שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

ראיון כלכליסט

"התנאי לשחרור המשק: 30 אלף בדיקות ביום"

לשחרר את המשק - מדענים ואנשי רפואה מציגים פתרונות להתמודדות עם המגפה בלי שהכלכלה תקרוס; מנכ"לית קופ"ח מאוחדת סיגל רגב רוזנברג אומרת שתגובה מהירה יותר למגפת הקורונה היתה מביאה להקלה בעוד שבוע־שבועיים. את הדילמה הכלכלית היא ממשילה לדיוני סל התרופות: "צריך לדעת כמה בריאות מקבלים עבור כל שקל", וקוראת להגדיל משמעותית את התקציבים לקופות החולים. "רפואה בקהילה היא הגיים צ'יינג'ר שיכין אותנו לאתגר דומה בעתיד – ויהיה כזה"

אדריאן פילוט 07:0231.03.20

"הכי חשוב כרגע זה להחזיר את המשק כמה שיותר מהר לעבודה. יש להמשיך בסגר עד אחרי הפסח, ואז לעבור למצב של 30 אלף בדיקות ביום, ולהתארגן לסגר ארוך יותר לקשישים שיכול להימשך גם חודשים". כך אומרת בראיון ל"כלכליסט" מנכ"לית קופת חולים מאוחדת סיגל רגב רוזנברג. היא סבורה שהקול של קופות החולים אינו נשמע מספיק במשבר, כשלרפואת הקהילה יכול להיות חלק מרכזי ביציאה מהמשבר.

 

 

 

המדיניות של משרד הבריאות נכונה בעיניך?

"בגלל שלא היו מספיק מטושים ולא נעשו מספיק בדיקות הסגר הוא יעיל והכרחי. הסגר חיוני ב־2–3 שבועות הקרובים כי לא עשינו את הבדיקות בזמן והסגר הוא תחליף לבידוד נכון ויעיל. הבעיה שאנו רואים כרגע היא במגזר החרדי שם אנו ממשיכים לראות חתונות, הלוויות, בר מצוות וזה יכול להפוך את הקערה על פיה. חייבים שם הסברה הרבה יותר משמעותית. למאוחדת יש יותר משקל בטיפולי קורונה – כ־20% – מאשר במערכת (כ־13%) בגלל החרדים.

 

"כמו כן, חייבים לפתוח את כל המרפאות של קופות החולים. זה כמו מזון. זה בטווח הקצר. הטיפול במגיפה נכון, אך חייבים להכין את המשק ליום שאחרי מבעוד מועד. אסור לחזור על הטעות שקרתה בהתחלה כשדי גמגמנו: לא הזמנו מספיק מטושים, מסכות, מכונות, והסגר הגיע באיחור. בתגובה מהירה יותר היינו יכולים להיות בעוד שבוע־שבועיים כבר בסוף, ואנחנו לא. אבל לפחות שבתוך חודש נראה את הסוף. אני מצפה שב־1 במאי המשק יחזור לתפקוד".

 צילום: דנה קופל

 

"כמה זמן חיים קונה שקל"

 

אי אפשר שלא לשאול את רגב רוזנברג על ה־TRADE-OFF ששב ועולה בימים האחרונים בדמות שאלה אכזרית במצב של סגר מלא: העלות הכלכלית למשק אל מול מספר המתים. "ככל שהסגר יהיה ארוך יותר, יהיה לטיפול במגיפה ROI (שיעור החזר) מאוד בעייתי. השתקת משק כדי להציל אנשים. אתה חייב לקחת בחשבון את המחיר. בסוף, יש לזה עלות. זה כמו דיוני סל התרופות: לכל טכנולוגיה יש מחיר ואתה חייב לדעת כמה 'בריאות' אתה מקבל תמורת כל שקל שאתה משקיע. בסוף צריך לבחון כמה שקלים מאריכים שנה מחייהם של כמה אנשים. כמה זמן חיים קונה אותו שקל ולהשוות. אתה תמיד מגיע לשאלות האלו בסוף כי אין ברירה״, היא אומרת.

 

אז את חושבת שצריך חישוב קר: אובדן חיי אדם מול עלויות.

