"הלואו־טק הוא החוזקה של הבחירות. תמיד אפשר לחזור לפתק אם צריך לבדוק"
לקראת הבחירות, צפות הדרישות לשכלול שיטת הבחירות בארץ ומעבר להצבעה וספירה דיגיטליות. השוואה לדמוקרטיות בעולם מבליטה את היתרון המשמעותי של המודל הישראלי הידני, שלא השתנה כבר 77 שנים: הוא מחזק את אמון הציבור ומאפשר בדיקה של ספירת הקולות. ובכל זאת, יש גם קצת חדשנות
"הטכנולוגיה לא מתאימה לכל תחום בחיים, בעיקר בבחירות", אומרת לכלכליסט אורלי עדס, שכיהנה כמנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית במשך 16 שנה, עד פרישתה במאי. "דווקא הלואו־טק הוא החוזקה של הבחירות. גם ברוב המדינות המערביות מצביעים בפתק. הצבעה בפתק לא נובעת מהיעדר בשלות טכנולוגית, הפתק מייצר חוסן תהליכים. תמיד אפשרות לחזור לפתק אם נדרשות בחינה ובדיקה של קלפי. תמיד יש מדיה לחזור אליה, לבדוק ולהוכיח".
הליך ההצבעה בבחירות הוא אחד הרכיבים הקריטיים והרגישים ביותר בדמוקרטיה, ועם הבחירות המתקרבות, שבות התהיות לגבי עדכון שיטת ההצבעה בישראל. בעידן המחשוב וה־AI אפשר כבר להצביע באפליקציה ולקבל תוצאות מיידית עם סגירת הקלפיות. כך עשתה מפלגת הדמוקרטים בפריימריז שלה, וגם מדינות כמו אסטוניה מאפשרות הצבעה דיגיטלית. אלא ששיקולי נוחות, יעילות ומהירות שניים בבחירות לסוגיות קריטיות כמו אמינות ואמון בהצבעה, יכולת אימות ותיעוד, וחסימת זיופים או ניסיונות לחץ והשפעה בקנה מידה רחב.
הניסיונות לעשות מודרניזציה ולייעל את שיטת ההצבעה בבחירות טומנים בתוכם סכנות רבות. כך, למשל, הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־2000, שבהן התמודדו ג'ורג' וו. בוש ואל גור, הוכרעו על ידי בית המשפט העליון, לאחר שמכונות ספירת הקולות בפלורידה לא ספרו הצבעות שלא נוקבו כראוי בכרטיסי ההצבעה שבהם השתמשו אז, ולטענת קמפיין גור נדרשה ספירה ידנית חוזרת. השימוש בשיטה זו הופסק לאחר מערכת הבחירות ההיא אבל הלקחים לא הופקו. מכונות ההצבעה הדיגיטליות שבהן משתמשים כיום אולי נוחות יותר ומאפשרות ספירת קולות מהירה יותר, אבל בבחירות 2020 הן גם היו הבסיס לתיאוריות קונספירציה רבות של הקמפיין של דונלד טראמפ. שם טענו כי החברה שהפעילה את המכונות מחקה מיליוני קולות עבורו, העבירה קולות לג'ו ביידן, שהאקרים חדרו למכונות ושינו תוצאות, ועוד.
המקרים הללו לא רק ממחישים את הסכנות בשינוי שיטת הבחירות, אלא גם מבהירים למה השיטה בישראל היא אחת הטובות בעולם, אף שלא השתנתה כבר 77 שנה, ולמה כל שינוי דרמטי בה יכול להיות הרסני לדמוקרטיה הישראלית.
"השיטה הידנית מאפשרת בקרה טובה יותר"
"השיטה הקיימת בישראל מאפשרת בצורה הכי טובה בקרה, שחזור, יכולת לחזור ולספור את הפתקים מחדש. להוכיח שאין אי־סדרים בקלפיות", אמר ד"ר שחף זמיר, מאוניברסיטת רייכמן והאוניברסיטה העברית. "השיטה הידנית של הפתקים, כששומרים אותה עם כל חומרי הקלפי, מאפשרת את הבקרה הכי נכונה כהוכחה למי שינסו לערער על תוצאות הבחירות".
