שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

כתב התביעה בארה"ב חושף: כך עבדה שיטת תיאום המחירים של טבע

תביעת ענק, המתפרסת על פני 524 עמודים, חושפת את התיאום השיטתי שהנהיגה טבע להקפצת מחירי התרופות ולקביעת נתחי השוק שלהן; 19 חברות תרופות השתתפו, 1,389 שיחות תיאום נערכו בשנה, כולל מפגשים בארוחות יוקרה ומשחקי גולף של בכירים

חזי שטרנליכט, רן אברמסון ותומר גנון 20:3314.05.19

כתב התביעה האזרחי נגד טבע בפרשת קרטל התרופות בארה"ב, מגולל בפירוט טענות ליצירת שיטה לתיאום לכאורה של מחירי התרופות במספר רב של דרכים. התובעים טוענים כי טבע והמתחרות הנכללות בתביעה, למעשה פעלו לפי שיטה להקצאת "נתח הוגן" (fair share) ותיאמו לכל אחת מהן. הן תיאמו את אותו הנתח באמצעות שיחות טלפון תכופות שעסקו במועדי השקה של תרופות גנריות חדשות לשוק, וגם באמצעות שליחת מיילים ביניהם, בין היתר כאלה שכללו את רשימות המחירים של המוצרים.

 

מימין: ארז ויגודמן וג'רמי לוין, המנכ"לים של טבע בתקופה אליה מתייחסת התביעה: 2016-2012. שניהם לא מוזכרים בכתב התביעה בה מואשמים 6 עובדים אחרים מטבע מימין: ארז ויגודמן וג'רמי לוין, המנכ"לים של טבע בתקופה אליה מתייחסת התביעה: 2016-2012. שניהם לא מוזכרים בכתב התביעה בה מואשמים 6 עובדים אחרים מטבע צילום: אוראל כהן

 

התובע של מדינת קונטיקט ווילאם טאנג, היה מי שהגיש את כתב התביעה המתפרש על פני 524 עמודים, ביום שישי האחרון (10 במאי) בבית המשפט המחוזי במדינתו. "במשך שנים רבות תעשיית התרופות הגנרית פעלה תחת ההבנה בין היצרניות הגנריות שלא להתחרות זו בזו ובמקום זאת להתפשר על מה שהמתחרים מכנים 'נתח הוגן'." נטען בכתב התביעה.

 

כתב התביעה האזרחי הוגש נגד חברת טבע ועוד 19 חברות תרופות גנריות שונות בהן חברת סנדוז, חטיבת התרופות הגנריות של נוברטיס, חברת מיילן, חברת אקטביס שאז עדיין לא היתה בבעלות טבע ואחרות. כמו כן הוגש כתב התביע נגד בכירים שונים בתפקידי מפתח באותן חברות.

 

לפי כתב התביעה, רווח נוהג לקיים ארוחות ערב משותפות בתעשיית התרופות הגנריות. בדרך כלל היתה חברה אחת אחראית לשלם על כל המשתתפים בארוחה והנוהג היה שבכל מפגש מתקדמים לפי סדר הא'־ב' למי שישלם את הארוחה, על פי שם החברה התורנית.

 

כך מובא לדוגמא דואר אלקטרוני שנכתב למייל קבוצתי, שבו שואל בכיר בחברת התרופות ד"ר רדי'ז בבדיחות האם הולכים לשלם עליו. אחד המשתתפים, שאינו עובד של אחת החברות הנתבעות, עונה לו "..אנחנו הולכים לפי סדר אלפבתי - לפי שם החברה". הוא מוסיף בבדיחות בסוף: "נ.ב... אי אפשר להתחרט עכשיו! זה מדהים כמה אנשים בקבוצה אוהבים וויסקי סינגל מאלט בן 18 שנים כשהם לא משלמים".

