מי קונה יותר בשר וירקות? האותיות הקטנות והמפתיעות של אי־השוויון בישראל
נתונים חדשים מספקים הצצה לפערים בין החמישונים, שבאים לידי ביטוי לא רק בהיקף ההוצאה, אלא גם בהרכבה. כך, למשל, העניים ביותר מוציאים יותר מהכנסתם על בשר, דגים וירקות, אך גם על מאכלים עתירי סוכר
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חשפה אתמול כמה נתונים שמשקפים את הפערים בין סלי הצריכה בחברה הישראלית. ההוצאה החודשית הממוצעת לצריכה של משקי בית ב־2024 היתה 19.3 אלף שקל, אך קיימים פערים משמעותיים בין החמישונים השונים. בחמישון התחתון (20% ממשקי הבית עם ההכנסות הנמוכות ביותר) ההוצאה עמדה על 13,765 שקל, ואילו בקרב החמישון העליון (20% עם ההכנסות הגבוהות ביותר) היא עמדה על 25,848 שקל. הפער בין ההוצאה של החמישון העליון לחמישון האמצעי (עשירון חמישי ועשירון שישי) עומד על 43% והוא גבוה יותר מהפער בהוצאה בין החמישון האמצעי לחמישון התחתון שעומד על 31%.
נהוג לאמוד אי־שוויון בעיקר באמצעות פערי הכנסות, אבל הכלכלנית הראשית לשעבר באוצר, שירה גרינברג, הציעה באחד הדו”חות שכתבה להסתכל דווקא על ההוצאה ולא על ההכנסה, שכן היא מדד טוב יותר ל"הכנסה הפרמננטית" של משקי הבית. הכנסתו השוטפת של הפרט משתנה במהלך מחזור חייו. כשצעירים מרוויחים פחות, וכשמתבגרים מרוויחים יותר עד שיוצאים לפנסיה. הכנסתו עשויה להשתנות משנה לשנה, וזה משנה את מיקומו בעשירונים.
אלא שלפי הלמ"ס, הפערים לא באים לידי ביטוי רק בהוצאה עצמה אלא בהרכב ההוצאה כפי שכבר מתועד בספרות הכלכלית. כך, למשל, בסעיף המזון (ללא ירקות ופירות) ההוצאה של החמישון התחתון היא כ־20% מההוצאה, בחמישון האמצעי היא יורדת ל־16% ואילו בסל התצרוכת של החמישון העליון היא מגיעה ל־13% בלבד. כלומר, החמישון התחתון מוציא כחמישית מהוצאותיו על מזון (ללא ירקות ופירות), בעוד בחמישון האמצעי והעליון נרשמות הוצאות נמוכות יותר באחוזים מתוך ההוצאה הכוללת.
אצל עניים, רבע מההוצאה הוא על מזון
הלמ"ס מספקת גם הצצה למוצרים ספציפיים שיכולים ללמד הרבה על אופן הצריכה והיה נכון שקובעי המדיניות ילמדו את הנתונים האלה בעת גיבוש מדיניות כלכלית־חברתית. מנתוני הלמ"ס עולה כי רבע מההוצאה של החמישון התחתון מיועד למזון, כולל פירות וירקות, לעומת 16% בלבד בקרב העשירים ביותר. הדבר מעיד על כך שהשכבות העליונות יכולות להרשות לעצמן גיוון רחב יותר של צריכת מוצרים מעבר למזון בסיסי, וגם חיסכון, ומדגיש את הפערים הכלכליים הקיימים בין השכבות. לפיכך, הורדת מחירי המזון, הפירות והירקות באמצעות מדיניות סחר (הסרת מכסים ומכסות) או עידוד התחרות – דבר שהממשלה לא עושה אף שהתחייבה לכך לפני הבחירות האחרונות – תיטיב ביתר שאת עם השכבות החלשות ביותר.
חשוב להבהיר כי מדובר בהשוואות יחסיות. כלומר, עדיין החמישון העליון מוציא יותר באופן אבסולוטי (בשקלים) על מזון מאשר החמישון התחתון: במשפחות עשירות מוציאים בפועל 4,131 שקל בחודש על מזון ובמשפחות עניות 3,330 שקל, אך באופן יחסי, העניים מוציאים שיעור הרבה יותר גבוה מההכנסה שלהם על מזון לעומת העשירים.
עוד פרט מעניין לגבי הוצאות המזון הוא שהעניים ביותר מוציאים 6% מהכנסתם על סעיף "בשר" (בקר, עוף ודגים) לעומת 3% בלבד בקרב עשירים. כלומר, לא רק שהעניים מוציאים יחסית כפול מהעשירים בסעיף זה אלא גם באופן מוחלט: 826 שקל לעומת 775 שקל לחודש. כך גם לגבי מוצרים עתירי סוכר (סוכר עצמו, ממתקים וריבות). העניים מוציאים 97 שקל לעומת 94 שקל בקרב העשירים. הדבר מדגיש את החשיבות של הטלת מס על סוכר וסימון מוצרים עתירי סוכר, שכן הצריכה של מוצר מזיק זה בקרב השכבות החלשות גבוהה במיוחד ולכן יש חשיבות לתמרץ את הפחתת הצריכה שלו. התוצאות של המדיניות המעוותת של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והחרדים (המתנגדים העיקריים להטלת מס על שתייה מתוקה) בהקשר הזה כבר ידועות: סיכוייו של אדם חרדי בגיל 25–34 לחלות בסוכרת גבוהים ב־50% יותר מאלה של בן גילו יהודי שאינו חרדי. על סעיף הדיור העשירים מוציאים יחסית יותר מהעניים: 28% מההוצאה החודשית לעומת 22% אצל העניים. אולם צלילה אל תוך הנתונים מלמדת כמה פרטים חשובים. בסעיף "שירותי דיור בבעלות הדיירים" – סעיף שמבקש לשקף כמה בעל דירה היה משלם לעצמו אילו היה צריך לשכור ממנו את הבית שברשותו (המדד אינו כולל מחיר של נכסים אלא רק של מוצרים ושירותים) – הפער גדול יותר: 20% אצל העשירים לעומת 12% אצל העניים.