בסקאלה של שיטות הצבעה, ישראל נמצאת בצד השמרני ביותר – ידנית באופן מלא, הן בהצבעה והן בספירת הקולות. המצביע מזוהה באמצעות תעודה, ניגש אל מאחורי פרגוד שם הוא בוחר בפתק המפלגה ומכניס אותו למעטפה. המעטפה משולשלת לקלפי נעולה, שנפתחת רק לאחר סגירת ההצבעה. הספירה מתבצעת בעמדת ההצבעה, על ידי ועדת קלפי שבראשה עומד עובד מדינה או ציבור וחברים בה נציגי סיעות בכנסת (לפחות שניים מסיעות שונות). הרשימות המתמודדות רשאיות לשלוח משקיפים למעקב אחר ספירת הקולות. הפתקים נספרים ידנית לפחות פעמיים, והתוצאות מתועדות בפרוטוקול חתום על ידי חברי הוועדה. הפרוטוקול מועבר, יחד עם חומר ההצבעה (הפתקים והמעטפות), באופן מאובטח אל מטה ועדת הבחירות האזורית, שם מוזנים הנתונים למערכת מחשוב.
בהמשך הסקאלה נמצאות שיטות שבהן ההצבעה מתבצעת באופן ידני, למשל באמצעות סימון בטופס פיזי, והקולות נספרים במערכות סריקה אופטית. בשיטות ממוחשבות יותר, ההצבעה כולה דיגיטלית, מסימון האפשרויות הרצויות על מסך ועד ספירת הקולות באופן אוטומטי. בשיטות המתקדמות ביותר טכנולוגית ניתן להצביע מרחוק באפליקציה או אתר מאובטחים, עדיף עם הזדהות ביומטרית (ככל שקיימת במדינה תשתית מתאימה). שקלול היבטים מעלה שהשיטה הקיימת בישראל היא הטובה ביותר בעבורה.
בסקירה עולמית, עולה כי דמוקרטיות מערביות, גם בעלות רקע טכנולוגי, נוטות לצד השמרני בסקאלה. בצרפת שיטת ההצבעה כמעט זהה לישראל - פתקי נייר מוכנסים למעטפה ומוטלים לתיבה שקופה. הספירה מתבצעת ידנית, בהליך רב־שלבי עם 4 סופרים: הראשון מוציא את הפתקים מהמעטפה, השני מקריא בקול רם את שם המועמד או המפלגה, השלישי והרביעי רושמים כל אחד בנפרד את הקולות.
בבריטניה ובקנדה, ההצבעה מתבצעת באמצעות סימון X על פתק עם רשימת מועמדים. הספירה מתבצעת ידנית, בנוכחות נציגים מטעם המועמדים ומשקיפים עצמאיים.
בגרמניה נעשה שימוש בפתקים בדומה לבריטניה, והספירה ידנית כשכל אזרח רשאי לחזות בה. בתחילת המאה הנוכחית מדינות בפדרציה הגרמנית החלו לשלב מכונות הצבעה אלקטרוניות וב־2005 כמעט 2 מיליון אזרחים הצביעו כך. בעקבות עתירה שהוגשה באותה שנה, פסל בית המשפט לחוקה שימוש במכונות, אחרי שמצא שהן לא חוקתיות מכיוון שעקרון הפומביות מחייב שכל אזרח יוכל לעקוב אחרי כל שלבי ההצבעה, גם ללא ידע טכנולוגי או מקצועי.
4 צפייה בגלריה
אורלי עדס, לשעבר מנכ"לית ועדת הבחירות: חשאיות ואבטחה הן נושאים משמעותיים ולא ניתן לוותר עליהן רק בשם הקידמה, רק כדי שנוכל להגיד שמצביעים באופן ממוחשב"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ביפן השיטה הידנית היא אולי הקיצונית ביותר, בבחירות הארציות ובמרבית הבחירות המקומיות ההצבעה מתבצעת בפתק שבו הבוחר רושם בכתב ידו את שם המפלגה או המועמד. החל מ־2002 מתיר החוק לעשות שימוש במכונות הצבעה בבחירות מקומיות, אולם באופן מוגבל.