 

"האוכל יהיה סופר יאמי"

 

התובעים יוצאים מגדרם כדי להסביר כיצד התהדקו הקשרים בין הבכירים בקרב חברות התרופות הגנריות השונות, עד שיצאו ונפגשו באירועים מרובים של איגודים בתעשייה וכנסי מקצועיים שונים. האינטראקציות נוצרו כך נטען, בין היתר באירועי גולף, ארוחות משותפות, מסיבות קוקטיילים וארוחות ערב. "אלה נתנו הזדמנויות נוספות לפגישות בין מתחרים", נטען בתביעה "(לאפשר) לנאשמים להשתמש בהזדמנויות שנוצרו לדון ולחלוק מידע תחרותי רגיש שנוגע להצעות במכרזים עתידיים ואסטרטגיות תמחור".

 

אירוע חברתי נוסף נוגע למפגשים בין נשים שעובדות בחברות התרופות הגנריות ומתוארים על ידן באופן לא פורמלי כ"ערב יציאה של הבנות" (Girls Night Out) או בראשי תיבות: GNO. מדי פעם נהגו העובדות לכנות את המפגשים בצורה יותר פורמלית כמפגש של "נשים בתעשייה". באותם אירועים התקיימו בדרך כלל ארוחות משותפות שכללו מפגשים בין עובדות של חברות התרופות השונות. באחד המיילים ששלחה אחת העובדות לקולגה מחברה אחרת, בכדי לתאם מפגש כזה, היא כותבת: "כל כך הרבה קורה בתעשייה. נוכל לדבר על זה על כוס מרטיני או יין. פלוס — האוכל יהיה סופר יאמי!"

 

פרט מעניין נוסף מלמד כי רבות מחברות התרופות הגנריות מחזיקות במטות שקרובים גאוגרפית אלה לאלה. לפי התביעה המטות ממוקמים בדרך כלל בסביבת ניו ג'רזי או במזרח פנסילבניה, מה "שמאפשר להן הזדמנויות נוספות לטפח קשרים להיפגש ולתאם" לפי כתב התביעה 41 חברות גנריות נמצאות בין ניו יורק לפילדלפיה.

 

לפי התביעה החברות פעלו לייצר חלוקה קרטליסטית של השוק. ליצור לכאורה נתח שמוגדר על ידן כמטבע לשון, כ"נתח הוגן" של השוק. "כתוצאה מהמסרים הללו המתחרים מודעים זה למצבו של האחר", נכתב בתביעה. עוד נכתב כי "לאחר שהיצרן השיג את ה'נתח ההוגן', מובן כי המתחרים לא יתחרו עוד על עסקים נוספים".

 

 

כך למשל בשנת 2013 שוחחו, לפי כתב התביעה, בכירים בתחום המכירות מחברת טבע עם עמיתיהם, גורמים שאחראים לתמחור התרופות, השיווק והמכירות בחברות אחרות. למעשה שוחחו בכירי טבע עם "נציגים של כל מתחרה משמעותי על ידי טלפון ו/או הודעות טקסט במספר רב של פעמים". בכתב התביעה מפורטות טבלאות של מספר השיחות שקיימו בכירי טבע עם עמיתיהם בחברות השונות.

 

בכתב התביעה מצורפות שתי טבלאות לשנים 2013 ו־2014, שבמהלכן בוצעו 1,389 שיחות ו־941 שיחות בהתאמה. מרבית השיחות, 89% ב־2013 ו־83% בשנה שלאחריה, בוצעו על ידי מספר מצומצם של בכירים של טבע עם עמיתיהם. "רבות — אם לא כל — התקשורות עסקו בנושאים שנידונו לאורך התביעה הזו", נכתב. עוד נכתב כי לא רק בכירי טבע דיברו עם עמיתיהם, כולם דיברו עם כולם, אלפי פעמים "בכדי לוודא את הדבקות בקונספירציה הרחבה".

