שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

פרסום ראשון

המלצה: לעודד מיזוגים בתעשיות הביטחוניות בגלל השינויים בסיוע הביטחוני מארה"ב

בזמן שמשרדי האוצר והביטחון מתווכחים האם ביטול האפשרות להשתמש בסיוע לרכש בארץ יביא לפיטורי 20 אלף איש או "רק" כמה אלפים, בחן המכון למחקרי ביטחון לאומי דרכים להתמודד עם הפגיעה בתעשיות הביטחוניות בישראל

אודי עציון 08:5609.06.20

לתעשיות הביטחוניות נותרו עוד חמש שנים עד למפץ הגדול של הסיוע הביטחוני האמריקאי: הרגע שבו יתחיל הביטול המעשי של האפשרות להמרת דולר לסיוע לשקלים, לטובת רכש מחברות בישראל.

 

 

הסכם הסיוע הביטחוני הנוכחי, עליו חתמה ישראל עם ארה"ב ב-2017 לשנים 2019-2028, כלל הגדלה רשמית של הסיוע מ-3.1 מיליארד דולר לשנה ל-3.8 מיליארד דולר, הגדול ביותר שמעניקה ארה"ב למדינה כלשהי, כולל חצי מיליארד דולר בשנה למימון מערכת ההגנה הישראלית מפני טילים, מכיפת ברזל ועד חץ-3.

ההסכם שנחתם בין אובמה לביבי ההסכם שנחתם בין אובמה לביבי צילום: איי אף פי

 

 

אבל לפי דרישת ארה"ב כלל ההסכם גם ביטול של האפשרות להמרת עד 26% מהסיוע השנתי לרכש בארץ, בטענה שאפשרות ההמרה נולדה בעבר כדי לסייע להתפתחות התעשייה הביטחונית בישראל, וזו כבר גדלה משמעותית בעשור האחרון ואינה זקוקה עוד לסיוע ממשלם המסים האמריקאי.

 

כל מה שהצליח צוות המו"מ הישראלי הוא לעכב את ביטול ההמרה, כך שבשנות ההסכם הראשונות תבוצע רק הפחתה סמלית מסכום ההמרה שעמד לפני ההסכם על 815 מיליון דולר לשנה. ב-2025 יתחילו צה"ל והתעשיות להרגיש את השינוי, כאשר הסכום השנתי המירבי להמרה יירד מ-725 מיליון דולר ל-450 מיליון דולר. בשנתיים הבאות הוא יעמוד על 250 מיליון דולר, ובשנה האחרונה להסכם יעמוד על 0 דולרים.

 

ישראל חייבת לשמר את התעשיות הביטחוניות

 

המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל אביב מפרסם היום דוח שבחן לעומק את השפעות השינויים בסיוע האמריקאי על התעשיות הביטחוניות, ומספק המלצות להתמודדות של משרד הביטחון וצה"ל עימם. בעין כותבי הדוח אפשר למצוא את ד"ר יעקב ליפשיץ, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר והיועץ הכלכלי של משרד הביטחון, תא"ל (מיל') פרופ' יעקב נגל, לשעבר ראש המל"ל ומי שעמד בראש צוות המו"מ על ההסכם, תא"ל גיא פאנלין, ראש תכנית המרכבה והרק"ם במשרד הביטחון ודניאל שפירו, שלעבר שגריר ארה"ב בישראל. עורכי הדוח הם תא"ל (מיל') ששון חדד, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל וכיום ראש התוכנית הכלכלית במכון, וחוקרי המכון ד"ר שמואל אבן ותומר פדלון.

 

מערכת כיפת ברזל מערכת כיפת ברזל צילום: איי אף פי

 

הדוח קובע כי ישראל חייבת לשמר את התעשיות הביטחוניות, שמעסיקות ישירות ובעקיפין כ-80 אלף איש. משרדי הממשלה חלוקים בדעתם לגבי מידת הנזק שיביא ההסכם לתעסוקה בארץ: משרד הביטחון מעריך כי מימוש הסכם הסיוע עלול להביא לפיטורי 20 אלף איש, כרבע מעובדי התעשיות, אולם משרד האוצר טוען שמדובר בסכנה לפיטורי "רק" כמה אלפי עובדים ושרבים מהמפוטרים ימצאו עבודה בתעשיות אחרות.

 

מעבר לתעסוקה ולתרומתן הכלכלית, הדו"ח קובע כי התעשייה הביטחונית הכרחית משום שישראל לא יכולה תמיד לסמוך על מקורות רכש חיצוניים בלבד. ייצור מקומי הוא חלק בלתי נפרד מהמחקר והפיתוח, והוא מאפשר להתאים מערכות נשק ייחודיות לצרכים המשתנים של צה"ל, שמקנות לו יתרונות בשדה הקרב.

