$
בארץ

ראיון כלכליסט

"המסר מההנהגה הוא שאין טעם לשלם מסים"

הישראלי שלא רוצה לצאת פראייר, השסעים החברתיים שפוגעים בתחושת השותפות והמסר של רה"מ שהשירות הציבורי גרוע. כך אזרחי ישראל הפסיקו להאמין בתשלום מסים, אפילו צודקים כמו מס ירושה

תומר גנון 06:5710.03.21

גזל, שוד, גניבה, שנאת עשירים. אלא רק חלק מהביטויים שעלו בשיח הציבורי שהתעורר על הטלת מס ירושה, לאחר ש"כלכליסט" חשף את הון העתק, 4-3 מיליארד שקל, שציווה התעשיין מיכאל שטראוס לילדיו ונכדיו. 

 

כשמוסיפים לכך את רשימת 120 הישראלים שנחשפה השבוע ב"כלכליסט", בהם נציגים מהמשפחות העשירות בארץ, שלהם כ־150 חברות הרשומות במדינות שבהן שיעור מס ההכנסה אפסי (איי הבתולה, מאוריציוס, ליכטנשטיין), קשה שלא להגיע למסקנה שהישראלים פשוט לא רוצים לשלם מסים.

 

 

מחקרים וסקרים תומכים בכך. כך, למשל, לפי מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2020, שבוחן בין היתר את מידת האמון במוסדות המדינה והערכת הציבור כלפי השירות הציבורי, התברר שמחצית מהמרואינים התנגדו לשלם מסים גבוהים יותר, גם אם מובטח שהם ישמשו לצמצום הפערים החברתיים־כלכליים. 37% הסכימו להצעה, אבל התנו זאת בגובה תוספת המס. רק 13% תמכו בה ללא תנאי. התמיכה בהצעה במדגם בקרב הציבור היהודי חזקה יותר בשמאל מהתמיכה במרכז ובימין.

 

הישראלים לא רוצים לשלם מסים למטרות טובות הישראלים לא רוצים לשלם מסים למטרות טובות

 

השאלה היא מדוע יש רתיעה כל כך גדולה בישראל מלשלם את מה שמממן את הצבא ששומר עלינו, בניית הכבישים שאנחנו נוסעים עליהם, המורים שמחנכים את ילדינו, הרופאים ששומרים על בריאותנו, או צמצום הפערים החברתיים ואי־השוויון? האם יש סיבות ייחודיות לישראל, מעבר לאינסטינקט הטבעי של אדם לשמור לעצמו כמה שיותר כסף?

 

שיחות ועיון בספרים ומאמרים של שלושה פרופסורים ישראלים שמתמחים בהיסטוריה של הכלכלה, במיסוי ובמשפט, מעידים שהתשובה כנראה חיובית. בישראל יש סיבות חברתיות, תרבותיות ושלטוניות נוספות שגורמות לרתיעה קיצונית יותר מתשלום מסים, גם אם ברור שהם חשובים והוגנים.

 

שיקוף של הקיטוב החברתי בישראל

 

"בישראל יש שילוב של שלושה גורמים שלא קיימים בכל מקום", מאבחן פרופ’ נתן זוסמן, מבכירי הכלכלנים בישראל, לשעבר ראש חטיבת המחקר של בנק ישראל, מרצה במכון ללימודים מתקדמים בז'נבה וחוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. "הגורם הראשון הוא האתוס המוכר לא לצאת פראייר", אומר זוסמן. "אם אני משלם, אני רוצה לקבל תמורה. אם אני משלם וזה לא טוב, אז אני משלם בשביל מישהו אחר על משהו שלא חוזר אליי. בכל מקום אנשים חושבים ככה, אבל אצלנו זה כבר ממש דרגה גבוהה יותר. החשש הזה להיות פראייר".

 

"הסיבה השנייה היא הטרוגניות של משלמי המסים", מוסיף זוסמן. "בעולם יש שוני שנובע למשל ממעמדות, או אזורים גיאוגרפיים, אבל ישראל גם שסועה חברתית. ואז יש פוליטיקת זהויות שרלבנטית לעניין המס. יש חרדים, דתיים, ערבים, חילונים. כל אחד מסתכל על הקבוצה החברתית או האתנית האחרת ואומר שהוא לא רוצה לשלם בשבילה. חילוני רואה חרדי שלא עובד ואומר – לא רוצה לשלם בשבילו. גם בשבדיה או נורבגיה שהן הומוגניות חברתית תמצאו ויכוחי מס, אבל ככל שהקיטוב החברתי עמוק יותר, זה מחריף".

 

"הסיבה השלישית היא המסר מהשלטון, מההנהגה, שמחלחל עשרות שנים מטה", אומר זוסמן. "היא לא אומרת לרמות חלילה. אבל אומרת: אני לא טוב. זאת אג'נדה פוליטית של המפלגות ששולטות פה, כמו הליכוד, בעשורים האחרונים. ניאו־ליברליזם. אומרים שמסים זה לא טוב. שממשלה זה לא טוב. אנחנו, הממשלה, לא יודעים לנהל, לא יודעים איך להחזיר לכם כמו שצריך".

 

איך זה משפיע על הנכונות לשלם מס?

"כשבא ראש ממשלה והמסר הוא: 'הממשלה לא שווה שום דבר', אז למה לי לשלם? יש פה ממשלה שאומרת אני לא טובה, לא יעילה. מס הוא עבור שירות. כשעומדת הנהלה של מדינה ומספרת לך שהסקטור הציבורי, שהיא המנהלת שלו, הוא לא טוב, אז מה אתה כבר מצפה שהאזרח ירגיש כלפי הסקטור הזה? זה כמו שמנהל חנות יגיד ללקוח שנכנס אל תקנה אצלי. קח את הכסף ותקנה אצל מישהו אחר".

