נתניהו מנצל כל מימד אפשרי לטרלול משפטי

לא עסקת המאה, לא נעמה יששכר, לא העלאת בני הפלאשמורה. ההישג הגדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו עד כה הוא הטמנת המטען שהתפוצץ בסוף השבוע שעבר במשרד המשפטים. סוכנו לענייני הבלגן המשפטי, השר אמיר אוחנה, הצליח מעל ומעבר כשמינה את עו"ד דן אלדד לממלא מקום פרקליט המדינה. אלדד הוא שנוא נפשה של עו"ד ליאת בן ארי, התובעת בתיקי נתניהו ובבת עינו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

מנדלבליט, בלחץ איומי התפטרות של בן ארי, התנגד למינוי אלדד וקצר את המשבר הראשון בהחלטתו לפתוח בחקירה פלילית בפרשת המימד החמישי.

1. בפרקליטות טוענים שאין תקדים למהירות שבה החליט אלדד להורות על החקירה. לכך שתי תשובות: את הראשונה נתן מנדלבליט עצמו במכתבו מיום חמישי שעבר לעו"ד יצחק בם, שהתעניין בחקירת המימד החמישי. "אבקש להביא לידיעתך", משיב מנדלבליט, "כי מ"מ פרקליט המדינה עו"ד דן אלדד למד את החומרים בנושא ושמע את עמדות הגורמים הרלבנטיים בפרקליטות, ביחס לפניות השונות והחומרים שנאספו בעניין חברת המימד החמישי. לאור מכלול נסיבות העניין, היועץ המשפטי לממשלה מילא את ידיו של מ"מ פרקליט המדינה לגבש את המתווה המתאים להמשך טיפול בנושא". כלומר, אלדד "למד" ו"שמע" והוסמך להחליט על מתווה הטיפול.

אילו סבר מנדלבליט שחקירה כזו היא נפיצה פוליטית - ולפיכך אסורה לפני הבחירות - האחריות למנוע אותה היא עליו ובידיו. במיוחד אם עלה בו החשד שאלדד קשוב יתר על המידה לשרים גלעד ארדן ואוחנה שדוחקים בו להודיע על פתיחת חקירה עכשיו, לפני הבחירות, לצרכיו הפוליטיים של נתניהו.

2. התשובה השנייה נגזרת מהשאלה מדוע המהירות של אלדד ראויה לגינוי לעומת הברכה השורה כביכול על גרירת הרגליים שקדמה לה? דו"ח מבקר המדינה יוסף שפירא פורסם במרץ 2019. חוות דעתו הסופית של שלמה למברגר, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים לפתיחת חקירה בגלל היבטים פליליים שנתגלו בה ניתנה אמנם בסוף ינואר 2020, אבל קדמו לה חוות דעת דומה מאוקטובר 2019 שבה מתלבט למברגר האם להטיל את המשימה על מח"ש או המשטרה. ויש אפילו חוות דעת ממאי 2019, מיד לאחר דו"ח המבקר, שקוראת לבדיקת הפרשה.

נכון שהמבקר לא העביר "המלצה פלילית לחקירה" ליועץ ולפרקליטות במסגרת סעיף 14ג המפורסם שמזרים חשדות פליליים מהמבקר לפרקליטות, אך זה כי למבקר אין סמכות לחקור חברות פרטיות כמו המימד החמישי אלא רק את שירות המדינה, המשטרה במקרה זה.

ואם למברגר, כגורם פרקליטותי, זיהה מיוזמתו היבטים פליליים, הוא מוסמך לקדם בדיקה וחקירה כפי שאכן עשה. וכל עוד יו"ר החברה דאז וראש כחול לבן, בני גנץ, אינו חשוד, אין רגישות פוליטית והנושא “חקיר”.

מימין (ועם כיוון השעון): היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, מבקר המדינה לשעבר יוסף שפירא וממלא מקום פרקליט המדינה דן אלדד צילומים: משרד המשפטים, עומר מסינגר, אוהד צויגנרג

3. מדוע פרקליט המדינה שי ניצן לא קידם את חוות הדעת של למברגר? בליכוד טוענים שניצן והפרקליטות העדיפו "לאתרג” את גנץ, לפי משנתו הידועה של נתניהו - “לא ביבי - לא חוקרים”. ויש הסבר פרוזאי יותר שהוכח בטיפול בתיקי נתניהו - קצב העבודה בפרקליטות ממילא אינו גבוה. גם החומרים נגד נתניהו התעכבו ולובנו באיטיות ובאריכות יתרה. ועתה נוספה לכך הסיבה שכוח האדם האיכותי, במשטרה ובפרקליטות, כבר היה שקוע רובו ככולו בתיקי נתניהו ומתקשה לפנות זמן לנושאים חדשים. גם ישיבת עבודה רצינית לבחינת 16 מיליון השקלים שקיבל נתניהו מבן דודו נתן מיליקובסקי טרם התקיימה.

