוכניות לא חסר
תוכנית של צוות בינמשרדי שכונס לפני כשלוש שנים לא הובאה לאישור או תוקצבה
התופעה נפוצה בכל הארץ, ובמיוחד באזורים בהם הפיקוח חלש יותר, כשהשריפות הרבות בגדה המערבית, אשר הפכה לשטח הפקר לשריפת פסולת, גורמות לזיהום אוויר כבד גם ליישובים בקו הירוק. בין אם מדובר בעבריינים המובילים פסולת לגדה או בפסולת של כפרים פלסטינים נעדרי תשתיות המרוכזת באתרים לא חוקיים ונשרפת במכוון או בשל התנאים הנוצרים בשטח, זוהי תופעה שהפכה בשנים האחרונות למכת מדינה. המוקד העיקרי המהווה מטרד הוא אתר פסולת לא חוקי ליד הכפר הפלסטיני נעלין, שבוער כבר שנים. כשענני העשן מיתמרים מעליו, לאזור נשלחים לא אחת צוותי כיבוי או צוותים שמכסים את הפסולת בעפר — אולם באתר קיימת בעירה פנימית, אשר כיבוי שטחי אינו מצליח להפסיקה.
האם הפתרון נראה באופק? לא ממש. לפני כמעט שלוש שנים, לאחר לחץ עז שהפעילו התושבים, הגיעה השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, עם בשורה: החלטת ממשלה שהטילה על צוות בינמשרדי להגיש לממשלה בתוך 180 ימים תוכנית כוללת לטיפול בתופעה, כולל הקמת תשתיות ופתרונות לטיפול בפסולת ובמפגעים חוצי גבולות. שנתיים וחצי חלפו מאז אותה הצהרת ממשלה — אולם התוכנית המובטחת של הצוות החגיגי שהוקם לא הובאה בפני הממשלה לאישור, לא תוקצבה ולא יצאה לפועל. התוכנית אכן גובשה ואף הוגשה למשרדי הממשלה, אולם שם נעצרה, והיא ממתינה לה במגירה.
ומה בינתיים? הלחץ על השרים מצד אזרחים מיואשים הלך וגבר בחודשים האחרונים. כתוצאה מכך הושמעו הצהרות למכביר, ואף הוצעו פתרונות נקודתיים מכיוונם של שר הביטחון, ישראל כץ, והשר המכהן כשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ׳. השרים הללו כינסו דיון חירום עם ראשי רשויות, כינו את המצב ״טרור סביבתי״, והודיעו כי יישמו תוכנית במסגרתה יוחרמו משאיות פסולת פלסטיניות ויוקצו תקציבים לכיבוי ופינוי פסולת שנשרפה, לצד הקמת אתר טיפול בפסולת בגדה המערבית. אולם תקציב 2026 כבר עבר בקריאה ראשונה, ותקצוב לתוכניתם לא הוצג.
לא ניתן לטפל בתופעה ללא משאבים: לפי דו"ח מבקר המדינה משנה שעברה בנוגע למפגעי פסולת חוצי גבולות, יחידת הפיקוח הפועלת במעברים ("דוד") מצליחה לתפוס רק מעטות מהמשאיות המבריחות פסולת לגבולות הגדה. תגבור הוא הכרחי, וכך גם שיתוף פעולה: החרמה של משאיות באופן נקודתי אולי תעצור עבריין בדרך לפעולה, אבל הבעיה המערכתית גדולה בהרבה, שכן חסרות תשתיות לטיפול בפסולת בגדה המערבית, וברשות הפלסטינית לא ששים לשתף פעולה עם ישראל בנושא.
לאחר שהשרים במשרד הביטחון לא שיתפו את השרה להגנת הסביבה, עדית סילמן, בתוכניותיהם – שכן זו התנערה מאחריותה והעבירה את הבעיה לפתחם – ולאחר שגברו הזעם ותלונות התושבים כלפיה, החליטה גם היא להציג תוכנית משלה. תוכנית המשרד להגנת הסביבה אשר שווקה לציבור בסוף נובמבר האחרון, הבטיחה ״תוכנית אסטרטגית למיגור השריפות״ תוך צעדים מידיים בשטח ותקציבים. הבעיה היא שהתקציבים שהוצגו, ברובם, הם להמשך פעילות שכבר מתקיימת, כמו תפעול יחידת הפקחים דוד והפעלת כלים כבדים. לכך גם צורף תקציב זניח שנועד להתמודד עם האתר בנעלין, אולם לא דובר על תקציבים לתשתיות או עיבוי אכיפה. כלומר, גם מתוכנית זו נעדרים תקציבים לטווח ארוך, שעה שהפתרון הנדרש ביותר הוא תשתיות ושיתוף פעולה מתמשך עם הרשות הפלסטינית כך שפסולת תפונה באופן שוטף ומוסדר לאתרי טיפול ולא תישרף באופן פיראטי.