 

בין היתר נטען כי החברות טבע, תארו וחברה בשם ווקהארדט, תיאמו ביניהן את השוק של תרופה בשם אנאלפריל מלטאה (Enalapril Maleate). טבע ותארו יצרו קשר עם סנדוז בקשר לקרם בשם קטוקונאזול, ועוד. כמו כן נטען כין "לחלק מהנאשמים היו הסכמים ארוכי טווח עם חלק מהמתחרים שלהם במטרה להגביל את התחרות בכל המוצרים שבהם הם חפפו". אחת הנאשמות בתביעה, עובדת של טבע בשם נישה פאתל (NISHA PATEL) שהחלה לעבוד בחברה ב־2013 פנתה למי שהפך לעד בתביעה, ושאלה אותו איך חברת סנדוז מתמודדת עם העלאות מחירים. פאתל מסבירה, לטענת התובעים, שהיא נשכרה על ידי טבע "לזהות מוצרים שטבע יכולה להעלאות בהם מחירים".

 

בהמשך בחודש יולי 2013, העלתה טבע מחירים של 21 מוצרים שונים ונוצר "לחץ פנימי גדול מהנהלת סנדוז", להשיג העתק של רשימת המחירים של טבע. אחד מעדי ההגנה שעבד בחברת סנדוז, פנה לעמיתו, סגן נשיא המכירות של טבע רקנת'לר וזה העביר לחשבון המייל הפרטי שלו את רשימת המחירים החדשה של התרופות ביולי 2013 מחשבון האימייל הפרטי של רקנת'לר.

 

לפי הנטען בכתב התביעה בשנים 2013 ו־2014 נרשמו העלאות מחירים "מסחררות" בחלק מהתרופות הגנריות בתעשייה. לפי אחד הדו"חות שמצוטטים שם עבור מעל ל־1,200 תרופות גנריות נרשמה עליית מחירים ממוצעת של 448% בין יולי 2013 ליולי 2014. ניתוח של חברה סנדוז הראה שבשנים הללו היו 1,487 העלאות מחירים של מעל ל־100%, 12% מהן היו מעל ל־1,000%.

 

ההסכם לשימור נתחי שוק

 

עוד נטען כי "בעת כניסה לשוק של תרופה גנרית, טבע והנאשמות האחרות פעלו בשגרתיות ובשיטתיות להשיג את המתחרים שלהן במטרה להשיג הסכמים להקצאת נתח שוק, לשמר מחירים גבוהים ו/או להימנע מלהתחרות על מחיר". עוד נטען כי להסכמים האלה היה אפקט ששמר מלאכותית על מחירים גבוהים של תרופות גנריות ויצר "חזות של תחרות בזמן שבפועל זו כמעט ולא התקיימה".

 

התיאומים שבוצעו לפי כתב התביעה הם נרחבים והיו בין טבע לחברות אחרות ובמקרים אחרים בין החברות האחרות. הדפוס כפי שעולה היה דומה וכלל ריבוי של שיחות טלפון בין הגורמים בחברות השונות,לפעמים בין יותר משתי חברות. התובעים הציגו רשימות של שיחות טלפון במטרה להצביע על ניסיונות לכאורה של תיאום בין הגורמים השונים.

 

לפי אחת הדוגמאות, בין התרופות שנטען כי טבע פעלה לתאם לגביהם מחירים נמצאת תרופת פנופיבראט, הגרסה הגנרית של תרופת טריקור, שמיועדת לטפל בכולסטרול גבוה. זו תרופה שנכון לסוף 2012 טבע וחברה נוספת בשם לופין היו שתי הספקיות הראשיות של גרסתה הגנרית לשוק.

 

לפי הנטען אחד מבכירי טבע פנה לקולגות בכדי לנסות לגלות פרטים על כניסתה הפוטנציאלית של חברת מיילן לשוק. הוא שוחח, כך לפי הנטען 4 פעמים בנושא עם סגן נשיא של חברת מיילן, ג'ים נסטה. הוא דיווח בהמשך היום בטבע כי למד שמיילן מתכננת להשיק את התרופה בנובמבר 2013. בהמשך מבקשת מיילן להקדים את ההשקה, ולפי הנטען חברות טבע, לופין ומיילן פועלות כדי להקצות את נתחי השוק בתרופה המדוברת. מקרים אחרים היו תיאומים בין טבע לחברות כמו סנדוז, לופין, אקטביס, תארו, לאנט, ד"ר רודיס זיידוס ואחרות בנוגע למעל ל־40 תרופות שונות.