4. ועכשיו לממשק המשפטי־פוליטי. לעיכוב חקירה, בדיוק כמו להשקתה, יש משמעות פוליטית. ואם חושדים באלדד המזרז, מותר לחשוד גם באלה שעיכבו.

החקירה העלתה על הגריל את גנץ. כרגע הוא לא חשוד בפרשה בדיוק כמו שנתניהו לא קשור כרגע לצוללות. אבל לשניהם יש סיכוי לקשר עתידי. דווקא זה של נתניהו גדול יותר בשל 16 מיליון השקלים שקיבל. אבל כרגע נוצרה הסימטריה המפורסמת שטבעו עמית ועמית. עמית סגל עיתונאי חדשות 12, ועמיתו של גנץ, בוגי יעלון שאמר בזמנו על נתניהו - "טיפש או מושחת". אם לא ידע על מעורבות מקורביו בצוללות הוא טיפש וליתר דיוק לא כשיר. ואם ידע - מושחת. כעת, נמשכת האנלוגיה הזו גם על גנץ - ידע או לא ידע? ומה המשמעות של כל אופציה. אלא שיש גם פרופורציות ויש הבדל גדול בין ראש ממשלה שמתחת ידיו (בידיעתו או שלא) נרקחת שחיתות אסטרטגית שנוגעת לביטחון המדינה, לבין יו"ר חברה שבידיעתו או שלא, זכתה בפיילוט אזוטרי תוך קידום ענייניה ועקיפת המכרז במצגי שווא.

5. המימד החמישי קישטה עצמה בבכירי צבא, מוסד ומשטרה לשעבר וכפי הנראה השתמשה בהם כדי להוציא מהמשטרה, במצגי שווא, 4 מיליון שקל על הפיילוט. השאלה החשובה כאן, משפטית ועניינית, היא האם המצגים האלה היו מהותיים, כלומר בלעדיהם לא היתה החברה זוכה. ואז עסקינן בקבלת דבר במרמה. או שהמוצר היה כה מבטיח באיכותו וסגולותיו ששווה היה לעשות הכל כדי לקדם את ההתקשרות עם החברה. המבקר מתמקד בלהיטות היתר המשטרתית שהניבה סדרה של ליקויים. הישיבה במשטרה, ב־30 באוגוסט 2016, שאליה זומנו בכירי החברה בהם היו"ר גנץ ובסופה הנחה המפכ"ל רוני אלשיך על פטור ממכרז; העדר הפנייה לחברות מתחרות - המבקר העיר שהמשטרה יכולה היתה לערוך מכרז סגור שבו נמסר מידע רק לחברות טכנולוגיה בעלות סיווג ביטחוני מתאים; מסירת מידע חסוי לחברה ממרשם האוכלוסין ועוד. אלא שדו"ח המבקר לא מזכיר אפילו את השם המימד החמישי. בדו"ח היא מכונה חברה א', והצד שלה, נשוא החקירה הפלילית מעכשיו, מתמצה במצגי שווא החשודים כמרמתיים - לגבי מוכנות ויכולות המוצר ולגבי לקוחות שלא ממש היו לה.

מימין: יו”ר כחול לבן בני גנץ וראש הממשלה בנימין נתניהו. רה”מ ממלכד את כל גורמי האכיפה צילום: דנה קופל, יאיר שגיא

6. לא בכדי התלבט למברגר בשאלה מי יחקור את הפרשה - המשטרה או מח"ש. לצד גנץ ובכירי המוסד כמו רם בן ברק (נשיא) ודורון כהן (מנכ"ל), הצטיידה המימד החמישי בשני בכירי משטרה לשעבר, המפכ"ל דודי כהן וניצב בדימוס בנצי סאו. דודי, שאחיו מוטי הוא ממלא מקום המפכ"ל הנוכחי, וסאו שהיה מפקדו של ניצב יגאל בן שלום, מפקד לה"ב 433 הנוכחי. ניצב גדי סיסו, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, הצהיר בעבר במסגרת הסדר ניגוד עניינים על קשר לבכירים במימד החמישי.

