איחרתם בהגשת ההשגה לפיצויי מלחמה? הדלת של רשות המסים לא בהכרח ננעלה
בעלי עסקים רבים שנפגעו במהלך מלחמת "חרבות ברזל" מצאו את עצמם מנהלים חזית כפולה: לצד המאבק היומיומי על הישרדות העסק בצל גיוס מילואים, שיבושי אספקה ומחסור בידיים עובדות, הם נדרשים להתמודד עם מנגנוני הפיצויים הבירוקרטיים של המדינה. חוק התוכנית לסיוע כלכלי במסלול הוצאות מזכות קובע מסגרת זמנים ברורה: עסק המבקש לערער על החלטת רשות המסים בעניין תביעת הפיצויים שלו, נדרש להגיש השגה בתוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה. אלא שבמציאות הישראלית המורכבת, בעלי עסקים ומייצגים המחמיצים את המועד הזה, עלולים לגלות כי רשות המיסים סוגרת בפניהם את הדלת ודוחה את השגתם על הסף. במקרה זה עולה השאלה: מהי אמת המידה בבחינת בקשה לארכה להגשת השגה בחלוף המועד?
בשנת 2025 חל שינוי בגישת ועדות הערר באשר לאמת המידה הנדרשת לקבלת ארכה להגשת השגה באיחור, ביחס להשגות המוגשות בתביעות הנוגעות למלחמת "חרבות ברזל".
כך, בעוד שבהחלטה מוקדמת שניתנה בעניין בלומס הולדינגס בע"מ נ' רשות המיסים (ערר 1178-25), נבחן האיחור לפי אמת המידה המחמירה של "טעמים מיוחדים", מספר חודשים לאחר מכן, בהחלטה שניתנה בעניין טכנו דיגיטל בע"מ נ' רשות המיסים (ערר 1420-25), קבעה ועדת הערר כי המבחן המתאים הוא דווקא המבחן המקל יותר של "סיבה מספקת".
ההבדל בין שני המבחנים אינו סמנטי בלבד, אלא משקף פער ממשי ומשמעותי ברף הנדרש להצדקת האיחור. מבחן "הטעמים המיוחדים" מציב רף מחמיר יחסית, ומזוהה בדרך כלל עם נסיבות חריגות, ובייחוד כאלה שאינן בשליטת הניזוק או מייצגו, כגון אשפוז או מחלה קשה. לעומתו, מבחן "הסיבה המספקת" מאפשר בחינה רחבה וגמישה יותר של מכלול נסיבות המקרה, מבלי לחייב הוכחה של אירוע חיצוני ויוצא דופן.
מבלומס הולדינגס לטכנו דיגיטל: שינוי נקודת המוצא
בעניין בלומס הולדינגס נדונה השגה שהוגשה באיחור של 20 ימים. העוררת הסבירה כי האיחור נבע מאי בהירות שהובילה לטעות בספירת הימים, וכן מעומס עבודה וממחסור בכוח אדם בשל המלחמה.
נקודת המוצא של ועדת הערר הייתה כי הארכת מועד מחייבת הצגת "טעמים מיוחדים", זאת בדומה לגישה שננקטה בהחלטות שעסקו במענקי הקורונה. עם זאת, הוועדה קבעה כי בשלב ההשגה יש ליישם מבחן זה בגמישות. היא נתנה משקל גם לסיכוייה הלכאוריים של ההשגה, ולבסוף הורתה להחזיר את העניין לרשות המסים לצורך בירור התביעה לגופה.
בעניין טכנו דיגיטל שינתה ועדת הערר את נקודת המוצא, תוך שהיא מפנה לסעיף 51(א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א–1961, המסמיך את המנהל להאריך מועד אם ראה "סיבה מספקת" לכך. הוועדה קבעה במפורש כי מדובר באמת מידה מקלה יותר ממבחן "הטעמים המיוחדים".
