רישיון פיננסי הוא לא פריבילגיה, הוא תנאי בסיסי להגנה על הכסף שלכם
בעידן שבו כל אחד יכול לפתוח מצלמה ולהפוך ל"יועץ", רשות ניירות ערך מסמנת קו אדום חדש: ייעוץ והשפעה על השקעות ללא רישיון אינו רק בלתי חוקי, אלא גם מסוכן. הציבור צריך לדעת שמאחורי תעודת הרישוי עומדות שנים של הכשרה, פיקוח ואתיקה מקצועית שמטרתן אחת: להגן על כספכם
השבועות האחרונים הבהירו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: רשות ניירות ערך לא מתכוונת לעבור לסדר היום כאשר משפיעני רשת מציעים המלצות השקעה תוך כדי שהציבור הרחב מאבד את ההבחנה בין מידע שיווקי לבין ייעוץ מוסמך. זוהי לא רק סוגיה משפטית, אלא קריאת השכמה צרכנית. השוק הפיננסי הפך רווי בתוכן שנראה מקצועי, אך בפועל עלול להיות מטעה, חד צדדי ולעיתים אף מזיק.
בחודשים האחרונים נתקלתי במספר פוסטים אנונימיים של מי שמספרים על הפסד כספי מהשקעות, רק כי החליטו לעקוב אחר המלצה שראו ברשתות החברתיות. מי לוקח אחריות על ההפסדים הללו למשפחות או משקיעים? מי דואג להתאים את ההשקעות עבור מי שלא עברו תהליך יסודי, אישי ופרטני של אפיון? כנראה שאף אחד.
הרשת מלאה היום באנשים שמציגים עצמם כיועצים, אנליסטים או אסטרטגים פיננסיים, אך בפועל מעולם לא עברו מסלול רישוי מקצועי. חלקם עושים זאת מתוך כוונות טובות, אחרים ממניעים שיווקיים מובהקים ולעיתים אף מתוך רצון מכוון להטעות. הבעיה החריפה כשציבור הצופים לא מבין שמדובר בפרסומת, לא בייעוץ אובייקטיבי. רשות ניירות ערך קובעת כעת באופן ברור כי גם אם לא נאמר במפורש "אני ממליץ לקנות", גם יצירת תחושת דחיפות או עידוד עקיף להשקיע נחשבים להפרת החוק.
המהלך הרגולטורי אינו נולד מתוך רצון להגביל יצירת תוכן, אלא מתוך הכרה בסיכון המובנה הקיים, כאשר המלצות השקעה ניתנות ללא אחריות מקצועית. מדובר בהגנה אמיתית על הציבור, לא בפורמליות. בדיוק כפי שלא תסכימו לעבור ניתוח רפואי אצל מי שלא הוסמך לכך, כך אין לקבל המלצות פיננסיות מאדם ללא רשיון, מי שלא עמד בדרישות החוק, לא עבר את הבחינות המתאימות, לא נמצא תחת פיקוח מקצועי ולא מחויב לפעול לטובתכם בלבד.
ההתחזות הפיננסית אינה תמיד שקופה. ברוב המקרים היא עטופה במילים מקצועיות, גרפים מרשימים והבטחות לתשואה. לעיתים מדובר בפלטפורמות שמציעות גישה ל"קרנות חכמות", "השקעות אלטרנטיביות" או "מודלים מוכחים", אך כשמקלפים את שכבות השיווק מגלים שאין שום גוף מפקח, אין ביטוח, אין מנגנוני בקרה ולעיתים אין גם מי לקחת אחריות במקרה של כשל.
כאן בדיוק נכנס תפקידו של הרישיון הפיננסי. הוא אינו רק אישור לעסוק בתחום אלא תעודת זהות מקצועית המחייבת את בעליה לפעול לפי סט חוקים וכללי אתיקה ברורים. יועץ מורשה או סוכן פנסיוני לא יכול להבטיח תשואות, לא יכול להסתיר זיקות עסקיות ולא יכול לפעול בניגוד לטובת הלקוח. הוא נמדד לאורך זמן, עובר ביקורות תקופתיות, עליו לנמק את החלטותיו במסמכים הנשמרים לאורך שנים, ומחויב לשקיפות מלאה.
לאור זאת, האחריות של הציבור אינה מסתיימת בהתרשמות מרשימה או שכנוע רגשי. על הציבור לדרוש ממי שמעניק לו שירות את הרשיון שקיבל ממשרד האוצר. אין רישיון? אין אחריות וכספכם בסכנה. דווקא בעידן של רשתות, סרטונים וחשיפה תמידית, חובת הבדיקה עולה מדרגה. כל צרכן פיננסי צריך לשאול את עצמו שאלות פשוטות: האם האדם שמולי מוסמך? האם הוא מציג רישיון בתוקף? האם הוא מציע לי ליווי או רק מכירה מהירה? האם הוא מתייחס לצרכים האישיים שלי או מדבר בסיסמאות כלליות?
רשות ניירות ערך עושה כעת את הצעד הנדרש כדי לייצר סדר, אך האחריות האמיתית על שמירה על הכסף נמצאת בידיים של הציבור. להקשיב ליועץ מוסמך זה לא עניין של פרוצדורה. זו בחירה בין תוכן שיכול להגן על החיסכון העתידי לבין מסר שיווקי שעלול להסתיים באכזבה יקרה.
אילון בניון הוא סוכן פנסיוני ב־SFP (ספיר קדוש סוכנות לביטוח)
