אהבה בלי טבעת, זכויות בלי ודאות: הגיע הזמן לחוק ידועים בציבור
נכון להיום, ההגדרה של ידועים בציבור והחובות והזכויות ידועים בציבור הנגזרות מכך הוא תוצאה של פסיקה בלבד שהותירה הכנסת, והתוצאה היא כאוס משפטי שפוגע בזוגות, בילדיהם ובוודאות המשפטית ולא של חקיקה - וזו בעיה גדולה. בסיטואציה שבה מדובר במציאות של מאות אלפי ישראלים, אין מנוס מהסדרת הנושא, ויפה שעה אחת קודם. במשך שנים בתי המשפט ממלאים את החלל
מוסד הידועים בציבור הוא כבר מזמן לא חריג משפטי או חברתי. הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות הישראלית. דווקא בשל כך, קשה להבין כיצד עד היום לא נחקק חוק שמסדיר את מעמדו. על פניו נראה שיש לא מעט סיבות שבעטיין החוק לא נחקק עד כה. מדובר בנושא בעל רגישות פוליטית ודתית ולא אחת ישנה העדפה להימנע מכך, וכן קיימים בחברה לא מעט סוגים של זוגות: כאלו שבחרו במכוון שלא להינשא, מי שאינם יכולים להינשא בישראל כמו זוגות חד-מיניים ועוד. בהתאם, מתעורר קושי לנסח חוק אחיד שיתאים לעשות.
אלא שחרף כל זאת, יש חשיבות גדולה לעשות זאת. במקום שהכנסת תקבע כללים ברורים ואחידים, נותרו בתי המשפט לעצב במשך שנים את גבולות המוסד באמצעות פסיקה. התוצאה היא מערכת מורכבת, שאינה מעניקה לציבור את הדבר הבסיסי ביותר שכל מערכת משפט אמורה להבטיח: ודאות.
במציאות הנוכחית הישראלית, ואף על פי שמוסד הידועים בציבור הופך לשכיח יותר, אין כיום תשובה חקיקתית ברורה ומוסדרת לשאלות בסיסיות ביותר: האם נדרשת תקופת זמן מינימלית של חיים משותפים? ואחרי כמה זמן ביחד זוג ידוע בציבור ייחשב ככזה? מתי החל המעמד של הזוג (שכן מועד ההכרה משפיע על הזכויות שנצברו לאורך הקשר), מהו היקף הרכוש המשותף? אילו נכסים שייכים לשני בני הזוג ואילו נותרים רכוש אישי (בהנחה ואין הסכם ממון), מהו נטל ההוכחה ואילו ראיות מדויקות יספיקו לשם כך? מה המשקל שיש לדרך שבה בני הזוג ניהלו את ענייניהם הכלכליים? והאם עצם העובדה שבני זוג בחרו להפריד חשבונות בנק, תופעה נפוצה במיוחד בפרק ב', מלמדת בהכרח שלא התקיים ביניהם שיתוף? בהיעדר חוק, התשובות אינן חד משמעיות והן נגזרות מנסיבותיו של כל מקרה. במציאות הזו, בתי המשפט נדרשים להתייחס בכל פעם מחדש להגדרה של ידועים בציבור, להשלכות המשפטיות ולמשמעויות שנגזרות מכך. אלא שפסיקה, מפותחת ככל שתהיה, אינה יכולה להחליף חוק.
מעמד משפטי אינו אמור להתברר בדיעבד
התוצאה של העדר החוק הופכת למעשה את ההליך המשפטי. הסוגייה הראשונה שעולה בהקשר הזה איננה כיצד יש לחלק רכוש או אילו זכויות עומדות לצדדים, אלא האם מלכתחילה התקיים מעמד של ידועים בציבור וממתי? זהו מצב בעייתי. מעמד משפטי אינו אמור להתברר בדיעבד, לאחר פרידה או לאחר פטירת אחד מבני הזוג. הוא אמור להיות ברור ככל האפשר בזמן אמת, כדי שאנשים יוכלו לקבל החלטות מושכלות, להסדיר את ענייניהם ולדעת מה המשמעות המשפטית של הבחירות שהם עושים.