"אני לא מסתכלת רק על מתים (מקורונה – א״פ) אלא על המערכת כולה. חשוב שהמערכת לא תקרוס כי אז יהיו מתים גם מהתקפי לב וגם מתאונות דרכים – שלא יוכלו להגיע לבתי חולים. זה מצב מלחיץ וגרוע מהקורונה עצמה".

 

הקהילה עובדת והמרפאות פתוחות, לא?

"הקהילה היום כמעט מושבתת. אנו כאילו עוצרים והחולים מפסיקים להגיע. הפסקנו כמעט הכל עד הפסח כדי לראות מה קורה. אנו לא עושים מעקבים, עצרנו בירורים אצל חולים קשים (בירור מחלות לרבות סרטן), עצרו את תחום התפתחות הילד. בעיקר 'הפסקנו'. אפשר להשאיר את המצב לפרק זמן קצר. אם זה יהיה ארוך, נדרדר חולים לשווא והחולים לא יוכלו לקבל את הטיפול הראוי. אי אפשר להפסיק את הטיפול בקהילה לנצח, אחרת נפקיר חולים.

 

"אחרת החולים לא ימותו מקורונה, הם ימותו ממחלה אחרת. יש כעת תור של שמונה חודשים בהתפתחות הילד אז מה יהיה אחרי? תורים של שנה או שנה וחצי; בירורים של חולה אונקולוגי – חצי שנה. מה יקרה? אין בירורים כעת ואין חולים חדשים. אי אפשר להחזיק זאת לאורך זמן".

 

 

מאוחדת מטפלת ביותר חולי קורונה מהבית מאוחדת מטפלת ביותר חולי קורונה מהבית

 

איך צריך להראות הטיפול בקשישים?

"צריך לפתוח מרפאות בשעות ייעודיות לקשישים, תוך טיפול מרחוק בכל הנושא של מרשמים אך גם משלוח תרופות עד הבית ואם יהיה צורך – ביצוע בדיקות בבית – כמה שיותר בבית כי חייבים להמשיך להגן עליהם עד שהקורונה תעבור וזה יכול לקחת הרבה זמן".

 

האם צריך סגר מלא או חלקי?

"במקומות עבודה מסוימים אפשר לחזור לעבודה אחרי פסח ורק אם יש נדבק, לבודד אותו ואת הצוות שבא איתו במגע. לא צריך סגר כללי אלא 'סגר קטן' שכן רוב האנשים לא נדבקו בקורונה. מוכרחים לשחרר את המשק לעבודה, בהדרגה, גם לפי אזורים כי אנחנו רואים שבצפון ובדרום יש פחות הדבקה".

 

הממשלה צריכה להתערב ולתמוך? ובאיזו דרך?

"ברור לי שהמגזר הפרטי לא יקלוט את כל כוח אדם שיצא לחל"ת בחזרה כי הוא לא יצטרך אותו. המעסיקים ינצלו את המשבר לבצע התייעלות והמשבר הזה שיחק לידיהם אחרי הגאות בשוק ההון שגרמה להרבה מאוד מעסיקים להגדיל את כוח האדם בלי הרבה חשיבה. כעת המצב השתנה, המיתון ודאי, וינצלו את זה. שיעור האבטלה יהיה גבוה. מנגד, כדי לתמוך במשק, האוצר יחתור להוריד את השכר במגזר הציבורי, זה תמיד הולך ביחד. ברור לי כי ינסו לצמצם שכר והם יפנו גם אלינו כי סקטור הבריאות הוא אחד המעסיקים הציבוריים הגדולים במשק והם ידרשו מאיתנו לתת כתף – לפחות בשנתיים הבאות – ולהשתתף במאמץ הלאומי. בצד ההכנסות יעלו מסים: ראשית כי אין ברירה וצריכים, ושנית, כי זו ההזדמנות שלהם ואני חושבת שזו הזדמנות להעלות את מס הבריאות״.

 

אז המדינה צריכה להתערב ביד נדיבה מאוד?