 

לפי התביעה, ב־2012 המנגנון לשימור המחירים בשוק הגנרי בארה"ב שעליו סיכמו החברות כבר פעל בצורה חלקה. כל חברה כבר פעלה לשימור נתח השוק שהיא סיכמה עליו עם מתחרותיה לכאורה בלי שהן ינסו לנגוס ממנו, וכולן יחדיו יצרו מצג שווא של סיבות שמנעו תמחור זול יותר של התרופות.

 

אלא שבשלב זה, החברות כבר לא הסתפקו לכאורה בסטטוס־קוו והחלו לפעול בתיאום כדי לנפח מחירים של שורה ארוכה של תרופות גנריות. השיחות נועדו לא רק לתאם העלאות מחירים לכאורה, אלא גם לוודא שהעלאות המחירים לא יגרמו במנגנון הקיים ששמר על נתח השוק של כל אחת מהן, קרי, לוודא שאף חברה לא תנצל העלאת מחיר של מוצר של מתחרה שלה כדי לנגוס בנתח השוק שלה. הסיכומים הללו היו חשובים במיוחד שכן בשל מבנה שוק התרופות הגנריות, לא כל חברה היתה יכולה להעלות מחיר על תרופה מיד לאחר שמתחרתה עשתה זאת. הסיבות לכך הן מגוונות וכוללות חוזים מוגנים עם לקוחות או שיבושים בשרשרת האספקה. לכן, התביעה טוענת כי ההסכם על שימור נתחי השוק שימש גם כרשת ביטחון שהבטיחה לחברות הגנה מפני תגובות של השוק להעלאות המחירים. התביעה מציינת 12 מקרים בהן החברות יזמו ותיאמו העלאות מחירים על תרופות גנריות.

 

המקרה הראשון התרחש ב־31 ביולי 2012, ובו יזמה טבע העלאת מחירים על שורת תרופות שאותו היא תיאמה עם החברות ווטסון, אלבוגן, מיילן, ברקנרידג' וסנדוז. כדי לבסס את טענתה, התביעה הציגה רישומי שיחות בין נציגי טבע, קווין גרין ודיוויד רקטנטאלר לבין נציגי החברות המתחרות, בימים שלפני העלאת המחירים.

 

מחירי התרופות נוסקים עד 2,762%

 

מקרה לדוגמה הוא התרופה נדונול, שידועה גם בשם המותג קורגארד, לטיפול בלחץ דם גבוה. המתחרות היחידות של טבע בשוק של תרופה זו ב־2012 ו־2013 היו מיילן וסנדוז. כל שלוש החברות התמודדו עם בעיות באספקת התרופה לכל אורך התקופה, אך בה בעת תיאמו ביניהן מחירים ונתחי שוק.

 

נדונול היתה אחת התרופות הרווחיות ביותר עבור טבע, מיילן וסנדוז. טבע העלתה את מחיר הנדונול ב־31 ביולי 2012. בימים שלפני העלאת המחיר וכן בשנה שלאחר מכן דן גרין מטבע בעניין עם נציגי סנדוז ומיילן. כך למשל, גרין ניהל שיחה עם נציג סנדוז המכונה בתביעה CW־2 ב־29 ביולי, וכן ביום העלאת המחירים עצמו, ה־31 ביולי. גרין שוחח גם עם ג'יימס נסטה מחטיבת המכירות של מיילן (וכיום סגן נשיא החברה) חמש פעמים ביום העלאת המחירים.

