שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
קפיטליזם 3.0
קפיטליזם 3.0 גג כתבה

ניזונים משאריות: מותחים מחדש את שרשרת המזון

האוכל שנזרק לפח יכול להשביע את רעבי העולם, והפסולת הזאת יוצרת גם בעיה סביבתית חריפה. שלושה סטארט־אפים ישראליים, לאיטום אוכל בוואקום, לשימוש חסכני בחלב ולמיון מוקדם של ביצים, מציגים דרכים חדשניות להילחם בבזבוז

עומר כביר 21:5126.03.19

כמה פעמים פתחתם מקרר והתחלתם לזרוק ממנו אוכל: מלפפון שהרקיב או גבינה שפג תוקפה? אתם לא לבד. לפי הערכות, כמעט שליש מהמזון בעולם, כ־1.3 מיליארד טונות, מושלך לאשפה בכל שנה מבלי שנאכל. לפי נתונים מקנדה, ארה"ב, ניו זילנד ואוסטרליה 53% מהפירות והירקות שגדלים שם לא משלימים את הדרך מהשדה לפה.

עם 800 מיליון איש בעולם שסובלים מרעב, מדובר בבעיה חברתית מהמעלה הראשונה (כל המזון שנזרק יותר מיספיק על מנת להאכיל אותם), אבל לבזבוז מזון יש גם השפעה משמעותית על התחממות גלובלית. לפי ארגון החלקאות והמזון של האו"ם, מזון שלא נצרך אחראי לפליטת 8% מגזי החממה בעולם. אם בזבוז מזון היה מדינה, רק ארה"ב וסין היו פולטות יותר גזי חממה.

 

 

איסוף מזון שהושלך בשוק הכרמל לנזקקים. יותר מ־50% מהירקות בצפון אמריקה ובאוקיאניה נזרקים לפח איסוף מזון שהושלך בשוק הכרמל לנזקקים. יותר מ־50% מהירקות בצפון אמריקה ובאוקיאניה נזרקים לפח צילום: עמית שעל

 

אין פתרון אחד לכל בעיות בזבוז המזון בעולם. אבל “לישראל יש ידע עצום בעולמות של בזבוז מזון”, אומר גדי אריאלי, מנכ”ל המכון אשר מייצג את שלושת הסטארט־אפים שמציעים פתרונות שיכולים להוביל לאימפקט משמעותי בצמצום של בזבוז המזון. “חברות מזון בינלאומיות מכירות בידע הזה ומטמיעות טכנולוגיות ישראליות בפיתוחיהן”, מוסיף אריאלי.

 

Silo: אוטמים מזון בוואקום

 

אחת הדרכים להתמודד עם בזבוז מזון היא להאריך את חיי המדף שלו. זה הפתרון שחברת סיילו (Silo) מציגה: קופסאות אחסון שנאטמות בוואקום ויכולות להאריך את חיי המדף שלו פי שניים עד פי חמישה.

 

"רציתי משהו לבית, שיאפשר לנו לזרוק פחות אוכל”, מספר מייסד ומנכ”ל סיילו, טל לפידות. “הרעיון של שימור מזון בוואקום קיים וחזק מאוד בתחום השקיות”, הוא אומר, אבל כשחיפש מכל פלסטיק שיוצר ואקום מצא רק מוצרים עם צינורות ומשאבות ידניות, כאלו שברור שהשימוש בהם יימאס מהר מאוד.

 

הפתרון של סיילו הוא קופסת פלסטיק עם תעלת אוויר שעוברת לאורכה. כל שצריך לעשות הוא לאחסן מזון, לכסות ולהניח על מכשיר ייעודי שמוציא כשני שלישים מהאוויר שבקופסה. הוצאת האוויר מפחיתה את יכולת התפתחות הבקטריות והחמצון של המזון ומאריכה את חיי המדף שלו: עוף מבושל, למשל, נשמר עשרה ימים במקום חמישה ופירות יער, שבועיים במקום שישה ימים.

 

"אם היינו מסיימים שם המכשיר היה בשוק כבר לפני שנה וחצי, אבל יש בעיה חדשה: לאנשים אין אינטואיציה לחיי המדף החדשים של המזון”, מספר לפידות. “הבנו שהדרך הנוחה לעשות זאת היא באמצעות הפעלה קולית: אתה מניח את הקופסה, המכשיר, שתומך באלקסה של אמזון, מבצע שאיבת ואקום, ואז שואל אותך מה יש בפנים. אתה אומר לו ובאותו רגע מופיעה באפליקציה רשומה עם סוג המזון, והכמות שלו".

 

החיבור לאלקסה מאפשר להוציא שאילתות קוליות כמו האם העוף עדיין טוב, ולקבל התרעות על מזון שעומד להתקלקל. בנוסף להשקעות של מיליונים, בנובמבר שעבר גייסה החברה 1.4 מיליון דולר בקמפיין קיקסטארטר כדי להשלים את פיתוח המוצר, והתומכים אמורים לקבל את המוצר – ערכות שכוללות את מכשיר האטימה וקופסאות בגדלים שונים - לביתם בקיץ הקרוב. עד סוף השנה מתעתדת החברה להתחיל לשווק את המוצר באופן מסודר בארה"ב.