משרד הבריאות נגד המשרד להגנ”ס
הראשון מוציא התראה לתושבים להסתגר בבתים, השני מנפנף בגאווה בהפחתת בנזן
במשרד של סילמן, שהציעה גם לעת עתה לירות במציתי שריפות, אף התגאו במדידות מופחתות של בנזן באזור אחד מבתי הספר בשהם, אולם המדידות תלויות בכיוון הרוח, ובנזן הוא מזהם בודד מתוך בליל של כימיקלים ורעלים המשתחררים בשריפה. תושבי האזור אף טוענים שהמשרד משתמש בכלים ובנהלים שלא מתאימים לניטור שריפות, וניטש בעניין ויכוח גלוי בין המשרד להגנת הסביבה למשרד הבריאות, כשהאחרון הפציר לאחרונה בתושבים להסתגר בבתים בשל סיכון בריאותי שגרמה שריפה גדולה, וזאת כמובן למורת רוחו של המשרד להגנת הסביבה. וכשהמשרדים מתווכחים, ואף גוף לא מתכלל, הבעיה נמשכת.
"המינהל האזרחי כשל לאורך השנים בטיפול בבעיה שהתפתחה לממדי אסון, וזאת חרף העובדה שהוקצו לכך תקציבים פעם אחר פעם״, אומרת שני גזית, מובילת מטה המאבק של תושבי שוהם והסביבה בשריפות פסולת פיראטיות. ״כעת, משהגענו למשבר חמור כל כך, המדינה חייבת לערב גורמים ממשלתיים בעלי יכולת הובלה ותכלול, ובראשם המטה לביטחון לאומי ומשרד רה”מ, כדי לייצר מענה רב־מערכתי מתואם, מחייב ובר־ביצוע. המשרד לא גיבש אמצעי ניטור, ערכי התרעה, ונוהל התרעה מותאם למפגע. המשמעות היא שהוא אינו נאמד כראוי, וכשאין ניטור מתאים, אין ערכי סף ואין נוהל מסודר, לא ניתן אפילו להעריך את עוצמת החשיפה והסיכון הבריאותי בצורה אמינה, קל וחומר להגן על הציבור. מתרחש כאן נרמול של מציאות בריאותית מסוכנת”.
עמותת "אזרחים למען אוויר נקי" תיעדה בשנת 2025 יותר מ-11 אלף שיחות במוקד שלה של אזרחים שנאלצו להתמודד עם מפגרי ריח, עשן ופסולת. תושבים מ-167 רשויות מקומיות ברחבי הארץ פנו למוקד העמותה, כשבראש הרשימה נמצאות מודיעין-מכבים-רעות, ראש העין, שוהם וחריש. תושבים רבים אשר פנו למוקד דיווחו על קשיי נשימה, כאב ראש, צריבה בעיניים, בחילה ועוד. יניב בלייכר, מנכ"ל העמותה: ״למרות תלונות חוזרות ונשנות של תושבים והסיכון הבריאותי המתמשך ולמרות הצהרות שר האוצר שבכוונתו לטפל בשריפות הפסולת, לא הוקצה עדיין תקציב ייעודי לטיפול בתופעה. בכל הקשור לשריפות בשטחי הרשות הפלסטינית, במשרד הביטחון מציינים כי בכוונתם לקזז סכומים מהרשות הפלסטינית, אבל לא מדובר בתקציב ארוך טווח שנועד לממן אכיפה קבועה ופיתוח תשתיות, אלא בסכום מוגבל שעשוי לכל היותר לסייע בהתמודדות עם אירועים נקודתיים בזמן אמת. נכון לעכשיו, אין פתרון אמיתי למצב, ועד שלא תגובש תוכנית מעשית הכוללת תשתיות ואכיפה – נמשיך לעסוק בכיבוי שריפות״.
בלייכר ממשיך לדרוש הקצאת תקציבים מהממשלה, וגם שינוי חקיקה: ״מלבד השריפות בשטחי הרשות הפלסטינית, גם הטיפול בעבירות פסולת בתחומי הקו הירוק זקוק לשדרוג. לפני מספר שנים הוחלט על הגדלת מספר הפקחים ביחידת ינשוף ל-20, אולם ההחלטה לא יצאה לפועל עד היום. לצד המחסור בפקחים שמקטין מאוד את הסיכוי להיתפס, גובה הקנסות הנמוך הופך את עבריינות הפסולת לכדאית מבחינה כלכלית: קנס של 1,500 שקל בלבד על השלכת פסולת, ועד 12 אלף שקלים על שריפת פסולת. מנגד, הרווח למשליך הפסולת יכול להגיע לאלפי שקלים למשאית בשל החיסכון בהיטל ההטמנה ובעלויות ההובלה״.