לגישת הוועדה, ההבחנה מוצדקת גם בשל מקומה של ההשגה בהליך: זהו השלב הראשון שבו החלטת רשות המסים נבחנת מחדש. זאת בשונה מערר, המוגש לאחר שהמחלוקת כבר עברה בחינה במסגרת ההשגה. מכאן ההצדקה להחיל בשלב ההשגה אמת מידה גמישה ומקלה יותר.
"סיבה מספקת" אינה מכשירה כל איחור
הבשורה בעניין טכנו דיגיטל אמנם משמעותית אך אינה מבטיחה קבלת ארכה להגשת השגה בחלוף המועד, באופן אוטומטי. הוועדה הבהירה כי יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה, ובהן הסיבה לאיחור, משכו, התנהלות הניזוק, מהות ההליך, מידת ההסתמכות של הצד שכנגד וכן סיכויי ההשגה לגופה.
באותו מקרה ניסתה העוררת להגיש את ההשגה עוד לפני חלוף המועד, אך לא הצליחה להיכנס למערכת. היא פנתה לרשות המסים ולגורמים מקצועיים בניסיון לפתור את התקלה, ובהמשך התברר כי מקורה היה בטעות של המייצג בהזנת פרטי חשבון הבנק.
אף שמקור התקלה לא היה במערכת של רשות המסים, הוועדה קבעה כי עובדה זו, כשלעצמה, אינה מחייבת את דחיית הבקשה להארכת מועד. לזכות העוררת נשקלו העובדה שניסתה לפעול עוד בתוך התקופה הקבועה בחוק, המאמצים שעשתה לתיקון התקלה והאיחור הקצר, כ־14 ימים, בהגשת ההשגה.
על אף האמור לעיל, הערר נדחה, בעיקר משום שהוועדה העריכה כי סיכויי ההשגה לגופה נמוכים. בכך חידדה ההחלטה נקודה חשובה: בבחינת קיומה של "סיבה מספקת" אין די בהסבר משכנע לאיחור; יש לבחון גם אם ההשגה עצמה מעלה טענות המצדיקות בירור.
גם בעניין בלומס הולדינגס ניתן משקל לסיכויי ההשגה, אלא ששם כאמור התוצאה הייתה הפוכה. הוועדה מצאה כי טענות העוררת ראויות לבירור, ונתון זה תמך בהחזרת העניין לשלב ההשגה.
ומהי עמדת רשות המסים?
מאז החלטת ועדת ערר בעניין טכנו דיגיטל, יישמו ועדות הערר את מבחן "הסיבה המספקת" בהחלטות נוספות הנוגעות לקבלת ארכה להגשת השגה בחלוף המועד הקבוע בחוק.
למרות זאת, עמדת רשות המסים, כפי שהוצגה בהליכי הערר, נותרה מחמירה יותר. לשיטתה, הארכת מועד שנקבע בחיקוק המוגשת לאחר חלוף המועד, מחייבת הצגת "טעמים מיוחדים", כלומר, נסיבות חריגות וחיצוניות שאינן בשליטת הניזוק או מייצגו.
המשמעות המעשית
המסקנה המעשית ברורה: הדרך הבטוחה היא להגיש את ההשגה בתוך תקופת 60 הימים, הנמנים ממועד קבלת החלטת רשות המסים.
עם זאת, כאשר המועד כבר חלף, האיחור אינו בהכרח סוף הדרך. במקרה כזה יש להגיש בקשה מסודרת ומנומקת להארכת מועד, לפרט את השתלשלות האירועים, להסביר את סיבת האיחור ולצרף אסמכתאות מתאימות. לנוכח המשקל שמעניקות ועדות הערר לסיכויי ההליך, חשוב להציג כבר במסגרת הבקשה גם את הטענות המהותיות נגד החלטת רשות המסים.
מאמר זה נועד למסירת מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה מחייב בחינה פרטנית בהתאם לנסיבותיו ולמועדים החלים עליו.
מאת עו"ד איריס וינברגר, שותפה בהרצוג פוקס נאמן ולשעבר סגנית בכירה ליועמ"ש רשות המיסים ועו"ד דבורה חיימוב, עורכת דין, מחלקת מיסים הרצוג פוקס נאמן
d&b – לדעת להחליט
