שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

ניתוח כלכליסט

התנגדות היועמ"ש לחוק המצלמות: מי כאן באמת מבצע פיגוע בדמוקרטיה

יותר משראש הממשלה מעוניין בחוק מצלמות, הוא רוצה שטענות על רדיפתו ופגיעה במשילותו יעירו את תומכיו בדרך לקלפי. התנגדותו הנחרצת של היועמ"ש לחוק עלולה להצית מחשבות על סילוקו

משה גורלי 07:1808.09.19

מצלמות בקלפי? מעניין יותר יהיה לשים מצלמות בישיבת הממשלה היום (א'), שבה יופיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אל מול כנופיית ריסוק שלטון החוק. מנדלבליט אינו מגמגם הפעם ויוצא נחוש לקרב נגד יוזמת המצלמות החפוזה. בדרך הוא מספק לראש הממשלה בנימין נתניהו כתובת כפולה להגיב לשתי החרדות הגדולות שלו - להפסיד בבחירות ולספוג כתב אישום.

 

 

 

לכן הסיפור הזה לוהט על סדר היום - לפני הבחירות ולפני השימוע - הן כמנוף עבור נתניהו לערעור על התוצאות למקרה של הפסד השלטון (קמפיין הגעוואלד) והן לערעור על עצם העמדתו לדין (קמפיין ה”אין כלום כי לא היה כלום”).

 

לא רק מנדלבליט. גם השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות, וגם בג"ץ שיבטל ככל הנראה את חוק המצלמות, אם יעבור. כולם מצטופפים במקבץ מושלם אל מול הכוונת של נתניהו.

 

יוזמת המצלמות, כמו פסקת ההתגברות, ראויה לדיון בנסיבות המתאימות, אבל את נתניהו ואנשיו מעניין טוהר הבחירות בדיוק כמו טוהר המידות. הם מעוניינים לזרוע תוהו ובוהו ואנדרלמוסיה, כפי שסבורים מלצר ומנדלבליט.

 

בזמן הקצר שנותר לבחירות לא ניתן להעביר חוק ראוי, הוגן ושוויוני ולהחילו על כל הקלפיות. מה שנותר הוא לשסות חמושים במצלמות על קלפיות שסומנו כחשודות על ידי ראש הממשלה בכובעו כראש הליכוד. הערבים כעת, הוא רומז, לא רק “נוהרים” אלא גם “מזייפים”, והמצלמות יוציאו את הצדק לאור בדיוק כפי שהמצלמות של טובי נערינו באיה נאפה הוציאו את הצדק לאור. מעולם לא נעשה ביזוי כזה למשפט המפורסם של השופט היהודי־אמריקאי הגדול לואי ברנדייס: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".

 

 

 

נתניהו מאשים את מבקריו כמי שמבצעים "פיגוע בדמוקרטיה". זו בדיוק הטענה שמפנים כלפיו מלצר ומנדלבליט. מנדלבליט מזהיר מפני "פגיעה, קרוב לוודאי, ביכולת לקיים את יום הבחירות לכנסת באופן תקין וסדיר כנדרש במשטרנו הדמוקרטי".

 

מלצר לא מכחיש את סכנת הזיופים. ועדת הבחירות גייסה קרוב ל־3,000 מפקחי טוהר בחירות ו־3,500 מזכירי ועדת קלפי שישבו בכפילות למזכיר הנוכחי. "חליפת הגנה" הוא מכנה את ההיערכות המתוגברת הזאת. מנדלבליט סבור ששליחי נתניהו החמושים במצלמות לא יועילו: "ללא הכנה מתאימה וקביעת מסגרת ארגונית, משפטית וטכנולוגית לאופן עריכת הצילומים, הם עלולים לאבד את ערכם הראייתי". רעיון החוק רחוק מלהיות אפוי. לשלוח נציגי 30 מפלגות להסתער עם מצלמות זה מתכון לפרובוקציות ולכאוס, לא להבטחת טוהר בחירות.

 

היום אמורה הממשלה לדון בטיוטת חוק ששורבטה בחופזה, ללא עבודת מטה, בסמוך לבחירות ובתקופת ממשלה שאינה נהנית מאמון הכנסת. סביר להניח שהחוק יבוטל בבג"ץ, אם יעבור. בג"ץ אמנם דחה עתירות שביקשו למנוע את הדיון היום בממשלה, אבל הנימוק היה טכני - עתירות מוקדמות מדי - והשופטים הבהירו שיבחנו את החוק אם וכאשר תושלם חקיקתו.

 

וזה המקום לחזור לנתניהו. יותר משהוא מעוניין במצלמות, הוא מעוניין ששיח הזיופים יהיה על סדר היום, שהטענות בדבר קיפוח משילותו ורדיפתו האישית יעירו לפעולה את מנומנמי ה”בייס” שייצאו לרחובות ולקלפיות, ואז נותר לנו להתפלל שבידיהם יהיו רק מצלמות.

 

אחרי הבחירות, אם ינצח ויקים ממשלה, ייתכן שיפטר לראשונה בתולדות המדינה את היועץ המשפטי לממשלה. בממשלת "השותפים הטבעיים" שלה הוא מייחל לא תהיה לו בעיה לאתר יועץ טבעי יותר ממאגר האנגלמנים המזומן תמיד.

 

הלוואה במקום שוחד

 

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן אישר לנתניהו לקבל הלוואה למימון הגנתו המשפטית מהמיליארד ספנסר פארטרידג'. למה שלא ייגש לסניף הבנק הקרוב וייטול הלוואה, תוהים המבקרים; והמחמירים שבהם מפליגים לחשש המשולש: ההלוואה לא תוחזר; למלווה יהיה אינטרס כלכלי בישראל; נתניהו יגמול לו בהקרבת אינטרס ממלכתי כלשהו.

