$
מוסף כלכליסט

ד.נ.א

"אמי נפטרה ביום הולדת 20 שלי. בני נהרג ביום שמלאו לי 53. מאז יום הולדת אינו חגיגה עבורי"

דוד עברי, נשיא בואינג ישראל. אלוף במיל': "כשנשלחתי לקורס בחיל האוויר הבריטי, אבא התאכזב: 'איך שולחים אנשים לבזבז מטבע זר כשלמדינה אין כסף?'"

"הוריי, אברהם ושושנה קרואיז, עלו לארץ מסלובקיה ב־1934 אחרי שהיטלר עלה לשלטון. לצאת עם אשה בהיריון ושני ילדים בני שנה וחמש דרש אומץ. הם יצאו ברכבת לאיטליה ומשם באונייה לחיפה. באוגוסט הם הגיעו ובספטמבר נולדתי.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

אבי, שהיה רואה חשבון, גילה שאין ביקוש למקצועו. אז הוא החליט לחפש עבודה חקלאית במושבות ומצא כזאת בגדרה. את שם המשפחה שינה ל’עברי’, כי חשב על עצמו כ'אברהם העברי'. הנרטיב של מדינת ישראל היה טבוע עמוק מאוד אצלנו במשפחה.

 

1939. אברהם ושושנה עברי עם ילדיהם מנשה (9), רחל (7) ודוד (5) במרפסת ביתם בגדרה 1939. אברהם ושושנה עברי עם ילדיהם מנשה (9), רחל (7) ודוד (5) במרפסת ביתם בגדרה צילום: באדיבות המשפחה

 

 

“הבית שלנו היה שקט. תמיד דיברו בו בעדינות, מעולם לא הרימו את הקול או דיברו במילים בוטות. לא נפתחים ולא מחצינים רגשות. כואב, לא כואב — עושים מה שצריך. הקשיים והמציאות הכתיבו את המצב. אם יש כדור, משחקים כדורגל. ואם אין, מכינים כדור מסמרטוטים. ילדות פשוטה ומאושרת. בלי הפערים המעמדיים שרואים בבתי ספר היום. למדתי טוב והצלחתי לקבל מלגה לתיכון רחובות ששינתה לי את כל החיים. בלעדיה לא הייתי מגיע לחיל אוויר והחיים שלי היו בעולם אחר לגמרי.

 

"אמי חלתה בסרטן בצעירותי, שוקמה לכמה זמן, עד שחלתה שוב כשהייתי בן 14. אבא טיפל בה בהרבה מסירות והייתי עוזר לו להכין אוכל. הייתי בודד כי אחותי היתה בסמינר ואחי בפנימייה.

 

דוד עברי. בן 85, נשוי ואב לשלושה, מתגורר ברמת השרון דוד עברי. בן 85, נשוי ואב לשלושה, מתגורר ברמת השרון צילום: אוראל כהן

 

“כשהתגייסתי היא חלתה בפעם השלישית, והפעם לא התאוששה. אני חושב שנתתי לה נחת כשסיימתי קורס טיס, כי היא הבינה שהאחריות לגידול שלי כבר לא בידיה. היא נפטרה ביום הולדתי ה־20, כשהיתה בת 53. גם בני גיל, שהיה טייס F16, נהרג בתאונת אימונים ביום הולדתי, כשמלאו לי 53. מאז יום הולדת אינו חגיגה עבורי.

"אחרי שסיימתי קורס טיס נבחרתי להשתתף בקורס מדריכי תקיפה בחיל האוויר המלכותי הבריטי. בשבילי זה היה הישג גדול, אבל אבי התאכזב: 'איך שולחים אנשים ללמוד באנגליה ולבזבז מטבע זר כשלמדינה אין כסף?'. הוא עצמו תמיד סירב לנסוע לחו"ל ואמר: 'באתי לארץ כדי להיות פה. מה יש לי לחפש בחוץ?'.

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

"אם יש תכונה אחת שמאפיינת אותי מגיל צעיר זו דבקות במשימה. לפני שבוע התקלקל מנעול בבית. אשתי אמרה 'עזוב', אך התעקשתי עד שהצלחתי לתקן. זה דבר קטן ושולי, אבל הדבקות היא משהו כל כך עמוק אצלי, שאם לקחתי משימה אני חייב להצליח. וזה שם מילדות. אותו היגיון שאומר שאם קיבלתי מלגה אני חייב להצליח בלימודים".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x