$
בארץ

שאלה של נאמנות: מדוע התעקש נתניהו להחזיק במניות?

כשנבחר לראש הממשלה, ביקש נתניהו לא להעביר את מניותיו בחברה המשפחתית לנאמנות עיוורת. האישור ניתן זמנית, לא הוארך ולא ברור אם נתניהו פעל כחוק לאחר מכן. מה ידע באותה העת והאם בחר נאמן מקורב? השאלות האלו עלולות לסבך אותו בעוד פרשה פלילית

תומר גנון 06:5325.03.19

ההחלטות של ועדת ההיתרים שפועלת תחת משרד מבקר המדינה בעשר השנים האחרונות שנוגעות לבקשות השונות, לפחות תשע, שהגיש בנימין נתניהו בקשר לניהול הנכסים, המניות והכספים שלו, הפכו בשבועות האחרונים למקור מידע שמעורר לא מעט שאלות ותהיות לגבי התנהלותו כראש ממשלה. כפי שנחשף בשבת בערב באתר "כלכליסט", מהחלטות הוועדה עולה כי אף שנתניהו נבחר לראשות הממשלה במרץ 2009, הוא לא העביר לנאמנות עיוורת את המניות שלו (כ־1%) בחברה  של בני הדודים שלו נתן ודן מיליקובסקי עד 2010 לפחות (ולא ידוע אם עשה זאת גם לאחר מכן); מניות שלטענת נתניהו הוא רכש ב־600 אלף דולר ב־2007 כשהיה יו"ר האופוזוציה.

 

 

 

ההתעקשות של נתניהו שלא להעביר את המניות לנאמנות עיוורת מעוררת שתי שאלות מרכזיות. ראשית, למה? מדוע היה חשוב לו להתעקש לפנות לוועדה, ולבקש ולקבל היתר מיוחד לא להעביר את המניות לנאמנות ציבורית לא תלויה כמו כל השרים וסגניהם? האם הוא ידע באותה עת על העסקה הפיקנטית שמבשל בן דודו, שבעקבותיה הוא מכר את המניות שלו בסוף אותה שנה בפי שבעה מהסכום שאותו השקיע? שנית, האם לאחר שהוועדה סירבה להאריך לו את ההיתר הזמני ב־2010 הוא אכן פעל כפי שדורש החוק והעביר את המניות לנאמנות. ואם כן, מי היה הנאמן שהופקד עליהם והאם הוא מישהו ממקורביו?

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: אמיל סלמן

 

מה היה יכול עקרונית להרוויח נתניהו מכך שהמניות לא עברו לנאמנות עיוורת? על פניו, אם ידע מראש על העסקה שצפויה להתרחש, הוא היה יכול לנהל משא ומתן עם המיליקובסקים על התמורה שיקבל וכן על התנאים. העסקה שעשו, שממנה גזרו את 4.3 מיליון הדולרים שהעבירו לנתניהו במזומן, כללה מלבד מזומן גם אג"ח ומניות. אם המניות היו בנאמנות עיוורת, הנאמן היה מקבל את אותם תנאים כמו שאר בני המשפחה שמכרו את המניות – כלומר לא רק מזומן. ייתכן שאף פחות מזומן משקיבל נתניהו.

 

העסקה וההיתר הזמני

 

עוד נגיע להסברים של נתניהו ולמידע החסר בשלב זה בפרשה, אבל קודם כל קצת רקע.  המיליקובסקים החזיקה ב־2009—2010 בבעלות מלאה (100%) על מפעל אלקטרודות C/G) Electrodes) במירלנד, וכן ב־80% ממפעל נוסף בטקסס של חברת SeaDrift שמפיק גרפיט (פחם) מתוצרי נפט, הדרוש לייצור האלקטרודות. SeaDrift היתה אחת מיצרניות הגרפיט הגדולות בעולם באותה תקופה.

