שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

מה נשתנה בכנסת החדשה (ומה ממש לא)

ממשלת נתניהו החמישית תהיה דומה לנוכחית, אבל המיעוטים צפויים לייצוג מופחת: הנשים יידחקו לספסלים האחוריים, ומספר הערבים יקטן משמעותית. ח"כים בעלי התמחות כלכלית יפנו את מקומם לגנרלים, והלהט"בים לא יקצרו את פירות ההצלחה בקלפי

שחר אילן 07:0218.04.19

בדרך לעוד ממשלת גברים

פחות שֹרות, ואף אחת במשרד בכיר

הבעיה העיקרית בייצוג הנשים בקדנציה הקרובה לא תהיה הכנסת. זו צפויה להתחיל עם 29 נשים, כרבע ממספר החברים, כמו הכנסת הקודמת. הבעיה היא שאם בין כ־20 שרי הממשלה הקודמת היו לאורך רוב כהונתה ארבע נשים, ולפחות אחת מהן (איילת שקד) בתפקיד בכיר, בממשלה הבאה קשה לראות איך מגיעים אפילו למספר הזה, ולא מסתמנת אף שרה בכירה.

 

החשבון פשוט: בממשלה הקודמת כיהנו, מלבד שקד (הבית היהודי, הימין החדש), גם שרת התרבות מירי רגב והשרה לשוויון חברתי גילה גמליאל (הליכוד) ושרת הקליטה סופה לנדבר (ישראל ביתנו). אלא שלממשלה הבאה לא צפויה אף אחת מהמפלגות הקטנות בקואליציה לשלוח נשים. הסיעות החרדיות, כי אין בהן נשים; האחרות, כי אין בהן נשים בכירות מספיק. כך שנשארנו עם רגב, גמליאל ואולי ציפי חוטובלי מהליכוד. אולי גם יפעת שאשא ביטון מכולנו. כלומר, כדי להגיע למספר השרות שהיו בממשלה הקודמת, שבה היוו הנשים פחות מ־20%, צריך להתממש תסריט אופטימי במיוחד.

 

גילה גמליאל גילה גמליאל צילום: עמית שעל

 

מבין השרות היוצאות, אף אחת לא הוכיחה עצמה כלוחמת בולטת למען זכויות נשים, למשל במאבק נגד אלימות במשפחה. האישה שהובילה את המאבק הזה בממשלה היתה כזכור שרה אחרת — שרה נתניהו. מיעוט הנשים הצפוי בממשלה כל כך מביך שהוא לכאורה מצביע על צורך להעביר חקיקה שתחייב ייצוג מינימלי חובה לנשים בממשלה, נניח 25%. אלא שהסיכוי שחקיקה כזו תעבור בכנסת הדתית־שמרנית הזו לא קיים.

 

ואם לחזור לכנסת — הייצוג הנשי בה הוא ללא ספק אחד הקורבנות של כישלון הימין החדש וגשר בבחירות. מדובר בשתי רשימות שהיו להן מנהיגות נשים: אורלי לוי אבקסיס ושקד (בשיתוף עם נפתלי בנט). בנוסף, במקומות ריאליים ברשימות היו גם הפרופסור למשפטים יפעת ביטון (גשר) ואשת העסקים אלונה ברקת (הימין החדש). בנוסף, לא רק את האישה החזקה של הממשלה איבדה הכנסת, אלא גם את יו"ר האופוזיציה ציפי לבני. זה קרה בעקבות אירוע ההדחה המביש שערך אבי גבאי, ושללא ספק היה אחת הסיבות לנפילת העבודה.

 

החוק הנורווגי, אם יעבור, צפוי להכניס עוד שלוש נשים לכנסת: נורית קורן מהליכוד וטלי פלוסקוב ומירב בן ארי מכולנו. כיוון שבירכתי הרשימות יש יותר נשים מבקדמתן, הניסיון מלמד שככל שהקדנציה תתקדם, התפטרויות יביאו לכך ליותר נשים בכנסת. יתרמו לכך בייחוד התפטרויות שצפויות בכחול־לבן ובמפלגת העבודה שבהן יש נשים רבות במקומות הבאים.

 

יש בכל זאת נקודת אור: נכבש שיא של שלוש בנות מיעוטים בכנסת: יו"ר הוועדה למעמד האישה בכנסת היוצאת עאידה תומא סלימן (חד”ש), חוקרת העקורים הפלסטינים היבא יזבק שתחליף חנין זועבי (בל”ד), והדרוזית ר'דיר מריח (כחול־לבן), שהיתה שדרית טלביזיה בתאגיד השידור.

