שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

ראיון כלכליסט

אוהד מימן: "אנחנו נהיה הטסלה של הדגים"

במקום נידח בהולנד על חוף הים הצפוני פתח אוהד מימן, בנו של איש העסקים יוסי מימן, חווה לגידול של דגי ילוטייל, מדגי המאכל היפניים היוקרתיים בעולם. "מכיוון שהטכנולוגיה שלנו יקרה המוצר צריך להיות מספיק יקר כדי לאפשר לנו לצמוח", אומר לקראת הנפקה אפשרית האיש שלמד מאביו "לעבוד במקומות יציבים יותר"

לאוהד מימן יש ביוגרפיה מפתיעה. הוא הגיע לעסקים אחרי 13 שנים שבהן התגורר בניו יורק, למד ועסק בכלל באמנות: "נרשמתי ללימודי כלכלה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, אבל אחרי טיול של חצי שנה במזרח שיניתי את ההרשמה ללימודי פילוסופיה ואמנות. עסקתי בצילום, ציור וכתיבה. ב־2008 הוצאתי ספר על צילום ופילוסופיה". ב־2012 חזרתי לישראל לכשלוש שנים ועבדתי בחברת 'מרחב' של אבי. שימשתי סמנכ"ל לפיתוח עסקי, עסקתי בחיפוש פרויקטים ביזום, ולמדתי המון מלצפות באבא שלי".

 

אבא שלו הוא איש העסקים יוסי מימן שהיה יו"ר מועצת המנהלים של קבוצת חברות "מרחב" ויו”ר מועצת המנהלים ונשיא ומנכ”ל "אמפל".  עבר על אביך עשור מהגיהנום שכלל את החובות בערוץ 10, פיצוצים בצינור הגז בחברת EMG המובילה גז למצרים, הפיכה במצרים וכן השתלת כבד.

 

"זו היתה התקופה הכי מאתגרת שחוויתי. אתה שם בצד כל עניין של תחביב, עניין אישי, כיף - ומנסה לתפקד הכי טוב שאפשר. זה למעשה להמשיך לתפקד בראש צלול תוך כדי שלהקה של ברבורים שחורים חולפת על פניך: פשוט לבוא כל יום למשרד ולהמשיך את הקרב. לנסות לשמור על ראש צלול תחת אש: ניהול משבר צינור הגז, ההשלכות על אמפל, ובמקביל למצוא הזדמנויות יזמות כפי שמרחב עשתה קודם לכן".

 

בתקופה ההיא שבה שימש סגן נשיא ועסק בפיתוח עסקי במרחב וחיפש הזדמנויות חדשות נתקל אוהד מימן (42) לראשונה בטכנולגיה ייחודית לגידול דגים בשם RAS (Recirculating Aquaculture System מה שהוביל אותו להקים בהולנד את החברה Kingfish Zeeland שמגדלת דגי Yellowtail Kingfish (סריול צהוב זנב בעברית ) אלה הדגים המוכרים בעיקר מהמטבח היפני וממנות הסושי והסשימי.

 

אם החיים העסקים של אבא שלך לא היו עולים על שרטון יכול להיות שהיית עד היום אמן מיוסר?

"יכול מאוד להיות. די אהבתי לעשות אמנות. אבל במקביל לתקופה העסקית הבעייתית בחיים של אבא שלי התחתנתי והקמתי משפחה". את אשתו, ממוצא אסטוני, הכיר מימן בניו יורק ובישראל נולדו להם שתי בנות בגיל ארבע ושבע היום.