 

לפי כתבה שפורסמה בעבר ב"ניו יורק טיימס", נתן מיליקובסקי נכנס לעסקי הגרפיט ב־2003 כשרכש חברה בשם Carbide Graphite שהיתה בהליכי חדלות פירעון בתמורה ל־6 מיליון דולר. ב־2005 הוא מיזג את הפעילות עם מפעל SeaDrift. נתניהו, כאמור, נכנס להשקעה בתחום ב־2007 באופן עקיף. הוא רכש מניות בחברת האחזקות של בני דודיו שהחזיקה בשרשור ב־SeaDrift ובמפעל האלקטרודות C/G Electrodes. כשנבחר לראשות הממשלה ב־2009, הסביר נתניהו לוועדת ההיתרים שמדובר באחזקה זניחה שהוא אינו מעורב בניהולה.

 

בנובמבר 2010 רקח נתן מיליקובסקי בשם בני המשפחה עסקת מיזוג מרשימה לעסקי הגרפיט והאלקטרודות עם חברה בורסאית מתחרה בשם GrafTech, שבעקבותיה בני הדודים קנו את חלקו של נתניהו תמורת 4.3 מיליון דולר. פי שבעה מהסכום שהשקיע ב־2007. לפי הדיווח לרשות ני"ע האמריקאית, מה שעמד בלב ההחלטה של GrafTech לרכוש את החברה של משפחת מיליקובסקי היא הסינרגיה בין החברות. GrafTech נכנסה להשקעה ב־SeaDrift ב־2008 כששילמה כ־136 מיליון דולר תמורת 20% מהחברה. לפי דו"חות GrafTech, התוצאות של מפעל הגרפיט של המיליקובסקים סבלו מירידה חדה של 37% במכירות בשנה שלאחר הרכישה, והן הסתכמו ב־93 מיליון דולר. למרות זאת GrafTech החליטה לקנות את 80% הנותרים מהמיליקובסקים וכן את מפעל האלקטרודות המתחרה שהיה בבעלותם. המיליקובסקים קיבלו כ־250 מיליון דולר במזומן, 200 מיליון דולר באג"ח ועוד 24 מיליון מניות שהיו שוות ל־11.3% מ־GrafTech. התמורה הכוללת עמדה על יותר מ־700 מיליון דולר, שממנה גזרו את הסכום ששולם לנתניהו. האם נתניהו קיבל הרבה כסף או קצת? קשה לדעת. התשובה נמצאת בדו"חות MNMD (של נתן ודן מילקובסקי, ש'בלעה' את האחזקות של נתניהו בחברת NMSD שבה רוכזו עסקי הגרפית), שיודעים לספר מה היה החוב ומצבה הפיננסי של החברה. הם אינם פומביים.

 

בחזרה למצגים של נתניהו מול ועדת ההיתרים. במרץ 2009 הוא מונה לתפקיד ראש הממשלה וביקש מהועדה שלא להעביר את המניות לנאמנות עיוורת, כפי שקובעים כללי ניגוד העניינים לשרים וסגני שרים (כללי ועדת אשר). בחודש אוגוסט אותה שנה הועדה, לפי תגובה שפרסם נתניהו, אישרה. מדוע נדרשו לה כמעט שישה חודשים לקבל החלטה? לא ברור.

 

נתניהו טוען שהסיבה לכך שביקש, וקיבל אישור, לא להעביר את המניות לנאמנות עיוורת היא שהוא לא שותף עסקי בחברה אלא משקיע פאסיבי. "היה לו אחוז מזערי בחברה ולא היה לו חלק בניהולה", נמסר מטעמו.

 

האם נתניהו העביר לבסוף את מניותיו לנאמנות עיוורת בטרם ביצוע העסקה הפיקנטית בנובמבר 2010 שבמסגרתה מכר את מניותיו? ואן כן מי הוא הנאמן העיוור שמונה למניות? נתניהו לא השיב אתמול, כמו בשבוע שעבר, לפניית "כלכליסט" בנושא.