"ראינו את התוכניות של המדינות המתוקנות: יהיה צורך לתת הלוואות ולהשתתף בסיכון. בעיקר לעצמאים הקטנים והבינוניים כי הגדולים יסתדרו. הפעם יצטרכו להיות יותר לארג'ים. חייבים מדיניות פיסקאלית מרחיבה, וכאשר הקופה ריקה זה מאוד בעייתי. וחייבים כאן חשיבה אחרת. צריך להקים צוות מאקרו שאני מקווה שראש הממשלה כבר מינה כדי לטפל במדיניות היציאה. כמובן שבמסגרת אותה מדיניות, אחרי שהם ראו את כל הפאשלות – צוותים לא ממוגנים, מחסור בציוד וקהילה לא דיגיטלית – ישקיעו הרבה יותר בבריאות ממלכתית ויבינו את חשיבותה".

 

"עשור אבוד"

 

רגב־רוזנברג סבורה כי האתגר האמיתי טמון בטווח הארוך ואסור "לבזבז את המשבר". "היה לנו עשור שלם אבוד (מבחינת הצעדה קדימה של מערכת הבריאות הקהילתית – א״פ). עשר שנים שבהן היו לנו את כל הכלים הטכנולוגיים והדיגיטליים כדי לעשות מהפכה ובמקום לעשות דיברנו. עד עכשיו 'שיחקנו' קצת בדיגיטל, ובסוף, הלכנו על פתרונות נקודתיים. לא בנינו מערכת בריאות טכנולוגית־דיגיטלית שנותנת שירותים מלאים מהבית. פשוט פספסנו. הינו יכולים להגיע לימי הקורונה כשאוכלוסיות שלמות מקבלות מענה מרחוק, ולא נערכנו".

 

על משה בר סימן טוב: "הם בונים את האסטרטגיה של היום שאחרי – בעיקר בר סימן טוב, והיא מבוססת על 3 עקרונות: מיטות מיטות ומיטות לבתי חולים. אבל שקל בקהילה שווה הרבה ויתר משקל בבית חולים" על משה בר סימן טוב: "הם בונים את האסטרטגיה של היום שאחרי – בעיקר בר סימן טוב, והיא מבוססת על 3 עקרונות: מיטות מיטות ומיטות לבתי חולים. אבל שקל בקהילה שווה הרבה ויתר משקל בבית חולים" צילום: יואב דודקביץ

 

איך זה קרה?

"היתה חסרה מנהיגות. אנשים מחפשים שמישהו אחר יקח את הסיכון ויעשה קודם: מוועדי עובדים ועד הרבה מאוד אנשים מיושנים, שבויים בפרדיגמות. ישראל היתה יכולה לעשות אבחונים בבית, קשישים כבר היו צריכים לעשות ביקורי רופא דרך מסכי טלוויזיות. היינו צריכים להיות במקום אחר. עכשיו אסור לפספס ולבזבז את המשבר הזה כי הוירוסים האלה הם המלחמות של היום. כבר לא יפציצו מפעלים. אבל הוירוסים והמגיפות האלו יהיו איתנו הרבה זמן".

 

אז מה עושים?

"כרגע מדובר על תוספת תקציב של 5 מיליארד שקל – שזה ממש לא הרבה כסף, בסך הכול תוספת של פחות מ־10% (סל הבריאות עומד על 60 מיליארד שקל). אם יתנו 60% לבתי חולים ורק 40% לנו, זה בקושי יכסה את הגירעונות כי בפונקציות היצור שלנו כ־55% מהתקציב של הקופות הולך בסוף לבתי חולים. גם אם יתנו לנו 50% זה בקושי יספיק. המאסה הקריטית של המשאבים חייבת ללכת לקהילה לצורך עיצוב מחדש של המערכת".

 

אז לא להשקיע במכונות הנשמה?

"מחר יהיה נגיף – וזה יקרה – שלא תוקף את המערכת הנשימתית ולא יהיה צורך במכונות הנשמה אלא במערכת הקרדיולוגית וזה ידרוש צנתורים וחדרי צנתור. אף פעם אין מספיק מכשור וצוות לטפל במגיפה ואתה לא יודע איזו מגיפה תבוא. אתה לא יכול להכין מערך אשפוז לכל מגיפה שתבוא, אבל אתה כן יודע לחזק את הקהילה וליצור אוכלוסיה בריאה יותר עם פחות מחלות רקע שתהיה מוכנה יותר למגיפה הבאה. הקהילה היא הגיים צ'יינג'ר. רק לקהילה יש 'פונקציית הכלה'. הקהילה מחסנת את החולים, ומטפלת בבריאותם של האנשים רוב הזמן. אם ימשיכו לאכול לה את כל המשאבים, לאורך זמן, המערכת תתמוטט״.