 

חשיבותה של יכולת ייצור עצמאית רבה במיוחד בעת עימות או אירוע אחר שבו ישנה פגיעה בשרשרת האספקה, או כאשר יש מגבלות מדיניות על שימוש בסוגי נשק מסוימים. גם במישור המדיני, היכולת של ישראל לספק למדינות אחרות פתרונות צבאיים מתקדמים, תורמת לתמיכתן בה. הייצוא הביטחוני השנתי הישראלי נע בשנים האחרונות בין 7 ל-9 מיליארד דולר, כאשר התעשייה האווירית ואלביט מייצאות כ-80% מהתוצרת שלהן ורפאל כ-50%.

 

יש מי שבוחן מיזוג תע"א ורפאל

 

הדוח קורא לממשלה להיערך כבר כעת לשינוי החד הצפוי בהמרות החל משנת 2025, ומונה שבעה מהלכים להתמודדות עימו.

 

בזמן שבמערכת הביטחון יש מי שמנסה שוב לקדם את הרעיון של מיזוג שתי התעשיות הממשלתיות הגדולות, תעשייה אווירית ורפאל, הדוח מציע לבחון דווקא מיזוגים של חברות קטנות ובינוניות עם הגדולות, כדי להשיג יתרון לגודל. שני מיזוגים כאלה כבר בוצעו בשנים האחרונות, כאשר אלביט רכשה את תעש תמורת 1.8 מיליארד שקל, ורפאל את אירונאוטקס ב-850 מיליון שקל.

 

הדוח מציע להעניק עדיפות בהקצאת מימון מקומי לשרידות ולפיתוח תעשיות ביטחוניות ייחודיות, לשימור מחקר ופיתוח בעל משמעות אסטרטגית ולשימור אנשי מפתח בתעשיות. בנוסף - לסייע לחברות מקומיות בהגברת היצוא.

 

ששון חדד ששון חדד צילום: המכון למחקרי ביטחון לאומי

 

 

כדי להתגבר על הצורך לעבור לשימוש בדולר סיוע במקום בשקלים, יש לשלב חברות ישראליות בהזמנות רכש מחברות אמריקאיות, לעודד הידוק של שיתוף הפעולה עם חברות אמריקאיות ואף העתקת גורמי ייצור וחברות בת של חברות ישראליות לארצות הברית, תהליך שכבר החל.

 

עוד ממליצים הכותבים לעודד חברות אמריקאיות לבצע רכש גומלין בארץ, אף שהן אינן מחויבות בכך לפי הסכם הסיוע, לסייע לחברות לעבור מייצור ביטחוני לאזרחי, ולהעניק הסברה וסיוע אודות השינויים הצפויים בעיקר לחברות הקטנות בתעשיות הביטחונית.

 

"יש מערכות נשק ויכולות שאי אפשר לרכוש בחו"ל והמדינה תמשיך לרכוש אותם מהתעשיות הביטחוניות", אמר ל"כלכליסט" תא"ל (מיל') ששון חדד. "התעשיות הגדולות מתבססות על ייצוא, מבצעות הרבה מחקר ופיתוח, יודעות לעבוד מול ספקים בחו"ל, והפגיעה בהן תהיה יותר קטנה. אבל המצב של התעשיות הקטנות שונה. האוצר העריך שהפגיעה בהן ובמשק לא תהיה גדולה, אבל ההערכה הזאת ניתנה בתנאים של משק בתעסוקה מלאה, וזה השתנה".

 

צוות המחקר קובע שהיחסים המיוחדים עם ארה"ב חייבים להישמר גם במחיר פגיעה בתעשייה הביטחונית בישראל בטווח הקצר, כי בטווח הארוך עשוי אימוץ ההמלצות שהוזכרו למנוע פגיעה עתידית. יחסים מיוחדים אלו והסיוע האמריקאי שהתרחב במידה רבה במלחמת יום הכיפורים היו משמעותיים מאוד בתקופה שבה כלכלת ישראל לא הייתה חזקה דיה, והם משמעותיים גם בימינו, בעידן שבו ישראל היא אחת מהמדינות המפותחות בעולם.

 

אולם חדד מבהיר: "כל הזמן יש קולות בצד האמריקאי שמהרהרים בהצדקה לסיוע. לדעתי אם קיום הסיוע ישמש נגדנו, אם הוא ילווה בהתניות ובמגבלות על ישראל, צריך לבצע התאמות. הסיוע חשוב, אבל כבר פחות משמעותי עבור המשק הישראלי של היום".

x