 

מימן אומר שבתקופה שאביו נקלע לקשיים עסקיים ובריאותיים "התעורר צורך אמיתי בלבנות פרנסה. ולמרות שזה התחיל במין מצב חירום היום אני מסתכל על התוצאה בגאווה, כמו שהסתכלתי על האמנות שלי". מאז 2015 מוביל מימן את החברה שהוקמה במחוז זילנד שבדרום הולנד על גבול הים הצפוני על פני שטח של כ־5,000 מ"ר, בהשקעה של עשרות מיליוני יורו. היום היא פועלת לגיוס הון משמעותי, כשאחת האפשרויות היא בבורסה בנורווגיה. החברה היא בבעלות מימן ושלושת שותפיו המייסדים הם סמנכ"ל התפעול קייס קלוט, היו"ר הנס דן בימאן, והשותף המייסד וסמנכ"ל הכספים איתי יונג.
אוהד מימן אוהד מימן

 

את הדגים מגדלים על היבשה בתוך מכלי ענק עגולים כשמי הים הצפוני משמשים למילוי שלהם, יצור הדגים החל ב־2018, וה"דייג" הראשון נערך ב־2019- 650 טון. לחברה יש מכירות אך היא עדין לא רווחית. מטרת הגיוס היא להרחיב את פעילות החווה בהולנד, וכדי להקים מפעל ראשון של החברה במדינת מיין, שבארה"ב.

 

עובדים כמו בצוללת צבאית

 

מה בדיוק מיוחד בטכנולוגיה שלכם, למה לגדל דגים על היבשה?

"הדרך הכי פשוטה לחשוב עליה היא כמו חממות לדגים. כשאתה על היבשה צריך לתת תנאים סביבתים מתאימים לדגים צריך לחקות את הטמפרטורה של

מים חמים יחסית, שבהם חי הדג בטבע. במכלים שלנו הדגים חיים בתוך מי ים שנוקו לכן אנחנו יכולים לגדל אותם בלי אנטיביוטיקה ותרופות. אנחנו מנקים את המים גם בדרכם החוצה גם מצואה של דגים, ומזון שלהם שלא נאכל ואת החומר הזה שולחים לשימוש כדשן או כגז טבעי. זו דרך להגן על הדגים במערכת מצד אחד ומצד שני למזער את ההשפעה העצומה על הסביבה כשהמים יוצאים. כל יום אנחנו מוציאים 40% אחוז מהמים במערכת ומחליפים למים חדשים. המכלים שבהם מגודלים הדגים עוברים סינון פנימי ארבע פעמים בשעה".

 

מה הסיכון בגידול של הדג הזה?

"היילוטייל הוא אחד משלושת הדגים העיקריים בשוק הסושי והסשימי ביפן. זה דג טורף שנפוץ לרוב באוקיינוסים הדרומיים בעולם, במים חמים יחסית, הוא יכול לגדול במשך השנים לאורך של מטר ויותר כשברוב המקרים השוק מחפש דגים במשקל של עד קילו ובאורך של 40 ס"מ. האתגרים העיקריים הם שבטבע זה דג שקשה לדוג אותו ובגלל שהוא טורף הוא אוסף פרזיטים שהופכים אותו לפחות נעים לאכילה כסושי. מכיוון שאנחנו פועלים במערכת סגורה עם שליטה על תנאי הגידול, שמונעים ספיחת פרזיטים, קיבלנו אישור למכור אותו כדג נא ללא צורך בהקפאה. לפני שאנחנו מוציאים דג למכירה אנחנו מחזיקים אותו בבריכה שמקבלת מים ישירות מהים ולא מאכילים אותו כדי למנוע טעם לוואי שנוצר מהמזון שלו, לא נתקלנו בטענות בנוגע לטעם. זה דג מהיר שצורך הרבה חמצן ופולט הרבה פחמן דו חמצני והסיכון הוא שאם קיימת ירידה באיכות התנאים - אפשר לאבד את החווה כולה. לכן אנחנו מנסים לתפעל את זה במשמעת צבאית של ניהול צוללת".