מעט מדינות דמוקרטיות עושות שימוש בשיטות שמרניות פחות. אחת הבולטות בהן היא הודו, שעם קרוב למיליארד מצביעים נדרשת לשיטות הצבעה וספירה מהירות יותר. ההצבעה מתבצעת במכונות אלקטרוניות ללא חיבור לרשת, לכל מכונה מחוברת יחידה שמדפיסה פתק נייר של ההצבעה (המוצג למצביע מאחורי זכוכית למשך 7 שניות ואז נופל לתיבה מאובטחת). הספירה מתבצעת באופן חצי־אוטומטי: צוות הספירה מסיר את החותם הפיזי מיחידת הבקרה, ולוחץ על כפתור להצגה מיידית של הקולות שנרשמו במכונה. הנתונים מוזנים ידנית לטופסי מעקב. במקביל, מתבצע אימות ידני באמצעות הפתקים המודפסים ל־5 קלפיות מכל מקטע בחירות שנבחרו באקראי.
בקוריאה הדרומית המצביעים מחתימים חותמת דיו מיוחדת על פתק נייר עם רשימת המועמדים. לספירת הקולות, הפתקים מועברים למרכזי ספירה מחוזיים, שם הם נסרקים על ידי סורקים אופטיים תחת פיקוח אנושי רציף.
ברזיל נחשבת לאחת המדינות עם שיטות ההצבעה המשוכללות ביותר, והיא הראשונה בעולם שעושה שימוש במערכת אלקטרונית מלאה ללא פתקי נייר: הבוחר מזוהה באופן ביומטרי על ידי צוות הקלפי, ומצביע במכונה אלקטרונית ללא פתקי נייר לגיבוי. עם סגירת הקלפיות, הנתונים מסוכמים ומוצפנים בזיכרון היחידה. הם מחולצים לכרטיס זיכרון ייעודי, ומועברים למרכז הפענוח הארצי ברשת ייעודית מוצפנת. מכיוון שאין תיעוד פיזי להצבעה, האימות מתבצע באמצעות מנגנון יושרה: ביום הבחירות מאות מכונות נבחרות באקראי, מועברות לבית המשפט האלקטורלי ולעיני מצלמות ומשקיפים מתבצעת הצבעה מדומה במכונה ובטופסי נייר במקביל, במטרה לוודא שהתוצאה של המכונה זהה להצבעה הפיזית. עם זאת, נדגיש שהמנגנון רק מאמת את תקינות המכונה.
בקצה המשוכלל ביותר של הסקאלה נמצאת אסטוניה, שם החל מ־2005 ניתן להצביע באפליקציית מחשב או סמארטפון. המצביע מזדהה בתעודת זהות חכמה עם שבב קריפטוגרפי, מסמן בחירה ומאשר אותה עם קוד אבטחה אישי. הוא יכול לשנות את קולו ללא הגבלה בתקופת ההצבעה המוקדמת, כשרק ההצבעה האחרונה נספרת עם סגירת הקלפיות (מנגנון שנועד לנטרל כפייה או רכישת קולות). הוא יכול לאמת את ההצבעה בקוד QR, אם כי אין לו אימות שההצבעה שלו היא זו שנספרה. כיום, 50% מבעלי זכות הבחירה באסטוניה מצביעים בדרך זו.
בארצות הברית גם הבחירות הפדרליות מנוהלות ברמה המקומית, ובפועל יש במדינה יותר מ־3,000 מחוזות בחירות נפרדים, כל אחד עם שיטות הצבעה וספירה שונות, בהן טפסים שממולאים ידנית לסריקה בסורק אופטי, הצבעה על מסך שבסופה מתקבל טופס פיזי לסריקה, או הצבעה דיגיטלית מלאה. בניגוד למרבית הדמוקרטיות, הביזור הגדול מאלץ עבודה עם חברות פרטיות לאספקת המכונות ותחזוקתן.
כל שיטת בחירות נהנית מיתרונות ופשרות על הציר שבין אמינות ושקיפות מחד ונוחות ומהירות מאידך. אולם, בהליך חשוב ורגיש כל כך, המשקל של האמינות והשקיפות, של היכולת להבטיח מעל לכל ספק שהתוצאות הסופיות תואמות להצבעת הבוחרים, הוא מוחלט ומנצח כל שיקול אחר. בראייה זו, ניתן להגיד שהשיטה בישראל היא הטובה ביותר עבורה.
