למרות המלחמה: מדדי האיכות במערכת הבריאות לא נפגעו וחלקם אף השתפרו
דוח של משרד הבריאות סוקר 84 מדדים בתחומי הטיפול השונים תוך השוואת שלושת הרבעונים הראשונים של 2024 לתקופה המקבילה ב-2023; בין היתר נרשמה עלייה של 5% בהיקף הניתוחים לתיקון שבר צוואר הירך בתוך 48 שעות - מדד הנחשב יעיל בבדיקת הזמינות לניתוחים דחופים; ביצוע הערכת סיכון לשבץ מוחי השתפר בכ-3%; ואיפה נרשמה ירידה באיכות?
למרות שמערכת הבריאות הישראלית מתמודדת מזה כשנתיים עם מציאות של מלחמה מתמשכת, דו"ח מדדי איכות שמפרסם היום (ד') משרד הבריאות מצביע על שמירה של רמת טיפול גבוהה, ואף באיכות השירות הרפואי.
הדוח מתבסס על נתוני כ-84 מדדי איכות בתחומי טיפול שונים. השנה ניתן דגש מיוחד לתפקוד תחת אש המלחמה כאשר הושוו נתונים בשלושת הרבעונים הראשונים של 2024 (תקופת המלחמה) לעומת התקופה המקבילה ב-2023 (טרום המלחמה). עם זאת, הדו"ח מצביע על שונות מאוד משמעותית בתחומי הטיפול השונים, וכן על פערים מסוימים בין מרכז ופריפריה.
באזורי הלחימה (צפון ודרום) נרשמו פגיעה גדולה יותר בהיקפי הפעילות, בעוד שבבתי החולים במרכז הארץ חלק מהפעילות אף גדלה בשל קליטת מטופלים מבתי חולים פריפריאליים.
במערך האשפוז הכללי (בתי חולים) מצטיירת תמונה מעורבת: בהשוואת הנתונים בלטו במיוחד הירידה של 21% במספר הפגים שקיבלו בדיקת אולטרסאונד ראש (ייתכן בשל ירידה בלידות באזורי סיכון או עומס שפגע בבדיקות הסקר); ירידה של 6% במספר הפגים שנמדדה אצלם טמפרטורת גוף תקינה בעת אשפוז (גם מדד שמושפע מעומס וצמצום צוותים); הירידה של 7% במספר המטופלים שקיבלו המלצה למתן סטנטים לאחר ניתוח מעקפים ( ייתכן בהשפעת דחיית ניתוחי לב מתוכננים בפריפריה או צמצום פעילות אלקטיבית). מנגד, חלה עלייה ב-5% בהיקף ניתוחי תיקון שבר צוואר הירך בתוך 48 שעות הנחשב למדד יעיל לזמינות גבוהה לניתוחים דחופים; וגם עלייה של 6% במספר המטופלים שקיבלו אנטיביוטיקה מונעת סביב ניתוח לתיקון שבר ירך - מדד טוב לטיב "המשכיות טיפול" גם בתנאי חירום.
הדוח מדגיש כי למרות התנודות הללו בהיקף המטופלים, רמת הביצועים הקליניים נותרה יציבה ואפילו. למשל, ביצוע הערכת סיכון לשבץ מוחי השתפר בכ-3% במהלך תקופת המלחמה. גם מדד הלימות הדיאליזה הציג שיפור של 5% ברמה הלאומית, למרות אתגרי הפינוי והעומס על מערך הדיאליזה.