 

מימן מוסיף ש"היתרון שלנו הוא סמנכ"ל התפעול שלנו קייס קלוט ש־30 שנים עובד בטכנולוגיה של RAS ובעשר השנים האחרונות מתמקד בילוטייל, הוא מאלה שפיצחו את הנוסחה איך לגדל את הדג הכי יקר במערכות האלה. כי זה דג עם דרישות די גבוהות מבחינת חמצן, טמפרטורה, וזרם שחייה נכון".

 

זה כלכלי בכלל?

"גידול בים הוא על פניו אופרציה זולה ופשוטה יותראבל החסרונות הם שאין שליטה על התנאים, אתה חשוף יותר למחלות, יש בעיה ברמת החמצן במים. הטכנולוגיה שלנו מתאימה לדג הנכון בשוק הנכון. אנחנו מתחרים בטווח המחירים הגבוה על דגים שצריך לייבא לאירופה או לארה"ב ואני חוסך למי שמייבאים את הדג את עלות הטסת הדג מיפן לניו יורק".

 

 

יוסי מימן, האבא יוסי מימן, האבא צילום: אוראל כהן

 

איפה אתם עומדים כרגע מבחינת יכולת ייצור?

"התחלנו לייצר בכמויות קטנות ב־2017 וב־2018 כבר ייצרנו בהספק מלא. אם היינו עוצרים עכשיו ומתרכזים באופרציה של חווה קטנה היינו יכולים להגיע לרווחיות תפעולית מסוימת, עיקר ההשקעה והפוקוס שלנו כחברה הוא בלפתח לשוק האמריקאי. זה גם הדג הכי יקר שהצליחו לגדל במערכת כזאת. עם רמה כזו של השקעות נדרש מוצר שיכול להצדיק את זה, עם שולי רווח שיכסו את ההשקעה שנדרשה. כדי להשקיע ולהגדיל את תוכנית הצמיחה שלנו אנחנו בוחנים בין היתר הנפקה.

 

מייצרים יותר מהמתוכנן

 

דג הילוטייל, יקר עד פי שלושה ממחיר הסלמון מחירו הממוצע 12 יורו לקילו לעומת 4־6 יורו לקילו סלמון כשמימן נשאל למה התחילו לגדל את הדג הכי יקר הוא משיב: "אנחנו צוחקים שלקחנו דף מהאסטרטגיה של טסלה - להתחיל עם האוטו הכי יקר. אנחנו יודעים לייצר דג באיכות הכי גבוהה, עם הגנה על איכות הסביבה, וזה אחד הדגים היקרים בעולם - תודות לניסיון של קייס, שעבר את כל מדורי הגיהנום של ללמוד לגדל את הדג הזה. מכיוון שהטכנולוגיה יקרה המוצר מספיק יקר ומאפשר לנו לצמוח, יש לאן לגדול אבל אנחנו עם אצבע על הדופק גם ביחס לדגים אחרים".

 

ולמה לגדל את הדגים דווקא באזור נידח כמו זילנד שבדרום הולנד?

"אם מקבילים את הולנד לארץ זה כמו להגיד נגב או רמת הגולן, זה הקצה של המדינה עם צורך בפיתוח כלכלי. היו אזורים עם יותר תמיכה או סובסידיה, אבל שם יש לנו גישה למים מאוד נקיים. העיריה והמחוז תומכים בחקלאות מתקדמת, אז זה עודד את מתן האישור לשאיבת המים. עוד סיבה היתה שרשרת של מרכזים לוגיסטיים קרובים מאוד אלינו שמשם יוצאות משאיות מקוררות לכל אירופה. אלה בעצם הפרמטרים שחיפשנו גם באתר במיין כדי להצליח להוציא מוצר טרי לשוק כל יום ולהגיע ללקוח תוך 24 עד 48 שעות".