בבחינת סקאלת שיטות ההצבעה, הצבעה מבוססת אינטרנט כמו באסטוניה היא המסוכנת ביותר. גם התשתית המקוונת המאובטחת ביותר יכולה להיות חשופה לפרצות ומתקפות סייבר, כשמודלי AI מתקדמים מסוגלים לבצע מתקפות סייבר במהירות ובתחכום שעולים על אלו של בני האדם. במציאות כזו, מערכת הצבעה מקוונת, במיוחד בישראל שלא מצטיינת במערך דיגיטל מהיר תגובה, תהפוך למטרה של קבוצות תקיפה שפועלות בחסות מדינות עוינות דוגמת איראן. מעבר למערכת כזו יהיה שקול להפקרה של הבחירות לידיה של מדינת אויב.
"כולנו יודעים כמה איומי סייבר רלבנטיים היום", אמר פרופ' ערן ויגודה־גדות, חוקר מנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. "היכולות של גורמים עוינים לשבש לא זניחות. אף אחד לא מוכן לקחת את הסיכון בסיפור הזה. לכן רוב המדינות לא עברו לשיטות הצבעה דיגיטלית, ובמיוחד הצבעה דיגיטלית מרחוק". האפשרות למתקפת סייבר מוצלחת יכולה לשמש בידי הצד המפסיד בבחירות למתקפה על אמינות התוצאות ולערעור אמון הציבור בהליך ההצבעה. וזה, עוד לפני שהתייחסנו לשיבושים נקודתיים כמו ניצול העובדה שמדובר בהצבעה מרחוק על מנת לכפות על אנשים להצביע בניגוד לעמדתם באמצעות סחיטה ואיומים, או התחזות למצביעים. ובכל מקרה, בגלל שיקולי נגישות לא ניתן ליישם מערכת כזו באופן מלא".
עדס מצביעה על יתרון נוסף של השיטה הנוכחית בישראל. "גם אם יש ניסיון לפגוע בטוהר הבחירות, לרוב הוא נקודתי, מוגבל לקלפי בודדת או מספר קלפיות קטן. עם כל שיטות ההגנה והרבדים בקלפי, כל ניסיון נחשף ומטופל מיידית. גם אם לא, זה לא יכול להשפיע על תוצאות הבחירות. אבל במערכת ממוחשבת, ניסיון לשבש את התוצאה באמצעות מניפולציה במערכת מייצר פגיעה משמעותית ורוחבית בכל התוצאות. ואז אחרי השיבוש לא ניתן לשחזר את התוצאות המקוריות כפי שאפשר עם פתק פיזי".
גם שימוש בהצבעה דיגיטלית מלאה שלא מרחוק כרוך בבעיות דומות. עדס מרחיבה: "ב־2019 היו חסרים לנפתלי בנט 1,400 קולות לאחוז החסימה. הוא ביקש, כהליך בחינה מקדים, לבדוק 50 קלפיות ולראות את חומר ההצבעה. הוא הגיע למרכז הלוגיסטי, נתן לנו רשימת קלפיות, הוצאנו את כל השקים עם חומר ההצבעה – פתקים שנספרו, פתקים שנפסלו, מעטפות שלא נעשה בהן שימוש, פרוטוקולי ועדת הקלפי, כתבי המינוי. הקלפיות נספרו פתק־פתק, ולא נמצאו ממצאים חריגים. אם ההצבעה היתה ממוחשבת, איזו יכולת הוכחה היתה, איזו יכולת היתה לייצר אמון במערכת?".
גם אם המכונות תקינות, עצם האפשרות שייתכן ששובשו יכולה להיות מנוצלת על מנת ליצור תרחישי הפחדה על פגיעה בטוהר הבחירות, בדומה לקמפיין טראמפ ב־2020. בישראל המפולגת, עם שלטון בעל תפיסת מציאות לא מיושרת, תרחיש שבו הפסד לקואליציה ממונף למתקפה על אמינות התוצאות בטענה שבוצעה חבלה כלשהי במכונות אינו בלתי סביר.
