דו"ח: מחסור חמור בשירותי בריאות בפריפריה - והמלחמה החריפה את המצב
דו"ח "השיוויוניות בבריאות 2023" מצביע על פערים דרמטיים במספר המיטות ובכוח האדם הרפואי בין הפריפריה לבין מחוז ת"א והמרכז. לפי הדו"ח, הפריפריה צפויה להישאר בלתי נגישה לשירותי שיקום עד 2030
"דו"ח שוויוניות בבריאות 2023" שמפרסם כמדי שנה משרד הבריאות מדגיש את המחסור החמור במרכזי שיקום בדרום ובצפון – בעיקר מדרום לבאר שבע – האזורים שהכי נפגעו מהמלחמה וקובע כי אזורים אלו צפויים להישאר בלתי נגישים לשירותי שיקום (אורטופדי וגריאטרי) עד 2030 אם לא ייעשה שינוי מהותי. "בעוד במרכז הארץ קיימים לא מעט מרכזי יום, בתי חולים ומרפאות (שיקום), בפריפריה הגיאוגרפית אין כמעט מרכזי שיקום" נכתב בדו"ח.
לפי המספרים היבשים, מספר מיטות השיקום לאלף איש בדרום הוא כשליש מהשיעור הזה במחוז תל אביב (0.06 לעומת 0.17) כאשר בצפון מספר המיטות לאלף איש הוא כחצי מזה של מחוז תל אביב (0.08 לעומת 0.17). למרות המספרים העגומים, מדובר בשיפור ניכר לעומת המספרים לפני חומש, אז עמדו היחסים האלו על פער גבוה יותר: מספר מיטות השיקום בדרום היה חמישית מזה של מחוז תל אביב. ועדיין, המצב בפריפריה (מחוזות צפון ודרום) הוא מתחת לממוצע הארצי (0.1 מיטות שיקום לאלף איש).
הפערים באים לידי ביטוי גם ב"תשומה המרכזית" של מערכת הבריאות: כוח האדם הרפואי. במחוזות תל אביב, חיפה והמרכז שיעור הרופאים לאלף איש גבוה מהממוצע הארצי (3.9), בעוד שבשאר המחוזות, ובעיקר בצפון ובדרום, השיעור נמוך מכך (3.2 ו-2.7 בהתאמה). הפער הגדול ביותר נרשם בין מחוז חיפה למחוז דרום, כאשר במחוז הראשון מספר הרופאים לנפש הוא כפול מזה של המחוז הדרומי.
לפי הדו"ח מגמה דומה נצפית גם בקרב אחיות – כאשר בתל אביב מספר האחיות גבוה מהממוצע הארצי (5.4), ובפריפריה נמוך ממנו (5.2 בצפון ו-4.5 בדרום). עוד עולה כי מקצועות הבריאות הפרא-רפואיים לעיתים יותר מבוקשים מהרפואיים עצמם - כגון פיזיותרפיה, תזונה, קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק- גם הם מרוכזים בעיקר באזורי המרכז ובולטים בהיעדרותם בפריפריה: מספר המועסקים במקצועות אלו בדרום ובצפון עומדים על 4.9 ו-4.5 בהתאמה לעומת 5.8 בממוצע ו-8.2 במחוז תל אביב (כמעט כפול מהפריפריה). הדו"ח מצביע על כך שזמינות כוח האדם הרפואי הנמוכה משמעותית בפריפריה, מובילה לפגיעה באיכות ובזמינות השירותים. גם בנושא טיפות החלב, דווקא בדרום, הנגישות נמוכה יחסית.
הדו"ח מראה כי שיעור מיטות האשפוז הכלליות לאלף איש ירד מ-2010 עד 2023, ובשנת 2023 עמד על 1.716, זאת לעומת 3.8 בממוצע במדינות ה-OECD, יותר מכפול. למרות שרוב הירידה חלה בעיקר במחוזות המרכז (1.7) ותל אביב (2.3), באזורים אלו שיעור המיטות עדיין גבוה מבדרום (1.4) ובצפון (1.5). בפריסת מיטות שיקום וגריאטריה ניכרת מגמה של שחיקה בעיקר בפריפריה (ובעיקר בצפון) היוצרים עומסים כבדים על התשתיות הרפואיות באזורים אלו, במיוחד בשעת חירום.