 

כיום מתגורר מימן באמסטרדם "בהתחילה נסעתי הרבה, זה מרחק של שעתיים נסיעה לזילנד ובשלבי ההתפתחות של החברה הייתי צריך להיות שם כל יום. עכשיו אני יותר נוסע לארה"ב, לפתח מכירות בשווקים שלנו בלונדון, צרפת ואיטליה. כרגע אנחנו מקימים שדרה ניהולית שתשב באמסטרדם, כיום החווה העקרית שעובדת היום היא בזילנד, אבל אנחנו בשלבים מתקדמים של אישורים ורשיונות לבניית החווה במיין".

 

אז למה אתם למה בוחנים את הבורסה בנורווגיה דווקא?

"זה נחשב ליעד הגיוני בשוק הדגים. גם חברות מהמזרח שרוצות לגייס בשוק הציבורי ילכו לנורווגיה. מסטארט־אפים ועד חברות מבוססות - כולם רשומים שם".

 

לפי איזה שווי אתם מתכננים את ההנפקה ומי המשקיעים שלכם?

"אם נבחר בהנפקה השווי ייקבע לפני הסגירה. בכל מקרה בין אם הגיוס יהיה בהנפקה או גיוס בפרטי, יש שני בנקים שמובילים את הגיוס: די.אן.בי הבנק המלווה הגדול בעולם הדגים למאכל בנורווגיה; ורבו בנק ההולנדי, הבנק הפרטי הגדול בהולנד, שמצטרף לד.אן.בי בהובלת הגיוס".

 

עד כה הושקעו בפרויקט לפי ההערכות עשרות מיליוני יורו. מי המשקיעים שלכם בינתיים?

"רבו בנק ההולנדי שסייע במימון הפרויקט ובסוף 2019 מחלקת ההשקעות שלו נכנסה כמשקיע אקוויטי. ויחד אתם נכנסה נוטרקו, אחת משלוש החברות הגדולות בעולם ליצור מזון לבעלי חייים, לבקר ולדגים; וכן קריאדרב שזה פמילי אופיס של משפחת מוליה הצרפתית שהיא בעלי דקטלון ורשת סופרמרקטים מהגדולות בצרפת, הם בעלי המניות המרכזיים".

 

מה עם משקיעים ישראלים?

"יש קצת משקיעים פרטיים ישראלים, שהיו בסבוב הראשון בעיקר יזמי הייטק ישראלים שמצא חן בעיניהם הרעיון של השיבוש של השוק, יחד עם הגנה על איכות הסביבה, גידול ללא אנטיביוטיקה, ומוצר כמו דגים עם חיי מדף מאוד מוגבלים – שאפר למסור אותו ללקוח האירופי תוך 24־48 שעות".

 

ולמה אתם מגייסים שוב עכשיו?

"הסיבה היא שהוכחנו שהמערכת שתכננו ובנינו ואנחנו מפעילים מייצרת מה את מה שתוכנן וקצת יותר. זה עושה את הבדל."

 

אתם מחפשים בין היתר השקעה של קרנות או מוסדיים ישראליים?

הדגש בגיוס הקרוב ממוקד במובילי שוק הדגים למאכל, אבל כמובן שנשמח להשתתפות ישראלית".

 

מה בכלל הפוטנציאל של המיזם?

"הדג הזה מוכר בעיקר מעולם מהאכלים היפניים הסושי והסשימי - ושם מצוי כשליש מהמכירות שלנו. חלק מאוד משמעותי זה הממשק עם המבטח האיטלקי, כדג קטן יותר ששמים על הצלחת. חצי מהמכירות שלנו הן לאיטליה. יתר המכירות הן לשאר מדינות אירופה וארה"ב וגם לארץ אנחנו מייצאים בשנה האחרונה. העובדה שאנחנו מגדלים ללא אנטיביוטיקה ושנהיה מקומיים - פותחת לנו הרבה מאוד דלתות לסופרמרקטים והולפודס".