 

סנדוז המתינה כמעט חודשיים עד שהעלתה את המחירים לנדונול שהיא ייצרה. העלאות המחירים נעו בין 746% ל־2,762%, תלוי בהרכב הספציפי של התרופה. התביעה טוענת כי יום לפני העלאת המחירים של סנדוז, התקשר ארמנדו קלום, מנהל בכיר במחלקת החוזים והתמחור של סנדוז אל גרין מטבע. גם נציג סנדוז המכונה CW-2 התקשר לגרין בשבוע שלפני העלאת המחירים. ביום שלאחר הצעד של סנדוז, התקשר גרין מטבע לנסטה ממיילן ועדכן אותו על כך לכאורה, בהיותו גם מעין צלע מתכוות בין שתי החברות המתחרות. לשם המחשה, התובע הכללי של קונטיקט מציין פניה של תושב המדינה שצרך נדונול במשך 15 שנה. בעוד בשנת 2004 הוא שילם בין 10 ל־20 דולר מכיסו הפרטי (השתתפות עצמית) עבור אספקת נדונול ל־90 יום, כיום עליו להוציא 500 דולר מכיסו הפרטי עבור אותה כמות.

 

מפעל של חברת טבע. לפי כתב התביעה בשנים 2013 ו־2014 נרשמו העלאות מחירים מסחררות בחלק מהתרופות הגנריות מפעל של חברת טבע. לפי כתב התביעה בשנים 2013 ו־2014 נרשמו העלאות מחירים מסחררות בחלק מהתרופות הגנריות

 

החברות לא פעלו רק כדי להעלות מחירים על תרופות קיימות בהן הן היו השחקניות היחידות, אלא צירפו לקרטל חברות חדשות שהתכוננו להתחרות בהן. התביעה מציינת את המקרה של התרופה לטיפול באסתמה בודזוניד, ששם גרסת המותג שלה הוא פולמיקורט. עד לפברואר 2013 טבע היתה החברה היחידה בשוק שייצרה ושיווקה גרסה גנרית של משאף בודזוניד. עם זאת, החברה היתה מודעת לכך שתביעה המערערת על תקפות הפטנט של גרסת המותג מתוצרת אסטרה־זנקה עשויה לשנות מצב זה ולהכניס מתחרה חדשה לשוק הגנרי של המשאף. בפברואר 2013 טבע העלתה את מחיר הגרסה הגנרית של משאף בודזוניד ב־9%. התביעה מציינת שאף שמדובר בהעלאת מחיר קטנה יחסית, היא הוסיפה 51 מיליון דולר של הכנסות שנתיות לטבע. ואכן, כפי שטבע צפתה, ב־1 באפריל 2013 ניצחה אקטביס בתביעה שהגישה בעניין הפטנט על פולמיקורט, ובית המשפט קבע שאינו תקף. אקטביס החלה להתכונן להשקת גרסה גנרית משלה של משאפי בודזוניד, אך תחת נוהל של השקת מוצר "בסכנה". נוהל זה מופעל כאשר קיימת אפשרות שיצרנית תרופת המותג תערער על פסיקת בית המשפט שביטל את הפטנט עליה, ולכן יצרנית התרופה הגנרית תיחשב בדיעבד כמפירת פטנט.

 

בו ביום יצר דיוויד רקנטאלר מטבע קשר עם עמיתו מאקטביס, שמכונה בתביעה A.B. הם דיברו פעמיים באותו היום, כך לפי תיעוד השיחות היוצאות והנכנסות שמצורף לתביעה. רקנטאלר ו־A.B, דיברו פעמיים גם ביום למחרת, ומיד לאחר מכן החלה אקטביס להפיץ את הגרסה שלה למשאף בודזוניד. אלא שבמקום להיכנס לשוק במחיר תחרותי שיאתגר את טבע, אקטביס קבעה את מחיר המשאף שלה בדיוק באותה רמה שטבע קבעה. ערעור שהגישה אסטרה־זנקה על קביעת בית המשפט אכן מנעה לזמן מה את המשך שיווק הגרסה של אקטביס לתרופה, וטבע המשיכה לשווק את גרסתה שלה במחיר שאותו היא סיכמה לכאורה עם אקטביס. ב־2015, כאשר נדחה הערעור של אסטרה־זנקה, דנה טבע עם אקטביס על חלוקת השוק ביניהם בהתאם למנגנון שהיא גיבשה עם חברות אחרות.