 

המבקר אנגלמן המבקר אנגלמן צילום: עמית שאבי

 

בהרשעות פליליות על שוחד קנה מוסד ה"הלוואה" מקום של כבוד. ההון כבר לא משחד את השלטון אלא נותן לו הלוואות שמועד החזרתן גמיש, לא ברור, או לא קיים. הלוואה, כמו עמלה, דמי תיווך ויוצא באלה, הם מכבסי ומלביני השוחד החדשים.

 

אבל למה לחשוד בנתניהו שלא יחזיר כסף? הרי יש כאן התחייבות מפורשת ששכנעה את מבקר המדינה.

 

זה מוביל להתחייבות מפורשת נוספת שנתן נתניהו - למשה פייגלין. סעיף 7 להסכם בין הליכוד למפלגת זהות קובע: "עם כינון ממשלה בראשות בנימין נתניהו ימונה יו"ר זהות מר משה פייגלין כשר בעל תפקיד משמעותי וסמכויות משמעותיות ההולמים את כישוריו וניסיונו בתחום הכלכלי...".

 

אנשים שכבר לא מאמינים לנתניהו, בטוחים שההלוואה מפארטרידג’ לא תוחזר ובטוחים שפייגלין לא ימונה לשר. בהסכם עם זהות טמון מוקש כספי שקצת מחשיד אותו. מתי הסכם פוליטי נהפך לשוחד בחירות? כאשר טובת ההנאה המובטחת בו היא מינוי פסול, כבילת שיקול הדעת השלטוני, וכמובן כסף. “לא קונים שלטון בכסף”, לימדה אותנו מבקרת המדינה לשעבר מרים בן־פורת. בסעיף 10.4 להסכם הליכוד־זהות נכתב: "זהות תישא באחריות הבלעדית לפירעון המלא והמוחלט של כל התחייבויותיה הכספיות".

 

כך נאה וכך יאה. אבל, הסעיף הבא אחריו קובע: "הליכוד יישא באופן מלא בחובות, שיצטברו למימון מערכת הבחירות". נדמה שיועץ משפטי ממולח ניסח את שני הסעיפים, באופן כזה שהשני מאפשר לעקוף את קודמו.

 

זה אולי מיישב את התהייה הקודמת: פייגלין, שהוא בעל הבנה כלכלית כפי שמעיד עליו ההסכם, מבין שלשר הוא כנראה לא ימונה, אז לפחות שהליכוד ישלם לו במזומן עבור הסרת מועמדותו.

 

תמונה תמורת הגנה

 

בשבוע שעבר הביא כתב חדשות 12, גיא פלג, תמליל מעדותה של מרים אדלסון, אשתו של שלדון אדלסון, הבעלים והמו”ל של החינמון “ישראל היום”. אדלסון אינה עדת מדינה שנאלצת לשקר כדי להציל את עורה, אינה שמאל, ואינה ידועה כעוכרת משפחת נתניהו.

 

והנה אדלסון הודפת את רמיזותיה העבות של שרה נתניהו לקבלת מתנות, תכשיטים ותיק. "יש לי רישיון קזינו", היא מנמקת את ההגבלה החמורה שחלה עליה במתן מתנות לנבחרי ציבור. וכאן חסרה לי שאלת החוקר: "תכשיטים ותיק אסור לתת, אבל עיתון מותר?".

 

בהמשך מתוארת המעורבות הנמרצת של משפחת נתניהו בתוכני החינמון, בתמונות של הגברת, בדרישה לפטר את הכתב שלמה צזנה ועוד. כשמצרפים את העדויות האלה לריבוי שיחות נתניהו עם העורך הראשי עמוס רגב שנחשפו בעתירת חופש המידע של רביב דרוקר, ובמיוחד להצהרת ראש הממשלה שפיזר את הכנסת כדי להבטיח את הישרדות “ישראל היום” - אין מנוס מהשוואה ומהדמיון המדויק לתיק 4000, ובמידה פחותה לתיק 2000 שלא הבשיל למקום הזה.

 

האדלסונים מעמידים כלי תקשורת לרשות ראש הממשלה ומשפחתו, ובתמורה מפעיל זה את כוחו לטובת "ישראל היום". מהמו"ל מרים אדלסון מצפים לקבל סיקור חיובי וגם תיקים ותכשיטים; ומשאול אלוביץ’, הבעלים של אתר “וואלה!”, מצפים לקבל סיקור חיובי. בתמורה, ולפי כתב החשדות, מקבל אלוביץ’ הטבה רגולטורית. ואילו אדלסון מקבלת הגנה לחינמון שלה, שעיקרה כספית - כי אילו היה נמכר בכסף, תפוצתו היתה צונחת פלאים, וכך גם מחירי הפרסום בו.

 

הפרחים לקשת

 

נתניהו אמור לשלוח פרחים לשידורי קשת במקום הנאצות שהוא מטיח בהם. בעיקר בגלל "ארץ נהדרת". ראש כחול לבן בני גנץ מוצג בה כסוג של רפה שכל, הזוי ומבולבל. סאטירה נועדה להקצין, והיא מעצימה את המבוכות הלשוניות שגנץ לעתים נקלע אליהן לשיא של רפיסות. נתניהו לעומתו מועצם כתחמן, כוחני וציני. בדיוק מה שחלקים גדולים בציבור אוהבים ומכבדים. איני יודע אם אנשי "ארץ נהדרת" בעד נתניהו או גנץ, אבל ברור את מי הם מקדמים ואת מי הם מבטלים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x