המחיר של חוסר הוודאות אינו מוטל רק על בני הזוג. הוא משליך גם על סכסוכי ירושה, שבהם מתעוררות לא אחת מחלוקות סביב עצם קיומה של זוגיות המזכה בזכויות. במקרים כאלה, בני משפחה ויורשים מוצאים את עצמם מנהלים הליכים מורכבים סביב שאלות שלא היו אמורות להיוותר פתוחות: האם התקיימה מערכת יחסים שמקנה מעמד של ידועים בציבור, ומה היו מאפייניה. ככל שהמסגרת המשפטית עמומה יותר, כך מתרחב גם היקף ההתדיינויות.
מקום נרחב לפרשנות
המצב הקיים יוצר קושי מסוג נוסף. רבים סבורים בטעות שהיעדר נישואים מעניק להם ודאות. יש מי שמשוכנעים כי כל עוד לא נישאו, לא תקום לבן או בת הזוג כל זכות ברכושם, ולכן אינם רואים צורך לערוך הסכם ממון. אחרים מניחים כי עצם החיים המשותפים מבטיחים להם את מלוא הזכויות. שתי ההנחות הללו עלולות להתברר כשגויות, משום שהמסגרת המשפטית אינה קובעת כללים ברורים אלא מותירה מקום נרחב לפרשנות.
דווקא משום שהחיים מורכבים, אין צורך בחוק שיקבע נוסחה נוקשה. לא כל מערכת יחסים דומה לאחרת, ותמיד יהיו מקרים חריגים שיחייבו בחינה פרטנית. כמו כן לבית המשפט יש תמיד שיקול דעת ויכולת לייצר הבחנה בין מקרה כזה או אחר. יחד עם זאת, בין היעדר מוחלט של הסדרה לבין רשימת תנאים קשיחה קיימת דרך ביניים. חוק יכול לקבוע מסגרת עקרונית: להגדיר תקופת מינימום שתשמש נקודת מוצא לבחינה, להבהיר את מעמדם של מגורים משותפים, לקבוע אינדיקציות ברורות וחד משמעיות המעידות על כוונה לנהל חיי זוגיות מחייבים ולהותיר לבית המשפט שיקול דעת במקרים המתאימים אך לא באופן גורף. כך בדיוק אמורה לפעול מערכת משפט מאוזנת.
הגיע זמנו של המחוקק
במשך שנים התרגלנו להתייחס לידועים בציבור כאל יציר הפסיקה. אולי בעבר, כאשר מדובר היה במקרים חריגים יחסית, ניתן היה להשלים עם המצב הזה. היום כבר לא. כאשר מוסד חברתי הופך לחלק בלתי נפרד מחייהם של מאות אלפי ישראלים, הוא אינו יכול להמשיך להיות מוסדר בעיקר באמצעות פסקי דין.
ברגע שאין חוק אחיד שמסדיר את המעמד (כפי שיש את חוק יחסי ממון שחל על זוגות נשואים), התשובות לשאלות רבות בנושא נשענות במידה רבה על פסיקות בתי המשפט ועל נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. מדובר בסיטואציה בלתי מתקבלת על הדעת כאשר שני זוגות עם מערכות יחסים דומות יכולים להגיע לתוצאות משפטיות שונות וזהו הנימוק המרכזי בגינו עולה הצורך לחוקק חוק "ידועים בציבור".
בתי המשפט עשו את שלהם. כעת הגיע זמנו של המחוקק. חוק ידועים בציבור אינו נועד להרחיב זכויות ואינו נועד לצמצם אותן. הוא נועד לעשות דבר בסיסי הרבה יותר: להעניק לציבור כללים ברורים, להפחית מחלוקות מיותרות ולאפשר לאנשים לדעת מראש מהו מעמדם המשפטי. במדינת חוק, זו אינה שאיפה. זו חובתו של המחוקק ליצור וודאות ואחידות.
d&b – לדעת להחליט