"הפתק הפיזי מייצר את אמון הציבור"
"הפתק זה אחד הדברים שמייצרים את האמון של הציבור", אמרה עדס. "חשוב שהציבור יבין את החוזקה של השיטה ואת האמינות שלה, בעיקר בימים האלו. חשאיות ואבטחה הן נושאים משמעותיים ולא ניתן לוותר עליהן רק בשם הקדמה כדי שנוכל להגיד שמצביעים באופן ממוחשב".
זמיר הוסיף ש"השיטה אינה מושלמת, הקלפי לא נקייה מתקלות וניסיונות זיופים. יש בעיות שאפשר להתגבר עליהן באמצעים טכנולוגיים, אבל יש לזה מחיר: בהצבעה דיגיטלית מדובר בסוג של קופסה שחורה, לא רואים איך סופרים את הקולות או אם נעשו ניסיונות להתערב דיגיטלית. לציבור קשה לראות אמצעי אבטחה דיגיטליים. זה סוג של טרייד אוף".
שיטות שמשלבות הצבעה באמצעות סימון על פתקי נייר וספירת ההצבעה באמצעים מכניים כמו סורקים אופטיים מייצגות לכאורה את הטוב בשני העולמות – תיעוד פיזי של ההצבעה לצד ייעול בהליך הספירה. לפומביות הספירה וליכולת של משקיפים לעקוב אחריה בזמן אמת יש חשיבות עליונה בהבטחת אמינות הבחירות בעיני הציבור. כשכולם יכולים לראות איך מתנהלת הספירה, כשהפיקוח עליה הוא פרסונלי ומקרוב, הרבה יותר קשה לטעון לזיופים. זו הסיבה שבמרבית הדמוקרטיות המערביות הספירה מתבצעת ידנית, מקומית בנוכחות משקיפים, ולעתים גם פתוחה לכלל הציבור.
בנוסף, יש גם סוגיות פרקטיות שמטות את הכף נגד מיכון אפילו של חלק מהליך ההצבעה. ישראל מדינה קטנה עם אוכלוסיית בוחרים מצומצמת. הליך ספירת הקולות אינו מורכב ומדובר במיליונים בודדים, וגם ההצבעה פשוטה: פתק אחד לכל בוחר.
עם זאת, עדס סיפרה שוועדת הבחירות מובילה תהליכי עומק למחשוב היבטים ספציפיים של הליך ההצבעה. "בשלוש השנים האחרונות שלי בוועדה עסקנו באפיון מערכת ממוחשבת שנועדה לניהול הבק־אופיס של הבחירות. לא משהו בחזית שהציבור רואה", אמרה. "היא תכלול שתי יכולות חדשות. ראשית, פנקס בוחרים ממוחשב שיאפשר לכל בוחר להצביע מכל מקום בארץ, כך שלא יהיו מעטפות כפולות. שנית, עבודת ועדת הקלפי תהיה ממוחשבת, כולל הזנת תוצאות ספירת הקולות לפרוטוקול ממוחשב, ואז יהיו תוצאות יחסית מיידיות. באשר לאופן ספירת הקולות - המערכת מפותחת בשלבים, וכשיגיע הרגע לאפיין את העבודה של ועדת הקלפי יבחנו סריקה או ספירה ידנית. מה שמשמעותי הוא שהתוצאות ייקלטו במערכת באופן מיידי. בחירות זה לא משהו שאפשר לעשות אינסטנט. אלו שינויים משמעותיים בשיטה שמחייבים בחינה לאורך זמן וחשיבה מעמיקה".
מחשוב, דיגיטיזציה, שכלול וקידמה הם דברים יפים, חיוביים לרוב. אבל לצורכי הבחירות בישראל, דווקא הגישה השמרנית יותר – תוצרים פיזיים ובני אדם – היא הנכונה והמועדפת. "אנו צמודים לשיטה המסורתית מכיוון שהסיכון במעבר לשיטות אחרות גדול מדי ועלול להוביל לאיבוד הלגיטימציה של הבחירות", מסכם ויגודה־גדות. "בצומת המכריע, שבו יש אפשרות להחליף שלטון, לא נסתכן לתת למכונות לאפשר אפילו שבב של טעות, כי אחר כך אפשר יהיה לאתגר את הלגיטימציה של התוצאות. שיטת הפתק, שגם היא לא חפה מטעויות, רמאויות ועיוותים מסוימים, היא כלי שאנחנו מכירים ויודעים להתמודד איתו".