הדוח מצביע כי מערך בריאות הנפש הוא זה שחווה טלטלה מיוחדת במינה בתקופת הלחימה. בתי החולים הפסיכיאטריים פעלו לצמצום יזום של מספר המאושפזים, במיוחד במוסדות הסמוכים לאזורי לחימה עצימה כדי להפחית סיכון למטופלים ולצוות. צעד זה התבטא בירידה משמעותית בהיקפי האשפוזים בכל המדדים שנמדדו בבתי החולים לבריאות הנפש בתקופת המלחמה: מספר התיקים שבהם הוכן סיכום מחלה מפורט תוך שבוע מהשחרור צנח בכ-7.1% - הירידה הגדולה ביותר מבין המדדים, המשקפת מיעוט שחרורים בשל פחות מאושפזים. אפילו המדד של הערכת סיכון לאלימות בחדר מיון פסיכיאטרי הראה ירידה קלה של כ-1.4% -למרות שמדובר במקרי קיצון. הדוח מציין כי הירידות האלו אינן מעידות על ירידה בביקוש לטיפול נפשי, אלא מוסברות במדיניות הפחתת האשפוזים היזומה בימי הלחימה שנקט משרד הבריאות.
אלא שלמרות הירידה בכמות, מבחינת איכות הטיפול הנפשי, הדוח מציע על נתונים מעודדים. שיעורי העמידה במדדי האיכות לא ירדו באופן נרחב, ואף עלו ברובם: רק מדד אחד – תיעוד תוכנית טיפול באשפוז ממושך – רשם ירידה קלה של 2% באיכות הביצוע הארצית. מדד חשוב אחר, קביעת תור להמשך טיפול בקהילה לאחר אשפוז, נותר ללא שינוי ברמתו. מנגד, כל יתר המדדים שופרו ברמת הביצוע: למשל, מדידת BMI (מאסת גוף) למטופלים במהלך אשפוז – אינדיקציה לטיפול הוליסטי – השתפרה, ובפרט בדיקת פרופיל שומנים למטופלים פסיכיאטריים הציגה את השיפור הבולט ביותר של כ-3.8% בשיעור הביצוע. במילים אחרות, הצוותים הצליחו לנצל את הירידה בעומס האשפוזי כדי להתמקד באיכות הטיפול הניתן למטופלים המאושפזים.
אך גם כאן נרשמה שונות משמעותית לפי איזור גיאוגרפי: בבתי החולים בצפון ובדרום (פריפריה קרובה לקווי העימות) נראו הירידות הגדולות ביותר בהיקפי המטופלים, בעוד שבבתי החולים במרכז הארץ חלק מהמדדים אף הראו עלייה במספר המטופלים – כנראה בזכות קליטת מטופלים ממוסדות פריפריה שפינו את מחלקותיהם.
בתחום הגריאטריה והשיקום המגמות הושפעו מהצורך להגן על האוכלוסייה הפגיעה ביותר. בתקופת המלחמה בוצעו פינויי מטופלים ממוסדות שאינם ממוגנים, הועברו מחלקות שלמות למוסדות בטוחים יותר, וחלק מהקשישים והמשוקמים שוחררו מוקדם להמשך טיפול בקהילה. מהלכים אלה יצרו תמונה מורכבת: עליות חדות במספר המטופלים שנמדדו בחלק מהתהליכים, לעומת ירידות באחרים, בהתאם לשינוע המטופלים. כך לדוגמא נרשמה עלייה של 14% במספר הדיירים שזכו להערכה תזונתית בעת הקבלה למחלקת סיעוד מורכב – ייתכן בשל ריכוז מטופלים ממוסדות שונים למקומות ממוגנים. מנגד, נרשמה ירידה של כ-7% במספר המטופלים שעברו הערכה תפקודית לאחר אירוע מוחי (שבץ) במסגרת אשפוז שיקומי. לפי הדו"ח, ירידה זו נובעת ככל הנראה מכך שחלק מהמשתקמים העדיפו שיקום בקהילה (מחוץ למוסד) בתקופת המלחמה.
עמדד בירור ההעדפות (דיון עם מטופל ובני משפחתו לגבי העדפות הטיפול בסמוך לקבלה ולשחרור) הראה שיפור של 8% ברמת הביצוע הארצית, לצד העלייה בהיקף המטופלים בו. גם מדד הערכת דיכאון לאחר שבץ מוחי השתפר בכ-4% בתקופת המלחמה.