 

 

הטמעת מדיניות של העלאת מחירים

 

בתקופה זו טבע ניצבה מול תאריך תפוגת התוקף של הפטנט שלה על הקופקסון, והיתה חייבת למצוא דרכים להגדיל את הכנסותיה. ברבעון הראשון של 2013 טבע דיווחה על ירידה של 26% ברווח הנקי לעומת התקופה המקבילה אשתקד, ירידה של 4% במכירות הכלליות, וירידה של 7% במכירות התרופות הגנריות. לפי התביעה, גורמים אלו הביאו את טבע לשקול העלאות מחירים על התרופות הגנריות שהיא ייצרה ושיווקה.

 

באפריל 2013 היא שכרה את נישה פאטל, לתפקיד מנהלת שיווק לקוחות אסטרטגי. מעבר להגדרת התפקיד הרשמית שלה, היא היתה אמונה גם על הטמעה של מדיניות העלאת מחירים, וחלק גדול מהשכר שלה נקבע על בסיס הצלחתה במשימה זו. לפי התביעה, טבע שכרה את פאטל למעשה כדי לזהות אפשרויות להעלאות מחירים בשוק הגנרי ולהשתמש ברשת הקשרים הענפה שלה בענף התרופות הגנריות כדי להוציא לפועל את העלאות המחירים הללו. לפי השיטה של פאטל, המתחרות האיכותיות ביותר של טבע לצורך מימוש התוכניות להעלאת מחירי התרופות היו מיילן, ווטסון (שנרכשה על ידי אקטביס), סנדוז, גלנמרק וטארו.

 

ב־24 במאי 2013 פאטל שלחה לממונה עליה בטבע רשימה של 12 תרופות גנריות שלדעתה אפשר להעלות את מחיריהן תוך שיתוף פעולה מצד המתחרות. המסמך שהיא שלחה לממונה כולל גם פרטים על שיטות התמחור של המתחרות, פרטים שלפי התביעה היו יכולים להגיע אליה רק במסגרת הקשרים שהיא תיחזקה עם עמיתיה בחברות המתחרות.

 

מקרה אחר של העלאת מחירים מתואמת התרחש ב־7 במרץ 2014. ב־20 בספטמבר 2013, טבע היתה הראשונה לקבל את הזכות להפיץ את הגרסה הגנרית של התרופה ניאצין לטיפול בכולסטרול גבוה. שם המותג שלה הוא ניאספאן. התקופה שבה טבע נהנתה מבלעדיות על הפצת הגרסה הגנרית של ניאצין תמה ב־20 במרץ 2014, אבל עוד לפני כן היא כבר ידעה שיצרנית התרופות לופין היא היחידה שמתכוונת להתחרות איתה עם תום התקופה. פאטל דאגה ליצור קשר עם לופין ולהודיע לה על העלאת המחיר הצפויה, לקראת כניסתה אל השוק. ב־7 במרץ הודיע טבע ללקוחותיה כי היא מעלה את מחיר הניאצין ב־10%. בימים שלפני כן פאטל שוחחה עם נציגי לופין וסיכמה על מעבר של כמה לקוחות בין החברות. העלאת המחיר נועדה לפצות על מעבר הלקוחות אל לופין, שמצידה זכתה ב־40% מהשוק בלי להוריד את מחיר התרופה שהיא ייצרה.

 

בטבע ציינו כי הם עומדים מאחורי תגובתם המקורית בנושא, שיצאה עם התפוצצות הפרשה בשבוע שעבר והפנו אליה. לשון התגובה: "טבע מודעת לתביעה האזרחית שהוגשה אתמול, הטוענת לתיאום מחירים לכאורה בתעשייה הגנרית, כולל ביחס לטבע. הטענות בתלונה זו, ובתביעה האזרחית באופן כללי, הן בדיוק אותן טענות. טבע ממשיכה לבחון את הנושא באופן פנימי ולא התנהלה בכל אופן אשר עלול להוביל לאחריות אזרחית או פלילית. טבע מספקת תרופות באיכות גבוהה למטופלים בכל העולם ובתוך כך מחויבת לעמוד בכל החוקים והתקנות. אנו נמשיך להגן בנחישות על החברה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x