סגור
נציב שירות המדינה דורון כהן
נציב שירות המדינה דורון כהן. מה שהיה הוא שיהיה (צילום: משרד הפנים)
פרשנות

מעבר בכירים למגזר הפרטי: הדלתות מסתחררות, הנציבות קופאת

נציבות שירות המדינה אמורה לשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי, אבל שוב היא בוחרת להקל על בכיר שמבקש לעבור לעבוד בחברה שנהנתה מהתקשרות עם משרדו. גם תקדים משפטי ברור לא מצליח לעצור את הדלת המסתובבת בין הציבורי לפרטי. כך לא משקמים את אמון הציבור

קשה לחשוב על גוף שאמון הציבור בו נמוך בימים אלה כמו נציבות שירות המדינה, אף שהתחרות בהחלט קשה. רק לפני כחצי שנה נבחר דורון כהן לעמוד בראש הגוף החבוט הזה, שאחראי בין היתר להבטיח כי מערך עובדי הציבור ייתפס בעיני האזרחים כממלכתי, ענייני וחף מהשפעות ומאינטרסים חיצוניים, פוליטיים וכלכליים. מאז לא חסרו נאומים, תוכניות וניירות עבודה. אלא שאמון הציבור לא נקנה בדיבורים, אלא במעשים.
עמדת הנציבות, שפורסמה אתמול בכלכליסט, מלמדת שכהן אינו מביא עמו בשורה חדשה בכל הנוגע לשמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי. הנציבות תומכת בקיצור תקופת הצינון של מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, אביחי כהנא, המבקש לעבור לעבוד, לא פחות, בחברת ייעוץ שאת שירותיה שכר בעבר במסגרת תפקידו הציבורי, בעלות של מאות אלפי שקלים. נראה שבנציבות, מה שהיה הוא שיהיה.
דלתות המעבר מהציבורי לפרטי, מבחינת הנציבות, יכולות להמשיך להסתחרר בלי שום הפרעה. ובשביל זה תמיד אפשר לגייס טיעונים והסברים מפולפלים מפה ומשם. פגיעה באמון הציבור? מראית פני הצדק? היגיון בסיסי וסביר? עזבו את הנציבות. בכיר רוצה לעבור לג'וב הבא, אז למה להפריע.
אכן, שיקול דעת של הנציבות באילו בקשות קיצור צינון אפשר לתמוך ובאילו לא הוא רחב. רק ששיקול הדעת לא יכול להתעלם מפסיקות קודמות של בית המשפט. בטח אם המקרה של כהנא דומה להפליא בנסיבותיו למקרה קודם של מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר, אמי פלמור, שבית המשפט ניצל בו את ההזדמנות לקבוע באופן ברור את הגבול.
פלמור, בדיוק כמו כהנא, הייתה במשך תקופה משמעותית מנכ"לית ויו"ר ועדת המכרזים של משרד ממשלתי. בדיוק כמו כהנא היא הייתה מעורבת בבחירת חברת ייעוץ חיצוני שעבדה עם המשרד. בדיוק כמו כהנא היא ביקשה לקצר את תקופת הצינון שלה כדי לעבור לעבוד בחברת הייעוץ. ובדיוק כמו במקרה של כהנא הנציבות עברה לדום והביאה טיעונים שונים ומשונים שתמכו בבקשה.
צדיקים בכל זאת נמצאו אז בסדום. הוועדה למתן היתרים לעובדי ציבור לאחר פרישה, שיושבת בבית המשפט המחוזי בירושלים ובראשה עמד השופט משה יועד-הכהן, דחתה את בקשת פלמור ובכך את עמדת הנציבות.
"סעיף 4 לחוק הצינון בא למנוע שני סוגים של חשש לפגיעה בטוהר המידות. האחד, החשש שעובד הציבור ינצל בתקופת שירותיו את מעמדו וכוחו לטובות קידום ענייניו האישיים אצל הגורם אליו הוא מבקש לעבור לאחר פרישתו, כאשר מתוקף תפקידו הוא בעל סמכות להחליט או להמליץ בענייניו של אותו גורם. השני מבטא חשש לניצול הקשרים האישיים של העובד לאחר הפרישה לצורך עניינו של מקום העבודה החדש", נכתב בהחלטה.
הוועדה סיכמה וכתבה כי "לנוכח החשש הממשי למראית העין של פגיעה בתדמית השירות הציבורי ושל נראות לחשש לניגוד עניינים, אין מקום לקצר את התקופה לגבי פלמור".
קשה למצוא הסבר והבהרה יותר ברורים מאלה על מה בא להגן חוק הצינון. ואם במקרה שנסיבותיו דומות מאוד הנציבות לא מתיישרת עם קביעת קודמות של בית המשפט על חשיבות השמירה על תקופת הצינון, לא ברור מתי זה כן יקרה.