הסיבה לכך יכולה להיות כי הדיור של העשירים יקר יותר, אך הנתון עשוי לשקף פערים של בעלות על דירה בקרב החמישונים השונים. שכן בסעיף שכר דירה המציאות הפוכה: משקל השכירות בסל של העניים הוא 10%, כפול מהמשקל בסל הצריכה של העשירים (5%). גם בסעיף הזה העניים מוציאים יותר גם באופן מוחלט לעומת העשירים, כאשר נוכחות העניים בקרב השוכרים היא גם גבוהה יותר.
גם בסעיף "הוצאות דיור אחרות, כגון תיווך, עריכת חוזים וביטוח" הפער משמעותי: העשירים מוציאים 3% מההוצאה לעומת כמעט 0% בקרב העניים. שימוש במתווכים כמו גם רכישת ביטוחים שונים נחשבים לשירותי מותרות ומכאן הפער.
בסעיף תחזוקת הבית השיעורים זהים אבל גם בסעיף הזה יש טוויסט. בתת סעיף חשמל, מים וגז העניים מוציאים 5% מהוצאה לעומת 1% בלבד בקרב העשירים כך שהעלאת התעריפים עשויה לפגוע בעניים ביתר שאת. נתון לא מפתיע הוא ההצאה על "עזרה בבית": בזמן שהעשירים מוציאים לשם כך כ־2.5% מסך ההוצאה, בקרב העניים השיעור הוא כמעט 0% שכן אין באפשרותם לממן שירותי מנקה.
גם מסעיף הבריאות אפשר ללמוד לא מעט שכן רוב שירותי הבריאות הם חינמיים (במסגרת סל הבריאות הממלכתי) אך יש גם רופאים ושירותים פרטיים ופרטיים למחצה. בגדול, העשירים מוציאים 7% על שירותי בריאות לעומת 5% אצל העניים. אבל מה שחשוב יותר הוא הפירוט: בכל הקשור לשירותים רפואיים פרטיים, שיעור ההוצאה בקרב העשירים כפול מזה של השכבות החלשות (4% לעומת 2%). ואילו בכל הקשור לרכישת תרופות, התמונה הפוכה: 1.5% בקרב העניים לעומת 1.1% בקרב העשירים. שיעור ההוצאה על רפואת שיניים, שהוא שירות חצי פרטי וחצי ציבורי, זהה. כך שבאופן מוחלט, העשירים רוכשים כמעט כפול שירותי רפואת שיניים לעומת העניים.
גם בסעיף חינוך, תרבות ובידור מסתתר סיפור מעניין. גם כאן השיעור זהה (10%), אלא שבתוכו ניכרים פערים. בסעיף שירותי חינוך – הכולל שכר לימוד, דמי ביטוח לסטודנטים, דמי הרשמה ועלויות נלוות אחרות – העניים מוציאים 7.1% מהוצאה החודשית לעומת 4.5% בקרב העשירים. תופעה זו איננה מפתיעה שכן ידוע שבשכבות החלשות מגיעים פחות לאוניברסיטאות שזוכות לסבסוד משמעותי ופונים יותר למכללות פרטיות שהן יקרות יותר. בתת סעיף תרבות ובידור התמונה הפוכה: שיעור ההוצאה בקרב העשירים הוא 5% לעומת 3% בקרב העניים.
שיא בהכנסות ממסים
אתמול גם התבשרנו על שיא כל הזמנים בהכנסות המדינה ממסים: 62 מיליארד שקל (השיא הקודם היה 48 מיליארד שקל). הקפיצה האדירה, והחד פעמית, מוסברת על ידי הטלת מס על רווחים כלואים (דיבידנדים לא מחולקים) וגם העלאת מס יסף על הכנסות מעל 721 אלף שקל, "מס לעשירים" לכל דבר ועניין. במגזר העסקי זלזלו והסבירו לאוצר כי החישובים שלהם שגויים ומוטים והם לא יקבלו 7 מיליארד שקל כמו שהם מצפים אלא 2 מיליארד שקל ועם הרבה מזל אולי 3 מיליארד שקל. הם צדקו במשהו אחד: זה לא היה 7 מיליארד שקל אלא 7.5 מיליארד שקל, ורק בחודש אחד (ינואר).
האוצר גם התפשר (או התקפל, לפי המתבונן) על כמה בקשות של המגזר הפרטי־עסקי. אבל השורה התחתונה היא שהמהלך הצליח וחלק לא מבוטל מכיסוי הבור התקציבי יגיע רק מהשכבות החזקות ביותר ולא הכול יממומן על ידי מסים על "כולם" לכאורה (כמו מע"מ שנופל בעיקר על השכבות החלשות) כאשר מוצאים משהו טוב בתקציב 2025 הגרוע - כדאי מאוד להבליט אותו וגם ללמוד ממנו.