  

שאלה כבדת משקל

 

הפעולות שביצע נתניהו בעניין העברה, או אי־העברה, לנאמנות עיוורת וזהותו של הנאמן אינם נושא שולי. למעשה, הן עשויות לסבך את נתניהו בחקירה נוספת. כללי ועדת אשר מטילים חובה על נבחר הציבור נתניהו לנהל את ענייניו כך שלא יהיה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו לענייניו האישיים. בכל מקרה שבו עולה חשש כזה, השר אמור לפנות למבקר המדינה וליועצץ המשפטית של המשרד כדי לקבל הנחיות. זה לא אומר שהוא בהכרח ייפסל מלטפל בנושא, אבל הוא צריך לאפשר לשומרי הסף לבחון ולשקול אם העניין מהותי ולערוך לו הסכם ניגוד עניינים ככל שצריך.

 

התכלית להעברת המניות לנאמנות עיוורת ברורה: למנוע כל חשש שנתניהו יעמוד בתווך בין אינטרסים עסקיים שלו או של בן הדודים שלו, למעורבות שלו בקבלת החלטות שיכולות להשפיע עליהם. זה יכול לקרות דרך עסקאות עקיפות לרכישת כלי שיט וצוללות מטיסנקרופ, וזה יכול להיות בעוד צורות. כדי לבטל חשש כזה, החוק קובע שנתניהו צריך לתת למישהו אחר שאינו קשור אליו לנהל ולהחליט לגבי המניות.

 

בפרקליטות ראו עד היום בחומרה מצבים שבהם שר לא פעל כך, או אפילו התחכם לכאורה בבחירת הנאמן. הדוגמה הטרייה לכך היא שר העבודה ורווחה חיים כץ. לכץ נערך לאחרונה שימוע לפני הגשת כתב אישום לאחר שרשות ני"ע חקרה חשד שביצע עבירות שוחד מרמה והפרת אמונים בעת שהיה ח"כ ולאחר מכן שר. לפי הראיות, כץ הציג מצג מרמתי ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. הוא העביר את תיק המניות שלו לחשבון נאמנות ציבורית, אך מי שהופקד על ניהולו היה חברו הטוב ומקורבו, היועץ הפיננסי מוטי בן־ארי.

 

ביולי 2015, זמן קצר לאחר שמונה לשר, כץ פתח חשבון נאמנות במשרד רואי החשבון שטראוס־לזר. אלא שבפועל, כך עולה מממצאי החקירה, הועבר ניהול חשבון הני"ע של השר לניהולו של בן־ארי ולא לשטראוס־לזר. לשיטת החוקרים, ניהול חשבון הנאמנות בדרך זו חרג מהכללים, שכן הן לשטראוס־לזר והן לבן־ארי, לא היה בעת פתיחת החשבון רישיון בתוקף לניהול תיקים. כץ גם לא יידע את היועמ"ש על זהות מנהל החשבון ולא ביקש את אישורו. כמו כן, הוא לא חתם על שום הסכם ניהול עם בן־ארי או שטראוס־לזר, ולא שילם להם על השירותים שקיבל. כץ ובן־ארי מכחישים.

 

זיכרונות מאלוביץ'

 

האם גם נתניהו אפשר למי ממקורביו לנהל את ולקבל החלטות לגבי המניות שלו בחברה של בן דודו? לא ידוע. לפי כתב החשדות נגדו בתיק 4000, שיקול הדעת שלו בכל הקשור לחשיפת ניגודי עניינים פוטנציאליים הוא לא בדיוק מהמשובחים. במהלך התקופה שבה כיהן כשר התקשורת, ועד אשר פרסם העיתונאי גידי וייץ תחקיר בנושא, הוא הסתיר את מערכת הזיקות בינו ובין איש העסקים שאול אלוביץ' באופן עקבי מפני שורה של גורמים רשמיים, ובהם היועמ"ש ונציגו, מבקר המדינה והיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה. מנדלבליט, אגב, דאג כבר במהלך הכהונה שייאסר על נתניהו לעסוק בענייני בזק שאלוביץ' היה בעל השליטה בה. עניין שלפי כתב החשדות נתניהו הפר באמצעות מנכ"ל המשרד שמינה, עד המדינה שלמה פילבר.