פוליטיקה של גול עצמי

הייצוג הערבי פחת, הדרוזי נחתך בחצי

לא רק הייצוג הערבי בכנסת יפחת בכנסת הבאה, גם הייצוג הדרוזי יפחת לחצי. אם בכנסת הקודמת היו 13 ח”כים ערבים, 11 ברשימה המשותפת, אחד בעבודה אחד במרצ - הרי בכנסת הבאה יהיו עשרה. לבוחר הערבי היו שתי אפשרויות להגיב על חוק הלאום: לנהור לקלפיות ולחזק את גוש השמאל או להימנע בהמוניו. הוא בחר בהימנעות, חיזק מאד את שלטונו של נתניהו והחליש את נציגיו.

 

2019 היא השנה שבה תסתיים תוכנית 922 לפיתוח המגזר הערבי. לקראת 2020 יצטרכו הסיעות מקוצצות הכנפיים לדון על תוכנית המשך. הפגיעה בכוחן בטוח לא תסייע להן.

 

איימן עודה איימן עודה צילום: עמית שעל

 

אם בכנסת ה־20 היו ארבעה ח”כים דרוזים. הכנסת הבאה תיפתח עם שניים בלבד, שניהם חדשים. בליכוד יחליף פטין מולא את שר התקשורת איוב קרא, שלמרות נאמנותו חסרת הגבולות לנתניהו לא נבחר שוב. מכחול־לבן נבחרה הדרוזית הראשונה בכנסת שדרית הטלביזיה ר’דיר מריח. זה היה מינוי מרענן ומפתיע מצד רשימה של רמטכ”לים שבוודאי מכירים קצינים דרוזים בכירים רבים.

 

הממשלה הבטיחה לפצות את הדרוזים על חוק הלאום. מעניין האם ואיך יצליחו שני חברי הכנסת החדשים והבלתי מנוסים לגבות את החוב הזה.

 

אנשי הביטחון לא ישבו בקבינט

אין לגנרלים למי לתת פקודות בבית המחוקקים

לא פחות מ־12 גנרלים גייסה הפוליטיקה הישראלית לכנסת ה־21, 10% מהכנסת. למרות זאת יש סיכוי סביר שגם בממשלה הבאה, כמו בקודמתה, יהיה מחסור באנשי ביטחון בכירים בקבינט הביטחוני. הסיבה היא שמתוך ה־12 לא פחות משמונה חברים במפלגת כחול־לבן שנשארה באופוזיציה ורק שניים נמצאים במקומות גבוהים בליכוד: יואב גלנט ואבי דיכטר.

 

צמרת כחול לבן צמרת כחול לבן צילום: איי אף פי

 

לא רק שלושה רמטכ"לים התאחדו בכחול־לבן בניסיון הנואש לנצח את ראש הממשלה החשוד בכל כך הרבה פרשיות שחיתות, גם שני נציבים בדימוס, וכן שני אלופים במיל' ומשנה לראש המוסד לשעבר. אחד הניצבים יואב סגלוביץ' הוא המייסד של יחידת 433 למלחמה בשחיתות. יהיה מענין לשמוע מה יש לו לומר לנתניהו.

 

בפועל בכלל לא בטוח שכל כך הרבה מפקדים יעשו טוב לכנסת ובעיקר לאופוזיציה. אין כל כך למי לחלק פקודות ואין את מי לנהל בכנסת. לכן לא תהיה זו הפתעה אם לפחות חלק מכחול־לבן תצטרף לקואליציה במהלך הקדנציה. זה גם לא יפריע אם חלק מהגנרלים יחליטו שהכנסת לא מתאימה להם וייתפטרו במהלך הקדנציה.

 

מתרחקים מפוליטיקה

נוכחות דלה של אנשי כלכלה

הפוליטיקה הישראלית סובלת באופן קבוע ממחסור באנשי כלכלה ועסקים בכירים. סביר להניח שתורמים לכך המגבלות הכלכליות הקשות המוטלות על פוליטיקאים וכן הדימוי הירוד של הפוליטיקה הישראלית. קשה לראות מישהו מבכירי המשק עוזב את עסקיו ורץ לכנסת כמו שעשה סטף ורטהיימר ב־1977.

