שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

מרידור לא לבד: בכירים לא שורדים בסביבתו של כץ

שר האוצר שרגיל להקיף עצמו ביס-מנים, רומס את הנהלת משרדו; האחרון שחטף הוא היועץ המשפטי אסי מסינג; ויש שורת חילופי תפקידים במשרד התחבורה, כאשר במהלך עשור עבדו תחת כץ לא פחות משבעה מנכ"לים

עמרי מילמן וליאור גוטמן 20:2130.08.20

הממונה על התקציבים באוצר, שאול מרידור, התפטר הערב; ואולם מרידור הוא רק האחרון בשרשרת בכירים שנרמסו תחת ישראל כץ.

 

 

 

 

אחד אחרי השני, כץ רומס את הנהלת האוצר. כמי שרגיל להקיף את עצמו ביס־מנים, כץ מתקשה לעכל פקידים בעלי דעה או עמדה מקצועית מוצקה.

 

האחרון לחטוף את האש היה היועץ המשפטי של המשרד, אסי מסינג. בדיונים על הגדלת ההוצאות בעוד 11 מיליארד שקל התעקש מסינג על תהליך שיהיה כמה שיותר קרוב לאישור תקציב, כלומר באישור הממשלה וועדת הכספים. אלא שכץ רצה לקבל שליטה מלאה, ובטח שלא להגיע שוב לוועדת הכספים שמהווה עבורו כאב ראש מיותר. על רקע זאת הוא אסר על מסינג להיכנס לישיבות שלא עוסקות בנושאים משפטיים, בזמן שכמעט לכל סוגיה תקציבית יש אספקט משפטי. גם היום נזף כץ במסינג - זמן קצר לפני ההתפטרות של מרידור.

 

 

עו"ד אסי מסינג עו"ד אסי מסינג צילום: דוברות משרד האוצר

 

כאשר המנכ"לית קרן טרנר ביקשה להכניס את מסינג לדיון הוא נזף בה בחומרה, אפילו יותר מהנזיפה הפומבית שנזף בה לאחר שהביעה תמיכה במרידור. אמנם בימים אלו, בשונה מהתקופות הקשות בימיו של כחלון, כן מתנהלות ישיבות הנהלה, ואולם לפי גורמים באוצר "רוב הישיבות זה מונולוגים של כץ". לדבריהם, הוא מכתיב לכל גורם מה עליו לעשות ואינו מתייעץ.

 

 

ישראל כץ ישראל כץ צילום: אבי מועלם

 

בכהונתו בת עשר השנים כשר תחבורה עבדו תחתיו לא פחות משבעה מנכ”לים. בחלק מהמקרים זו היתה תחלופה טבעית, בחלק אחר היתה זו תוצאה של התנהלות כץ מולם. כץ החל את הקדנציה שלו במשרד התחבורה במרץ 2009, עם המנכ”ל גדעון סיטרמן, שמונה על ידי השר הקודם שאול מופז. מאחר שמדובר במשרת אמון כץ ביקש להחליף את המנכ”ל, ואחרי כארבעה חודשים בתפקיד הוא הוחלף בניצב (בדימוס) יעקב גנות, לשעבר ראש מינהל האוכלוסין.

 

היחסים בין כץ לגנות ידעו עליות ומורדות, ואחת הפרשיות הזכורות היאה הבקשה המוזרה של כץ לקבל מראש ובניגוד להנחיות לכאורה שמות מועמדים לתפקיד דירקטורים לצורך "התאמתם לתפקיד". גנות לקח את האשמה עליו וטען שזו בקשה שלו שנבעה מאי הבנה שלו, אולם אחרי כשנה וחצי הוא נטש למשרד לביטחון פנים.

 

לממלא מקום המנכ”ל התמנה יצחק זוכמן, שקיווה להישאר בתפקיד אבל לכץ היו רעיונות אחרים. בינואר 2011 מונה למנכ”ל סגן הרמטכ”ל דאז דן הראל, ולאחר כעשרה חודשים היחסים בין הצדדים התפוצצו ברעש גדול: כץ גילה שבניגוד להנחייתו הראל סגר עם האוצר דיל להקמת רשות מטרופולינית בתל אביב, כלומר שראש העירייה חולדאי, שנוא נפשו של כץ, ינהל עצמאית את התחבורה הציבורית בעיר.

 

אלכס לנגר מונה לממלא מקום מנכ”ל. גם כהונתו לא האריכה ימים, ולא מסיבות מקצועיות: נציבות שירות המדינה קיבלה תלונות על קיום יחסים לא הולמים לכאורה עם עובדות המשרד. אחריו מונה למנכ”ל עוזי יצחקי, הראשון שהחזיק מעמד כמה שנים רצופות בתפקיד, עד שפורסם כי ארגן פגישות עם דני נוימן, שתואר אז כ”מאכער” בענף הרכב. נוימן ניסה לתווך לכאורה בין בעלי עניין בשוק הרכב למנכ”ל יצחקי. הפגישות תועדו וגרמו למהומה. באפריל 2016 יצחקי פרש וחודשיים לאחר מכן נכנסה קרן טרנר לתפקיד כמנכ”לית השביעית.

 

טרנר השלימה ארבע שנים בתפקיד ועברה עם כץ לאוצר, וכבר חודש לאחר המעבר החלו החריקות ביחסים כמתואר לעיל, וכבר עלתה האפשרות שהיא תעזוב את התפקיד שלושה חודשים בלבד אחרי שנכנסה אליו.

x