 

במוצאי שבת נמסר מטעמו של נתניהו כי "הכל דווח לרשויות ואושר על ידיהן. רה"מ שילם את כל המסים כחוק. ב־2007 כשרה"מ רכש את המניות, הוא קנה אותן עם אחרים במחיר שוק ללא הנחה. במרץ 2009, ערב כניסת רה"מ לתפקיד, פנו עורכי דינו לוועדת ההיתרים. הוועדה נענתה לפנייה ואישרה את הדברים הבאים: רה"מ יכול להחזיק במניות למרות כניסתו לתפקיד; הסיבה לכך היא שהוא לא שותף עסקי בחברה אלא משקיע פסיבי ואין לו חלק בניהולה.

 

"רה"מ לא הרוויח דבר מרכישת הצוללות. הוא מכר את מניותיו בחברה שנה וחצי לפני חתימת החוזה על רכש צוללת ישראלית, ושנים לפני שמצרים רכשה צוללות. בכירים בפרקליטות מאשרים בתדרוכי רקע שאין קשר בין הצוללות למכירת המניות".

 

מטיסנקרופ נמסר כי "טיסנקרופ היא קבוצת חברות גדולה שלה יותר מ־100 אלף שותפויות עסקיות, ו־GrafTech היא אחת מהן. החברה אינה ספקית חומרים של טיסנקרופ לתעשיות ימיות".

 

בארה"ב גם מתנות לבני משפחה חייבות במס

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו סיפר באחת מחקירותיו במסגרת תיק 1000 (תיק המתנות) כי בן דודו נתן מיליקובסקי העניק לו אלפי דולרים במתנה אחת לכמה שבועות, שבהם הוא רכש סיגרים. העברת הכספים הזו בין קרובי המשפחה מעלה את השאלה אם היא חייבת במס.

 

אם העברת הכספים היא אכן מתנה שניתנה באופן שוטף, נתניהו לא צריך לשלם עליה מס, משום שמתנות לא חייבות במס. אולם במקרים מסוימים, רשות המסים יכולה לפקפק בהגדרה ולטעון שמדובר בתשלום חייב במס. בשלב זה, אין טענה כזו כלפי מערכת היחסים בין נתניהו למיליקובסקי. לעומת זאת, מיליקובסקי, שהוא אזרח אמריקאי, נדרש לדווח על מתן המתנות לנתניהו לרשות המסים האמריקאית (IRS) משום שבארה"ב מוטל מס על עיזבון ובמקרים מסוימים מוטל גם מס על מתנות שנועד למנוע הברחת נכסים טרם מוות במסווה של מתנה. גובה המס יכול להגיע עד ל־40%.

 

לדברי עו"ד בועז פינברג, שותף ומנהל מחלקת מיסוי ורגולציה פיננסית במשרד ZAG—S&W, "בישראל, ככל שמדובר בנכסים שאינם מקרקעין, עסקת מתנות בין קרובי משפחה פטורה ממס. במקרה של בני דודים, משום שהם קרובי משפחה רחוקים, פקיד השומה צריך להשתכנע שהמתנה ניתנה בתום לב כדי לא לראות בה עסקה שחייבת במס".

 

פינברג מדגיש כי "אם מדובר בכסף שניתן במתנה, אין חובה — לא על הנותן ולא על המקבל — לדווח עליה, ובלבד שאכן מדובר במתנה טהורה ולא בכסף שמהווה הכנסה עבור מקבל המתנה".

עמרי מילמן

בטל שלח
    לכל התגובות
    x