שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

הפערים מתרחבים: תקציב תלמיד בתיכון דתי - גבוה ב-30% מזה של תלמיד בתיכון חילוני

לאורך כל הקדנציה של נפתלי בנט כשר החינוך התקיימה רפורמה של העדפה מתקנת בבתי הספר היסודיים, אבל מדו"ח התקציבים של משרד החיוך עולה שבמקביל הפערים בין התיכונים הדתיים לתיכונים החילוניים צמחו מ-20% ל-32%; הפער בין תיכון יהודי דתי לתיכון ערבי עומד על 61%. מטרות הכספים: שעות רב, שעות תפילה, לימודים תורניים והפרדה בין המינים

שחר אילן 18:2526.08.20

הפער בתקציב לתלמיד תיכון, בין החינוך הממלכתי דתי לחינוך הממלכתי הכללי, גדל בארבע השנים האחרונות פי יותר מ-1.5, מ-20% ב-2015 ל-32% ב-2019. ב-2019 עצמה הוא גדל מ-29% ל-32%. זו תוצאה של העובדה שמאז 2015 שלטו במשרד שרים מהמפלגות הדתיות, תחילה נפתלי בנט ואחריו רפי פרץ, ואלה הזרימו תקציבים גדולים לתיכונים הדתיים.

 

הפער בין החינוך הממלכתי דת לחינוך הערבי כמובן גדול בהרבה, והוא עמד ב-2019 על 61% - כלומר כפול מהפער בין תלמיד יהודי דתי לתלמיד יהודי חילוני. זו עלייה לעומת 2015, בה עמד הפער בין תלמיד ממ"ד לתלמיד ערבי על 56%, אבל זו ירידה מ-2018 בה עמד הפער על 64%. הנתונים הללו מופיעים בדו"חות השקיפות התקציבית לשנת 2019 שמפרסם היום (ד') משרד החינוך. הדו"ח מתייחס - כרגיל - לנתוני השנה הקודמת. כיוון שרוב העלויות של מערכת החינוך קבועות אפשר להניח שהמצב לא השתנה משמעותית בתקופת הקורנה. יתרה מזאת, בהיעדר תקציב מאושר, השנה האחרונה נוהלה לפי תקציב המשכי שבמידה רבה העתיק את תקציב 2019.

 

 

רפי פרץ ונפתלי בנט רפי פרץ ונפתלי בנט צילום: יריב כץ אוראל כהן

 

עם זאת, ברור שהפערים הקשים איתם נכנסה המערכת למשבר הקורונה מכתיבים את ההתנהלות הבעייתית שלה בתקופת הקורנה - והם רק הולכים ומתרחבים. כך למשל החינוך הערבי הכל כך מקופח בתקציבים כמעט הושבת בתקופת הסגר, וגם לאחר סיום הסגר רק כ-20% מהתלמידים חזרו ללמוד. זו תוצאה של הפער הדיגיטלי, כלומר של היעדר תשתיות מחשוב, אבל גם של מבנים גרועים, צוותי הוראה ללא אוריינות דיגיטלית וחוסר אמון מוחלט במערכת. כך למשל ברור עכשיו שערים חזקות יצליחו למצוא מרחבי למידה לכיתות ה-ו כדי שהתלמידים יגיעו ברוב הימים לבתי הספר, ודווקא תלמידי ה-ו בשכבות החלשות הנמצאים בסיכון מוגדל - יישארו בבתים. ברור גם שהצוותים המוגדלים של החינוך הממלכתי דתי הם יתרון עצום בתקופה שבה צריך לחלק את הכיתות לקפסולות.

 

גם ביסודי יש פערים

 

ב-2015 עוד קיבל כל תלמיד תיכון ממלכתי דתי סכום של 30.8 אלף שקל; מאז נסק התקציב לתלמיד דתי ב-40%, ל-43.2 אלף שקל לשנה. לעומת זאת התקציב לתלמיד ממלכתי כללי גדול באותו זמן ב-27% בלבד, מ-25,700 שקל ל-32,800. התקציב לתלמיד ערבי גדל ב-36%, מ-19,700 שקל ל-26,900. כלומר, התקציב לתלמידים הערבים שרובם באם משכבות חלשות ביותר, גדל יותר מהתקציב לתלמיד יהודי חילוני אבל פחות מאשר לתלמיד ממ"ד.