 

האם נוכחות של אנשי כלכלה יכולה לתרום? בהחלט. הדבר החשוב ביותר שעשה נפתלי בנט, שבא מההייטק, כשר חינוך היה ההגדלה הדרמטית של מספר הנבחנים ב־5 יחידות במתמטיקה, כדי להתמודד עם המחסור בעובדים בתעשייה זו. ח"כ איילת נחמיאס ורבין מהעבודה, דירקטורית מומחית, היתה היוזמת של ועדת החקירה לאשראי הטייקונים. שניהם לא בכנסת.

 

ניר ברקת ניר ברקת צילום: עמית שעל

 

גם בכנסת הבאה צפויה דלות ביוצאי עולם העסקים והתעשייה. מתוך שני בני משפחת ברקת שהיו מועמדים לכנסת, נכנס רק ניר ברקת מהליכוד. אלונה ברקת מהימין החדש נשארה בחוץ. כראש עיריית ירושלים, המדיניות הכלכלית הבולטת של ניר ברקת היתה מלחמות עם האוצר על תוספות תקציב לכיסוי הגירעון. יש לקוות שאם יהיה חבר בממשלה. יגלה כישורים כלכליים יצירתיים יותר.

 

נציג מובהק עוד יותר של ההייטק הישראלי הוא איש קרנות הון הסיכוי יזהר ניצן שי מכחול־לבן. לשי סיכויים טובים להתבלט בכנסת, בין היתר בזכות כישורי התקשורת שגילה.

 

הממשלה והכנסת הבאות יצטרכו להתמודד עם אתגר הכנת שוק העבודה לעולם שבו עשרות אחוזים מהמשרות נעלמות ועם הצורך ברפורמה במערכת החינוך. בינתיים, קשה לראות מי יובילו שם את ההתמודדות הזאת.

 

הלסביות והטרנסים נשארו בחוץ

יש מקום לגאווה: 5 הומואים בכנסת

חמישה הומואים מוצהרים נכנסו לכנסת ה־21 - איציק שמולי (העבודה), אמיר אוחנה (הליכוד), עידן רול, איתן גינזבורג, יוראי להב הרצנו (כחול־לבן). המשמעות היא 4% מחברי הכנסת. מדובר בהישג מרשים, במיוחד כשזוכרים שיציאה של ח”כ מהארון נחשבה עד לא מזמן כפריצת דרך.

 

זה חלק מהדיסוננס המוזר של היחס לקהילה שפוליטיקאים מחזרים אחריה במרץ אבל סובלת מהתבטאויות הומופוביות בלתי פוסקות. את השניות הזאת מלמדת גם העובדה שח"כ בצלאל סמוטריץ' (“אני הומופוב גאה"), שהיה ממארגני מצעד הבהמות, רואה עצמו מיועד לתפקידי שר החינוך או שר המשפטים.

 

ח"כ אמיר אוחנה ח"כ אמיר אוחנה צילום: טל שחר

 

על הבשורה המשמחת מעיבות כמה עובדות משמחות פחות. אחת מהן: שלושה מתוך נציגי ההומואים מוקמו בין המקום ה־32 למקום ה־35 ברשימת כחול־לבן. על הקצה של מספר המנדטים. בקלות הקהילה הלהט"בית היתה נשארת בכנסת עם שני נציגים ולא חמישה.

 

נתונים מעודכנים מארצות הברית מגלים ששיעור המצהירים על עצמם כבני הקהילה ההומו־לסבית בקרב צעירים הוא 8%. סביר להניח שזה השיעור האמיתי של בני הקהילה הגאה באוכלוסייה. כלומר, הקהילה עדיין מיוצגת בכנסת רק בחצי מגודלה.

 

עובדה נוספת: אין אף נציגה בכנסת ללסביות או לטרנס. הבעיות של הלסביות אינן בהכרח זהות לאלה של ההומואים, ונראה שמדובר בהמשך התופעה של תת־ייצוג של נשים. הטרנסים לשני הכיוונים הרבה יותר מקופחים מההומואים והלסביות גם יחד. בנוסף, מתוך חמשת הנציגים הגאים, ארבעה הם אנשי אופוזיציה שייתקשו לקדם את האינטרסים.

 

עוד בעיה שעוכרת את החגיגה: כמעט כל הישגי השוויון של הקהילה הגאה הושגו בבג"ץ ולא בכנסת. וזו הנוכחית מתעתדת להגביל מאוד את בג"ץ. כך שיכול להיות שדווקא שנת השיא של הקהילה הגאה תהיה גם הכנסת שתחבל במקור התמיכה העיקרי שלהם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x