 

מאיפה את יודעת שכל הכסף ילך לבתי חולים?

"אני שומעת את הצלילים של בר סימן טוב (מנכ"ל משרד הבריאות – א״פ), של משרד האוצר, של רוני גמזו (מנהל איכילוב), של יצחק קרייס (מנהל שיבא), והמסר שעולה מהם ברור: זהו משבר של בתי חולים ולכן יש להשקיע בבתי חולים. אני מטפלת היום ב־700 חולים. איזה בית חולים היום מטפל ב־700 חולים? ואני הקופה הקטנה! הפכתם את רוני גמזו לגיבור לאומי והוא מטפל ב־70 חולים ואנחנו ב־700.

על מנהל איכילוב פרופ' רוני גמזו: הפכתם את גמזו לגיבור לאומי. הוא מטפל ב־70 חולים באיכילוב ואנחנו בקופת חולים מאוחדת ב־700. אין לו בכלל מיטות ל־700 חולים. וכל הפוקוס עליהם. הפוקוס לא במקום הנכון בכלל" על מנהל איכילוב פרופ' רוני גמזו: הפכתם את גמזו לגיבור לאומי. הוא מטפל ב־70 חולים באיכילוב ואנחנו בקופת חולים מאוחדת ב־700. אין לו בכלל מיטות ל־700 חולים. וכל הפוקוס עליהם. הפוקוס לא במקום הנכון בכלל" צילום: אוראל כהן

 

"אין לו בכלל מיטות ל־700 חולים. וכל הפוקוס עליהם. הפוקוס לא במקום הנכון בכלל. הם בונים את האסטרטגיה של היום שאחרי – בעיקר בר סימן טוב, והחיישן הכלכלי שלי אומר שהיא מבוססת על שלושה עקרונות: מיטות מיטות ומיטות. ואולי מכונות הנשמה. הכל לבתי חולים, לא משנה אם המחיר זה ירידה של 5% בשכר או פיטורים של עובדים בקהילה. וזה הפוך על הפוך. שקל בקהילה שווה הרבה ויתר משקל בבית חולים".

 

והיום הקהילה לא ערוכה...

"בר סימן טוב הידק את הסגר כי הוא הבין שאנו לא ערוכים בקהילה – הרי 95% מחולי הקורונה הם בקהילה! אנחנו מטפלים בהם! אני רואה כל יום בכותרות הראשיות של העיתונים את מנהלי בתי חולים. בעמודים הראשונים היינו צריכים לראות את מנכ״לי קופות החולים. בכמה חולי קורונה הם באמת מטפלים? עוביד הקופות עבדו בלי מיגון ובמאוחדת מתוך 9,000 רק 100 לא הגיעו ויש לי 130 עובדים בבידוד – פשוט להצדיע להם כי עבדו במיגון מינימלי. אני יכולה לעשות 2,000 בדיקות ליום. אבל הכסף חייב להגיע אלינו. הקהילה תשלם מחיר כבד אם הכסף ילך רק לבתי חולים. הם פשוט יהרגו את המערכת הציבורית".

 

זה החשש הגדול שלך? קריסה של הבריאות הציבורית?

"אני לא מאמינה במערכת הפרטית. היא לא מקבלת חולי קורונה. אנשים מתחילים להבין שכולנו צריכים רפואה ציבורית. עכשיו גם למי שיש כסף, נשקפת סכנה. הם חושבים שאם יש להם כסף, המערכת הפרטית תציל אותם.

 

חלקם רכשו מכונות הנשמה פרטיות לבתיהם...

"זה לא יעזור להם: הם צריכים צוות מיומן וגם מחלקה פנימית שיפעילו אותם. אין אפשרות לקנות כעת פתרון ולהציל את עצמך לבד. אחד הדברים המעניינים בתקופה הזו היא כי מקבלי החלטות הבינו שפרוטקציה הפעם לא עוזרת".

x