מדובר כאן גם בחקירת המשטרה את עצמה והתנהלותה. וזה מרכז הסיפור. נתניהו מסמן וממלכד בהדרגה את כל גורמי האכיפה, מח"ש, משטרה וגם הפרקליטות שבכיריה מתנגחים זה בזה.

בפרשת המימד החמישי, לא רק החברה חשודה, אלא גם המשטרה שלא רק ספגה הערות בדו"ח מבקר המדינה, אלא נכרכת בחקירה פלילית. וזאת, לאחר שאוחנה הורה על הקמת ועדת בדיקה למח"ש וסימן גם אותה. כלומר כל החוקרים הפוטנציאליים בסיפור הזה הם גם נחקרים. והכי חשוב מבחינת הפוליטיקאים - רעשי המשנה שמטלטלים בעוצמה את הפרקליטות, שיד אחת שלה, אלדד, מורה על החקירה וידה האחרת, יריביו בהנהלת הפרקליטות, מחרפת ומגדפת אותו. ובתווך היועץ המשפטי מנדלבליט שנקרע בין הנצים ומתקשה להשליט את מנהיגותו.

7. יש אומרים שמלחמת עולם כזו לא היתה מעולם בפרקליטות. למרבה הצער היו כבר דברים מעולם. זכור העימות בין היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין לפרקליטת המדינה עדנה ארבל, על רקע הטיפול בהאזנות הסתר לפוליטיקאים, שהוביל לפיטורי ראש אגף חקירות דאז ניצב משה מזרחי. הסיבה, בדומה להיום, לא רק הלגיטימיות של מהלכי המשטרה, אלא לגיטימיות המוטיבציה נגד הפוליטיקאים. ואחר כך היה הקרע בעקבות התבטאותו של היועץ המשפטי מני מזוז, כשסגר את תיק האי היווני נגד ראש הממשלה אריאל שרון, ובאותה נשימה האשים את פרקליטת המדינה היוצאת ארבל ב”סימון מטרות”.

ההבדל הגדול הוא שהפעם לא מדובר רק במחלוקות פנימיות על הפעלת הכוח, אלא על מהלך חיצוני למיטוט הכוח הזה באמצעות הרס אמון הציבור במערכות המשפט. מלמטה ועד למעלה, מהמשטרה ועד בית המשפט העליון. מהלך שמנוהל מלשכת ראש הממשלה, שמסתייע בתקלות אמת שמתערבלות יחד לעיסה אחת גדולה: תרגיל החקירה הפסול לניר חפץ, הוקעת מח”ש שמחפה על שוטרים שפוגעים ביוצאי אתיופיה, העדרה של ליאת בן ארי משני ימי השימוע, מינויה לשיפוט של אתי כרייף. ועתה הפרשה שמאפשרת לנתניהו לצוד שניים מ“רודפיו” בכדור אחד. גם בכירי משרד המשפטים וגם בכיר כחול לבן.

8. במכתבו של מנדלבליט לעו”ד בם שהוזכר בתחילה, יש גם סעיף גנץ: “היועמ”ש סיכם עם מ”מ פרקליט המדינה כי ככל שבעתיד יתעוררו חשדות שונים מאלה הקיימים היום, אשר מצדיקים את מעורבותו של היועמ”ש, הדברים יובאו בפניו להנחייתו ולהכרעתו”. שונים מאלה הקיימים היום - כלומר לא רק נגד מנכ”ל החברה, אלא גם נגד יו”ר הדירקטוריון גנץ.

היום אמורים מנדלבליט ואלדד לשבת וליישר ביניהם את ההדורים ככל שניתן עוד ליישר משהו. בהודעת אלדד שפורסמה ביום שישי נאמר: “מ”מ פרקליט המדינה מדגיש (ההדגשה במקור - מ”ג) כי הוא והיועמ”ש פועלים תוך אמון והערכה זה לזה ונחושים לעבוד יחד למען המדינה, שלטון החוק בה, ועצמאות מערכות האכיפה”. בהודעה לא נאמר כי מ”מ הפרקליט והיועץ מדגישים. כלומר, זו הצהרה במעמד צד אחד בלבד, של אלדד. עכשיו צריך לראות אם גם הצד השני מנדלבליט יצטרף לאותה נחישות “לעבוד יחד למען המדינה, שלטון החוק בה, ועצמאות מערכות האכיפה”.