שנה חדשה, נגיד חדש, ריבית ישנה

נגיד בנק ישראל החדש אמיר ירון עבר אתמול את טבילת האש הראשונה שלו בתפקיד יחסית בשלום, לאחר שהחליט להותיר את הריבית על שיעור של 0.25%. במסיבת העיתונאים שערך אתמול בנק ישראל היה ניכר כי ירון נמצא עדיין בשלבי התאקלמות בסביבה הישראלית, שאליה הגיע משנים ארוכות במשרות אקדמיות בארה"ב.

נגיד בנק ישראל אמיר ירון. נזהר בסוגיות המורכבות צילום מסך: לע"מ

ירון דילג אתמול בזהירות מעל שאלות פוליטיות מורכבות יחסית, כמו למשל אם משרד האוצר ביצע מניפולציות ומשחקים עם המספרים כדי להגיע לגירעון של 2.9% בסוף 2018 או מה מידת ההשפעה של הבחירות על הכלכלה ועל המשק.

אחרי שתקום ממשלה חדשה, הנגיד יהיה חייב ללמוד את הפוליטיקה הישראלית באופן שיאפשר לו להתריע על ההשלכות של סיכומי הממשלה במסגרת הסכמים קואליציוניים על הכלכלה הישראלית. בינתיים, יש לו הפוגה של מעל לחודש עד להחלטת הריבית הבאה, ב־25 בפברואר.

שינוי כיוון

בשלב מוקדם זה של כהונת ירון, ניתן כבר לשים את האצבע על שני הבדלים משמעותיים בין בינו לבין הנגידה הקודמת קרנית פלוג. ההבדל הראשון הוא מוניטרי: לדברי ירון, "הוועדה מעריכה שתוואי העלאת הריבית בעתיד יהיה הדרגתי וזהיר, באופן שיתמוך בתהליך שבסופו האינפלציה תתייצב בסביבת מרכז תחום היעד". מילות המפתח כאן הן מרכז תחום היעד - טווח שנע בין 1% ל־3%.

הנגידה פלוג בזמנה הביעה עמדה יונית יותר, והסתפקה בכך שלא תהיה ברצפת טווח היעד של האינפלציה. ירון לעומתה מדגיש, כפי שציין גם בנאום הכניסה שלו לתפקיד בבית הנשיא, כי תכלית המדיניות המוניטרית היא להביא את האינפלציה למרכז היעד, כלומר כ־2%. לכאורה מדובר בעשיריות אחוז בודדות לכאן או לכאן, אבל במציאות שבה האינפלציה מזדחלת לאיטה - בחודש שעבר למשל ירד מדד המחירים ב־0.3% - ייתכן אפילו שהעלאת הריבית הבאה תקרה מאוחר מהצפוי.

נושא נוסף שבו ניתן לשים לב להבדל בולט בין ירון לפלוג הוא סוגיית המסים. בעוד פלוג הדגישה שוב ושוב את הצורך למצוא מקורות מימון להגדלת הוצאות הממשלה, שלתפיסתה היו חיוניות, ירון בחר להתמקד בצורך לשמור על יחס בין החוב לתוצר - כלומר לא בהכרח להגדיל את ההכנסות דרך העלאות מסים, אלא לאפשר גם את צמצום הוצאות הממשלה.

הנגידה הקודמת קרנית פלוג. הבדלים משמעותיים צילום: עמית שאבי

סכנה בשוק הדיור

ירון התייחס אתמול לשוק הדיור בדבריו על החלטת הריבית, אף שמדובר בסוגיה רגישה מאוד עבור שר האוצר משה כחלון. "ירידת המחירים התמתנה ועל מנת לתמוך בתהליך הפחתת המחירים ולתת מענה לביקוש יש צורך להגביר את קצב התחלות הבנייה, שהאט בשנה האחרונה", אמר אתמול ירון.

בחודש שעבר העלה בנק ישראל את הריבית, לראשונה זה שנים, מ־0.10% לרמה הנוכחית של 0.25%. את ההחלטה הזו קיבלה נדין בודו־טרכטנברג, שמילאה את מקום הנגיד בתקופה שבין סיום כהונתה של פלוג לתחילת כהונת ירון. אתמול פרסמה חטיבת המחקר של בנק ישראל תחזית מעודכנת לתקופה שלאחר העלאת הריבית. לפי תחזית זו, הריבית צפויה לעלות ל־0.50% ברבעון השלישי של 2019 ולהמשיך לעלות בהדרגה עד ל־1.25% בסוף 2020.

עוד לפי התחזית המעודכנת, הצמיחה בשנה הבאה תעמוד על 3.4%, ירידה של 0.2% לעומת התחזית הקודמת. עם זאת, עדיין מדובר בשיעור צמיחה גבוה יחסית לקצב הצמיחה בטווח הארוך, שגבוה במעט מ־3%, אולם הירידה עשויה להוות איתות לבאות. לפי חטיבת המחקר, הצמיחה המואצת של השנים האחרונות מאטה כעת בשל מחסור בעובדים מיומנים.

מה שבכל זאת מניע את הצמיחה הגבוהה יחסית הצפויה בשנים הקרובות הם יצוא משמעותי של אינטל לאחר וההשקעות במאגר הגז לווייתן. לכאורה מדובר במצב טוב, אולם הצמיחה של המשק מבוססת על שוק די ריכוזי - ומספיק משבר אחד של חברה בינלאומית כדי לראות האטה משמעותית בצמיחה.

לצד הערכות בנק ישראל כי הריבית תעלה בשנתיים הקרובות, ירון מזהיר מפני סיכונים שיביאו לשמירתה בשיעור נמוך. לדבריו, אם תתחדש התחזקות השקל מול המטבעות הזרים האינפלציה עשויה להאט, מה שעלול להביא את הוועדה המוניטרית לשמור על המדיניות הנוכחית למשך תקופה יותר ארוכה. הדבר נכון גם לגבי שלל התפתחויות אפשריות בכלכלה העולמית ובשווקים הפיננסיים. בדברים אלה, ירון רומז כי הוא אינו מזדרז להעלות את הריבית.