 

חוות Kingfish Zeeland בהולנד. "יש לנו כמה משקיעים ישראלים, בעיקר כאלה שאיכות הסביבה מדברת אליהם" חוות Kingfish Zeeland בהולנד. "יש לנו כמה משקיעים ישראלים, בעיקר כאלה שאיכות הסביבה מדברת אליהם"

 

בלי חוברת הדרכה

 

יוסי מימן, אביו של אוהד, היה בעל השליטה בערוץ 10, ובעלי קבוצת מרחב הפרטית שהיתה בעלת אחזקות משמעותיות בחברת אמפל הציבורית שקידמה את פרויקט הגז המצרי השאפתני, ולקחה לצורך כך חוב של קרוב למליארד שקל מהציבור, נכנסה לפירוק לאחר שחברת הגז הממשלתית המצרית EMG ביטלה חד צדדית את ההסכם עם ישראל (לאחר סדרה של פיצוצים לאורך הצינור). יוסי מימן הסביר בזמנו כי האמין מאוד בשילוב האינטרסים האנרגטי בין הצדדים, אך ההתפתחות הגאו־פוליטית היתה מצב שהוא בבחינת כוח שאי אפשר היה לצפות.

 

מה המסקנות שלך מההתנסות עם אמפל? מה יש יותר פיק ברכיים או יותר ביטחון לקראת ההנפקה והפיכתה לציבורית.

"באמת היה מעניין לפעול בזירה ציבורית או של חברה ציבורית, למרות שלא ניהלתי כזו בעצמי בעבר אבל כן חוויתי את זה מקרוב. התחושה קצת מוכרת, ובת ביצוע. אבל מבחינת סיכונים אחת הסיבות שהחלטתי להתמקד בייצר דגים למאכל במקומות כמו הולנד וארה"ב היא כלקח - היא דבר שלמדתי מהניסיון של אבא, שצריך לעבוד במקומות יציבים יותר. פה יש אתגרים אחרים,שהחווה לא תמוטט, שנצליח למכור, אבל לפחות אלה אתגרים מסחריים ולא גאו־פוליטיים. מבחינה גאו־פוליטי זה יכול להתמוטט בלי קשר למה שעשית או לא עשית".

 

לא קצת משעמם אחרי החיים העסקיים של אבא שלך?

"להיות בקאטינג אדג' של טכנולוגיה חדשה זה מרגש. כי כשמשהו מצליח אתה בין הראשונים - וזה יוצר ערך, החיסרון הוא שזה מגיע בלי חוברת הדרכה של איך לעשות את זה. אז למדנו לא מעט על בשרנו ולפעמים לקחים כואבים. לא היתה לנו קריסת חווה. אבל אחד הלקחים הגדולים שלנו הוא שחשבנו שניתן לפתח נוסחה אורגנית לאוכל של הדגים בעצמנו, מבחינת ערכים תזונתיים אופטימליים לדגים, חברות שעושות את זה שנים יודעות לעשות את זה בצורה יציבה. אנחנו למדנו את זה תוך כדי עשייה כשהשתמשנו באוכל שיצרנו בעצמנו, אבל האוכל התפורר ויצר אבק במערכת שפגע באיכות המים. זה מסוג הדברים שלא היה אז מי שיגיד לנו - 'אל תעשו את זה'. מצד שני עכשיו זה מרגש, כשאתה יושב מול משקיעים בנורווגיה שמסתכלים על הביצועים של המערכת שלך, עם טכנולוגיה שיוצרת תפוקה מעל הכמות המתוכננת.. אם אתה מתכנן ומשקיע במערכת ליייצור 1,000 טונות וקיבלת רק 600 טונות זה משנה את התמונה הכלכלית".

 

עד כמה אבא שלך מעורב?