אחת המטרות המרכזיות של הדו"חות האלו היא להצביע בזמן אמת על בעיות מבניות במערכת. כלומר, אין מדובר על סקירות לצורך "העשרת הידע" אלא לצורך עיצוב מדיניות (מחקר מוטה מדיניות). הדו"ח מצביע על סדרה ארוכה של תוכניות שמקודמות על ידי משרד הבריאות, רובן מרוכזות בכוח אדם רפואי, כדי לשנות את המגמות הארוכות טווח. בין המוכרות ביותר היא "אילנות" ("נגב" ו"גליל") – תוכניות מנהיגות המיועדות לסטודנטים לרפואה, שהושקו ב-2022 ומקבלות כ-90 סטודנטים בשנה. הסטודנטים מתחייבים להתמחות ולעבוד בנגב ובגליל וגם תוכנית "הכוכבים", המיועדת למתמחים מצטיינים בפריפריה ובמקצועות במצוקה. בתחום בריאות הנפש ישנה תוכנית "שורשים" מחלקת מלגות לפסיכולוגים הלומדים לתואר שני בתמורה להתחייבות להתמחות בנגב או בגליל. עם זאת, הנתונים מראים שהדרך עוד ארוכה וזה עוד לפני השלכות מחדל אוקטובר על הדרום והצפון, שם רוב התושבים טרם שבו לבתיהם.
החרדים נמנעים ממקצועות הבריאות
הדו"ח מציג תמונה קשה לגבי שילוב החברה החרדית במקצועות הבריאות: החברה החרדית ממשיכה להיות בתת-ייצוג חמור, במיוחד ברפואה, פסיכולוגיה ותחומים פרא-רפואיים. חריג חיובי הוא תחום הסיעוד, שבו חלה עלייה במספר האחיות החרדיות, בין היתר בזכות תוכניות ייעודיות. מנגד, ניצבת החברה הערבית שממשיכה להשתלב היטב בתחום ואף מעבר לשיעורה באוכלוסייה בתחומים כמו רפואה, רוקחות וסיעוד – שם שיעור הערבים ברפואה עמד על כ-25%, ובסיעוד אף יותר.
השפעת המלחמה
הדו"ח מתייחס גם להשפעת מלחמת חרבות ברזל, שהחלה ברבעון האחרון של 2023, וקובע כי השפעתה על שירותי הבריאות בפריפריה – במיוחד בדרום – הייתה משמעותית ובא לידי ביטוי בכמה וכמה מישורים. בראש ובראשונה, בירידה דרמטית בתוחלת החיים. "מחיר המלחמה בולט מאוד – בעיקר בתוחלת החיים ובשיעורי התמותה" נכתב כאשר לפי הנתונים תוחלת החיים הממוצעת בישראל ב-2023 הייתה צפויה להיות גבוהה ב-6 חודשים ללא הרוגי המלחמה ותוחלת החיים של גברים יהודים ירדה ב-11 חודשים כאשר כוללים את ההרוגים מהמלחמה (81.5 במקום 82.4). גם בקרב נשים יהודיות נרשמה ירידה של 4 חודשים (85.8 לעומת 86.1).
המישור השני היה הזינוק בעומס על הרפואה הקהילתית בפריפריה. עם פרוץ המלחמה נדרשו קופות החולים להקים מרפאות ייעודיות במלונות שבהם שוכנו מפונים; להעניק שירותי טיפול לפצועים, למשפחות חטופים ולשבים מהשבי; לתגבר את הטיפול הנפשי, הרגשי והקהילתי במיוחד באזור הדרום; להפעיל מוקדי חירום רפואיים 24/7 בעיקר באזורים מוכי מלחמה; להרחיב (ואף להקים) שירותי רפואה מרחוק, כולל מעקב רפואי אונליין וייעוץ בתחומי רפואת משפחה, ילדים ופסיכולוגיה; וגם לתגבר את שירות שליחויות תרופות עד הבית למטופלים באזורים מסוכנים.
עוד מישור בולט הוא השינויים בהרגלי בריאות אשר נפגעו מאוד בעיקר בדרום. הדו"ח מצביע (על בסיס סקר שביצעה קופת חולים מאוחדת) על הרעה משמעותית בהרגלי בריאות באזורים שספגו הכי הרבה: 38% מתושבי הדרום דיווחו כי עלו במשקל; 28% ציינו ירידה בפעילות גופנית (שיעור גבוה יותר מבכל אזור אחר); וחמור מכך שיעורי העישון בפריפריה (דרום וצפון) עלו לכ-22% לעומת כ-12% בלבד במרכז. השורה התחתונה היא אולי הקשה ביותר: מחברי הדו"ח סבורים כי רוב השפעות של המלחמה יופיעו רק בדוח השנתי ב-2024 –ואף בדו"חות של השנים הבאות.