 

 

Milkit: חוסכים בצריכת חלב

 

בחיסכון במזון למספרים קטנים יכולה להיות השפעה אדירה. למשל, החלב המוקצף שנמזג בבתי קפה: לרוב, הבריסטה לוקח קרטון חלב, ממלא את כד ההקצפה לפי העין, מקציף, מוזג לכוס ואת השאריות שופך לכיור. הכמות המבוזבזת נעה בין 15%-8% מסך החלב שבית הקפה משתמש בו.

 

מייסד ומנכ"ל מילקיט (Milkit), אסף בלנק, חושב ששימוש מדויק יותר בחלב יכול לצמצם את פליטת גזי החממה וגם לייצר לבתי קפה, מלונות ומשרדים חיסכון משמעותי, ויש לו המכשיר שעושה זאת: "המערכת שלנו יושבת צמוד למכונת הקפה. אנחנו מתחברים לשקית חלב גדולה של בין 15-10 ליטר (שמיוצרת במיוחד בעבור החברה — ע"כ), ומוזגים לכד ההקצפה את הכמות המדויקת של החלב הנדרש. למכשיר יש כפתור של מזיגה ידנית, ושני כפתורים שאפשר לתכנת אותם לכמות קבועה".

 

החיסכון, לדבריו, משמעותי. "מזיגה מדויקת מאפשרת לחסוך לפחות 8% מצריכת החלב, ויש עסקים שמדווחים על חיסכון של 15%. בבית קפה שמוזג 100 ליטר ביום, המשמעות של 5% חיסכון היא 150 ליטר חלב בחודש שנחסך. בנוסף אנחנו מורידים ב־85% את האשפה שנוצרת, כי אנחנו משתמשים בשקית גדולה יותר, שמגיעה לגודל אגרוף בסיום התהליך, בניגוד לעשרות קרטוני חלב ביום. גם השלכות החיסכון עצומות: מכמות האוכל שהפרה אוכלת, דרך הגזים שהיא משחררת ועד המשאית שמובילה פחות חלב".

 

בחברה הושקעו עד היום 1.5 מיליון דולר והיא מפעילה כבר 500 מכשירים בישראל (בעיקר בסניפי ארומה תל אביב) ובשש מדינות נוספות. בימים אלו עושה החברה פיילוט עם סטארבקס גרמניה והשאיפה היא להגיע לפריסה של 2,000 מכשירים בתוך כשנה וחצי.

 

מימין: יהודה אלרם מאגזיט ואסף בלנק ממילקיט. שאלות של אקולוגיה ומוסר מימין: יהודה אלרם מאגזיט ואסף בלנק ממילקיט. שאלות של אקולוגיה ומוסר צילום: שאול גולן, תומי הרפז

 

eggXYt: ממיינים ביצים באופן חסכוני

 

אם סיילו ומילקיט מטפלות בבזבוז המזון בקצה של שרשרת האספקה, אגזיט (eggXYt) נצמדת לנקודת ההתחלה: "החברה נוסדה סביב הבעיה של הרג אפרוחים זכרים בתעשיית התרנגולות המטילות", מספר מייסד ומנכ"ל החברה, יהודה אלרם.

 

בניגוד לתרנגולות למאכל ששוקלות בין 3-2.5 קילו, תרנגולות מטילות שוקלות רק 400 גרם בבגרות. "הזכרים שבוקעים שם מיותרים לתעשייה, כי אינם מטילים ביצים ורזים מדי לתעשיית הבשר. בכל שנה יש צורך ב־7 מיליארד תרנגולות מטילות, מה שמצריך 14 מיליארד ביצים מופרות, וחצי מכלל האפרוחים — שמתגלים כזכרים רק בבקיעה — נשלחים מיד להשמדה. יש פה ממד מוסרי ובזבוז מיותר של משאבים".

 

הפתרון של החברה הוא לזהות את מין העובר עוד לפני הבקיעה. "המידע נמצא ברגע שהביצה מוטלת, כי אז כבר יש 100 אלף תאים עובריים", מספר אלרם. לצורך זיהוי מוקדם משתמשים באגזיט בשתי טכנולוגיות: טכנולוגיית עריכת גנים שמכונה קריספר (CRISPR), שמאפשרת לשנות את הדנ"א שלו ושל כל הצאצאים שלו, כך שהכרומוזום הזכרי יפיק תאים פלורוסנטיים.

 

"בשלב השני", הסביר אלרם, "מכשיר שולח קרן אור אל הביצה, אם יש סמן פלורסניטי אפשר לזהות שמדובר בביצה עם עובר זכרי. המכשיר סורק את כל הביצים שעוברות על הפס הנע וברגע שהוא מזהה ביצת זכר הוא שואב אותה".

 

החיסכון לתעשייה מתבטא בהכפלת נפח הגידול של מדגרות, שמעתה ישמשו לגידול נקבות בלבד וביטול הצורך בשימוש בעובדים אנושיים לבדיקת מין האפרוחים, כמקובל היום. אבל זו רק ההתחלה: "אנחנו רוצים שהביצים האלו יימכרו לתעשיות שעושות שימוש בביצים כחומר גלם, כמו קוסמטיקה, פארמה ועיבוד עורות”. אלרם לא פוסל את האפשרות שבעתיד ניתן יהיה להשתמש בביצים אלו גם למאכל.

 

הטכנולוגיה צפויה להגיע לשימוש מסחרי רק ב־2022, אומר אלרם: "צריך לייצב את הגנטיקה, לעשות מבדקים ולוודא שמה שרצית שיקרה קרה. יש זמן ביולוגי שלוקח לגדל את הדורות האלו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x