 

שר החינוך לשעבר נפתלי בנט לא אפשר רפורמה משמעותית של העדפה מתקנת בתיכונים. עם זאת, הוא המשיך את רפורמת התקצוב הדיפרנציאלי ביסודי, כלומר תקציבים גדולים יותר לחלשים, שהחל קודמו שי פירון. כתוצאה מכך, ביסודי התקציבים הרבה יותר מאוזנים: כך, תלמיד ערבי ביסודי מקבל 18,300 שקל - 2.5% יותר מתלמיד ממלכתי דתי. זה רחוק מלהיות העדפה מתקנת אבל זו לפחות לא אפליה בוטה. אלא שבין הדתיים לאומיים לבין הממלכתי הכללי יש גם ביסודי פער של 15%: תלמיד ממלכתי דתי ביסודי קיבל ב-2019 סכום של 17,900 שקל, לעומת 15,500 בלבד לתלמיד חילוני. 

 

תלמיד תיכון במהלך בחינה (ארכיון) תלמיד תיכון במהלך בחינה (ארכיון) צילום: עמית שאבי

 

חוקר תקציבי החינוך נחום בלס מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית גורס ששוויון אמיתי בחינוך משמעותו העדפה מתקנת לחלשים של 50%. אם משווים בין תלמיד יהודי ביסודי הרשמי לתלמיד ערבי מגלים העדפה של 13% לערבים. אלא שבדיקה של נתונים נוספים מגלה שהנתון הזה מטעה, על גבול אחיזת העיניים. כך, כשבודקים את התקציבים לפי חמישוני טיפוח, מגלים שבכל החמישונים התקציב לתלמיד יהודי גבוה משמעותית מהתקציב לתלמיד ערבי. כלומר - גם ביסודי אין שוויון בין תלמידים מאותה רמה כלכלית. זה יוצא בממוצע כללי יותר גבוה לערבים, פשוט בגלל שיש הרבה יותר ערבים עניים.

 

כך למשל בחמישון החלש מקבל תלמיד בחינוך היהודי הרשמי (לא כולל חרדים) 21,600 שקל, 14% יותר ממה שמקבל תלמיד ערבי – 19 אלף שקלים. מטרידה מאוד העובדה שב-2019 הסתיימה תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי ביסודי - כלומר, המצב הנוכחי הרחוק מלהשביע רצון - לא ישתפר בשנים הקרובות.

 

שעות רב, שעות תפילה

 

ההעדפה התקציבית של התיכונים הדתיים לאומיים נובעת בעיקר ממימון יום לימודים ארוך, שכולל הרבה יותר לימודי יהדות. בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2018 חשף מנהל אגף תקציבים במשרד החינוך דודי מזרחי ש"בארבע השנים האחרונות נוסף גורם משמעותי מאוד לפערים התקציביים. מדובר בתקציבים קואליציוניים של 200 מיליון שקלים שאושרו בהחלטת ממשלה עבור שעות רב, שעות תפילה ותגבור בבחינות הבגרות".

 

בניגוד לבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, עד לשנת הלימודים 2018-19 שאליה מתייחס הדו"ח לא היתה למשרד החינוך תוכנית להעדפה מתקנת בתיכונים. הדבר שימר את הפערים העצומים לטובת התלמידים הדתיים ולרעת התלמידים הערבים. גם ב-2019 נוספו לתקציב של התיכונים הערבים רק 50 מיליון שקל.

 

הסיבה למדיניות בנט היא כנראה היא שרפורמה של תקצוב דיפרנציאלי משמעותה בעצם העברת תקציבים ממוסדות דתיים לאומיים למוסדות חלשים חברתית, ובעיקר מוסדות ערבים. בנט היה מוכן להנהיג רפורמה כזו ביסודי אבל לא לפגוע בישיבות התיכוניות.

 

הסברים לפער בין יהודים לערבים ניתן למצוא בדו"ח עצמו. אחד מהם הוא שרק היהודים מקבלים תוספת שעות עבור תלמידים עולים "שמטות את העלות לטובת היהודים". סיבה שערורייתית לא פחות: "הקצאה לא פרופורציונאלית לחינוך הטכנולוגי במגזר הערבי".

x