"המדינה השקיעה בכבישים ומחלפים - ושכחה את התחבורה הציבורית"

את הפרק העצוב שעוסק בתכנון התחבורה הארצית ניתן לסכם בשתי מסקנות עליהן חתום מבקר המדינה יוסף שפירא.

המסקנה הראשונה היא שהמדינה רואה באזרחיה "ארנק ממונע", כזה שישלם 65% מס על ליטר בנזין ו-83% מס על רכב חדש, מה שמוביל לתובנת המבקר ש"במשך מרבית שנות קיומה של המדינה, התפיסה שלפיה פעלו הגורמים האחראים לתחום התכנון, התבססה על שימוש ברכב פרטי כאמצעי תחבורה עיקרי.

"על כן השקיעה המדינה בעיקר בפיתוח של כבישים מהירים, מחלפים, גשרים, מנהרות וחניונים, שנועדו לשרת בייחוד את בעלי הרכב הפרטי, ולא פיתחה די הצורך את היצע התחבורה הציבורית, את מערכות הסעת ההמונים במטרופולינים ואת התשתית המסילתית הבין-עירונית", נקבע בדו"ח. "אופן תכנונם של רבים מהיישובים ותשתיות התחבורה בהם הותאמו בעיקר לשימוש ברכב פרטי".

פקק תנועה בסמוך לצורן צילום: יאיר שגיא

התפיסה הזו הובילה את משרד התחבורה לזלזל לכאורה בכל מה שקשור לתכנון הארצי של צרכי התחבורה הציבורית, או במילים אחרות להתחמק מלקבוע איפה דרושה רכבת, איפה יעברו האוטובוסים ומה התדירות הנדרשת. לתכנון הארצי הזה קוראים תמ"א 42, שהיא תוכנית המתאר הארצית המשולבת לתשתיות תחבורה יבשתית. שפירא מצא שלמרות החשיבות שלה אף אחד לא קידם אותה שנים ארוכות, אולי ארוכות מדי.

"כלכליסט" חשף באוקטובר האחרון שמינהל התכנון השתלט על התוכנית כי משרד התחבורה לא הזיז אותה והנה בדו"ח מבקר המדינה שפירא מוצא ש"העבודה על התוכנית החלה עוד ב-2008, אך במועד סיום הביקורת עדיין לא הסתיימה, זאת למרות החלטת הממשלה להביא את התמ"א לאישור המועצה הארצית ולאישור הממשלה עד סוף 2011. "משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את אי-השלמת התמ"א במשך שנים ארוכות, לאחר המועד שנקבע לאישורה", אומר המבקר. ואם זה לא מספיק, שפירא מספר שמאז 2003, 'המדריך להכנת בחינת השלכות תחבורתיות כמסמך מדיניות על תוכנית אב ארצית לתחבורה יבשתית' לא עודכן בידי משרד התחבורה".

המבקר יוסף שפירא צילום: שלומי יוסף

והשורה התחתונה? הנזק מאי קידום התוכנית, כותב שפירא, הוא ברור וחד משמעי. "בשנים אלה קודמו, ומקודמות גם כיום, תוכניות שונות בלא שיש תמ"א עדכנית לתחבורה. הדבר עלול להוביל לקבלת החלטות נעדרות "מבט-על" כולל, שאינן מבטיחות את השתלבות התוכניות המקומיות במארג התכנוני הארצי.

"זאת ועוד, התמשכות תהליכי הכנת התמ"א על פני שנים עלולה להביא לכך שבחלוף השנים תפחת עדכניותה", הוא אומר, ומספר את המובן, כלומר ש"תכנון מערכות התחבורה אמור להיות חלק בלתי נפרד מהתכנון הפיזי הכולל, שמטרתו להביא לרמת חיים ואיכות חיים סבירות"