"בעצה ובתמיכה הוא תמיד היה שם ועזר הרבה. התחלתי במיזם ב־2015 בדיוק כשאבא שלי היה 'קצת עסוק', כי בדיוק אז הוא חלה, והיה בעומק התביעה על הגז עם מצרים, ובבעיות של אמפל. תקופה שבה כל התחלואות והבעיות שנפלו בבת אחת דרשו הרבה תשומת לב. בשנה הזאת הייתי הרבה על הקו בין ישראל להולנד, ב־2016 הבנתי שאצטרך לעבור להתגורר שם. אבל בכל שלב שהתלבטתי יכולתי להתייעץ אתו. בעיקר בשלבים המוקדמים כשדנו עם הבנקים על המימון".

 

יש עצה ספציפית שהוא נתן ועזרה לך?

"הוא תמיד אמר לי: 'כשאתה נכנס לתחום חדש, תבדוק מי עושה מה למי'. זה נשמע פשטני. נתקלתי בעולם הדגה בפעם הראשונה בכנס עולמי של דגים למאכל ב־2013: יש יצרנים שמייצרים את הדגים, כאלה שרק עוסקים בתיווך, כאלה שרק במכירות, אתה צריך לדעת איפה מייצרים, איפה קונים, ההבנה הבסיסית של קריאת המפה, היא השלב הראשון של ללמוד תחום חדש. כשאתה מבין מי עושה מה למי אתה בעצם מבין אם יש לך מה לעשות שם בעצם".

 

אז מה למדת?

"שעולם הדגים למאכל מצוי במחסור. שאחד ממקורות התזונה המשמעותים בעולם מצוי בבעיה גדולה של יצור. לכן בחקלאות ימית כל כך חשוב המענה הטכנולוגי".

 

נדמה שאתה שונה מאביך, שלקח סיכונים גדולים יותר.

"אני מנסה לקחת פחות סיכונים, אבל בחרתי בטכנולוגיה שכשנכנסתי אליה אף אחד לא חשב שאפשר לגרום לה לעבוד".

 

איך השפיעה עליכם הקורונה?

"הקורנה היתה אירוע אינטנסיבי. באמצע מרץ נסגרו כל המסעדות באירופה. מה שהיה קצת מזל וקצת ביש מזל כי הכיוון שאנחנו עובדים עליו הוא מכירה למסעדות וגם סופרמרקטים. לקח לנו מעל שנה להיכנס להול פודס לונדון, לעבור את הבדיקות והדרישות מכל הבחינות. אז כשהקורונה סגרה את המסעדות היינו במצב די מבוסס עם סופרמרקטים. למזלנו כשהמסעדות נעלמו, היינו במצב של 70% אחוז אספקה למסעדות ו־30% לסופרמרקטים, תוך שלושה ארבעה שבועות הצלחנו לשנות כיוון ולחזור ל־%100 אחוז מכירות. באיטליה, למשל, על היעלמות הביקור במסעדות - כיסה הביקוש בסופרמרקטים. שחקנים שהיו תלוים ביבוא מטיסות סבלו יותר. שחקנים מקומיים כמונו שסיפקו סחורה הצליחו לאזן את הביקוש".

 

הקורונה בוודאי שיבשה את ביקורך בארץ.

"בזמנים נורמליים בלי קורונה אני בא כל חג לבקר עם אשתי והילדות, זו טיסה די קצרה. אבל עכשיו מתגעגע למשפחה ולחברים. אמנם באמסטרדם התחלתי להבין קצת הולנדית. אבל למעשה אין בה כל כך צורך כי כולם מבינים אנגלית - ושמחים לעבור לאנגלית כשצריך. אנחנו לא מנסים להפוך להולנדים אבל מאוד נוח לגור פה. אבל אני מודה שלפעמים אני חייב בלילה לאכול פלאפל וזה חלק מהגעגוע. למזלי יש פה בסופרמרקט שקדי מרק של אסם, וגם במבה".

 

אתה צופה חזרה לארץ?

"עוד לא. כשהתחלתי כאן הייתה לי תוכנית להישאר פה בין שלוש לחמש שנים, עכשיו יש לי תוכניות לחמש השנים הבאות".

x