 

בישראל, כך נראה, יש גם סיבות תרבותיות. "כנראה שאלפיים שנות גלות עשו את העבודה", אומר בעוקצנות פרופ' יוסף אדרעי, הדקאן לשעבר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מומחה בדיני המס והמשפט הציבורי, ואחד הקולות החשובים בישראל בחקר המס. "הגענו מהגלות, הקמנו מדינה, ואנשים פה עדיין בתחושה שאת הכסף הם משלמים לפריץ".

 

"אני מרצה בעולם", מספר אדרעי, "ומגיע למשל למדינה כמו גרמניה. שם מעטים מתחמקים מתשלום מסים ומי שמתחמק מתבייש בזה. בארה"ב הרבה מתחמקים, אבל מי שמתחמק עדיין מתבייש בזה. אבל בישראל גם מתחמקים וגם גאים בזה. זה כבוד לא לשלם למדינה, אף שאתה מקבל ממנה שירותים".

 

"אנחנו מדינה שאנשים בה היו רגילים להיות מיעוט", מוסיף פרופ' זוסמן. "עדיין מרגישים לא שייכים. אנשים הגיעו מאירופה ומצפון אפריקה ממקומות שזה לא היה שלהם. יש עדיין תחושה של ארעיות, ושלא צריך לתרום לכלל. כל מיעוט רואה את עצמו ולא את האחר".

 

ספר שכותב בימים אלה פרופ' זוסמן, ואמור לצאת לאור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון ב־2022, מדגים כיצד היסטורית תחושת השייכות הולידה סולידריות בתחום המס. "הספר, שצמח ממאמר, עוסק בחלוקת ההכנסות, אי־שוויון ומיסוי בפריז של ימי הביניים. מנגנון המיסוי תרם לכך שהיתה בפריז לכידות חברתית. היה בה מיסוי פרוגרסיבי, מדורג, דבר נדיר מאוד בימי הביניים, והוא התבסס על כמה עקרונות מעניינים מאוד. "המחקר ההיסטורי מראה שעשירי העיר הבינו שעדיף להם לשלם יותר, מרצון, כדי לייצר צמיחה כלכלית ושקט. בעצם זו היתה עיר שלא היו בה כמעט שוטרים, והכל התנהל באופן יחסי על מי מנוחות, עם צמיחה כלכלית יחסית גדולה".

 

מחקרים היסטוריים מעידים שהמוטיבציה בישראל ובגולה לשלם מס, לעתים גבוה יותר ביחס לאחרים, היתה בעבר דווקא שונה. בספרו על חוקי מס ונורמות חברתיות בתקופת המנדט הבריטי עוסק פרופ' אסף לחובסקי, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב, במיסוי בקהילות היהודיות בארץ ישראל ובגולה.

 

 

מימין:  פרופ' נתן זוסמן, פרופ' יוסף אדרעי ופרופ' אסף לחובסקי מימין: פרופ' נתן זוסמן, פרופ' יוסף אדרעי ופרופ' אסף לחובסקי צילומים: עמית שאבי, משרד עו"ד כליף, אורלי ארז

 

אחד הפרקים בו דן במערכת המיסוי הוולונטרית של היישוב היהודי בתקופת המנדט – כופר היישוב. מדובר במגבית, מס לכל דבר, לצורכי ביטחון היישוב היהודי עד קום המדינה. כסף ששימש, למשל, להכשרת לוחמים, הקמת גדרות וביצורים וגיוס מתנדבים. היה מדובר, אגב, במס עקיף לכל דבר. הוא הוטל, למשל, על נסיעות בתחבורה ציבורית, סיגריות וכניסה לבתי קולנוע. הוא שולם מתוך תחושת שותפות גורל, סולידריות, מבלי שנאכף בכוח על ידי חוקים.

 

"צריך מס ירושה לבעלי ההון"

 

ואת הדיון הזה, עם ההקשרים ההיסטוריים, אי אפשר לסיים מבלי לחזור לנקודת המוצא. הדיון על הטלת מס ירושה שבו בעלי ההון הגדול נושאים בנטל צודק יותר, ותורמים לצמצום הפערים ואי־השוויון. "מס ירושה בהכנסות גבוהות זה מאוד טוב ורצוי", אומר פרופ' זוסמן. "הוא טוב במובן שהוא לא מעוות הרבה את התמריצים במשק. זה משהו שמקטין את אי־השוויון".

 

למה לדעתך יש רתיעה ממס ירושה בישראל?

"הוגנות ויציבות של מערכת מס זה דבר חשוב. חוששים שתמסה יותר מדי. שיהיה גם מס רכוש, גם ירושה, גם מס הכנסה. ובישראל אין יציבות באופן כללי במס. מעלים, מורידים, משחקים עם זה. וגם מערכת מס הכנסה בישראל היא מאוד פרוגרסיבית, מדורגת. יש, למשל, מס יסף על הכנסות גדולות (3% מעל הכנסה של 651,500 שקל נכון ל־2020 — ת”ג). ולשכבות הגבוהות יש תחושה של אנחנו נותנים מספיק. אומרים: 'אני משלם המון מס הכנסה, אז תיקח גם מילדיי?'. הבעיה שהכלכלה הישראלית מייצרת במקביל גם אי־שוויון. ובזה הדרך לטפל היא גם באמצעות מס ירושה".

x