שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

פרשנות

כחלון יצטרך להתרגל: ירון זליכה OUT – שאול מרידור IN

אחרי שהיועץ המשפטי באוצר קבע כי זליכה אינו יכול לעמוד בראשות ועדה שתבחן את גל ההתייקרויות במשק, הביעה גם המשנה ליועמ"ש דינה זילבר עמדה דומה. בינתיים, הממונה על התקציבים שאול מרידור יתחיל להפעיל ועדה פנימית שתבדוק את ההתייקרויות. שתי ההמלצות העקריות: הפחתת מכסים וסיכול האפשרות לייבא מוצרים באופן בלעדי

אדריאן פילוט 20:1615.12.18

1. רצונו של שר האוצר, משה כחלון, למנות את פרופ' ירון זליכה לעמוד בראש ועדה ממשלתית שתבחן את גל ההתייקרויות שפוקדת את המשק - לא יתממש. כאשר אסי מסינג, היועץ המשפטי של משרד האוצר, נשאל על היוזמה, הוא הסביר מיד כי זליכה אינו יכול לעמוד בראש ועדה ממשלתית בנידון שכן הוא נגוע בניגוד עניינים על רקע היותו יועץ ללקוחות רבים (אחד מהם הוא ההסתדרות).

 

 

 

אלא שהפור נפל: ל"כלכליסט" נודע כי אחרי שבחירתו של זליכה הפכה לפומבית, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, התערבה, וביקשה לסגור את "הפתח" לזליכה והפעם סופית ולצמיתות: זליכה נגוע בניגודי עניינים "חריפים", הסבירה זילבר, ולפיכך, זליכה - OUT למרות שמאז בחירתו הוא לא מפסיק להשמיע שלל איומים על ראשי התאגידים דרך המצלמות.

 

 

ירון זליכה ירון זליכה צילום: עמית שעל

 

 

 

שר האוצר, שנמצא בפאניקה, החליט בכל זאת להמר על ניסוי הכלים המשונה. התסריט שלפיו כחלון יפנה ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, והאחרון יפסוק נגד זילבר ומסינג נראה בלתי סביר בעליל.

 

חבל שכחלון לא השכיל ללמוד מטעויות העבר: כפי שחשף "כלכליסט" ב-24 למאי 2017, שומרי הסף זילבר ומסינג התריעו בעבר כי הקמת ועדת זליכה לטיפול בקצבאות הנכים היתה רצופה פגמים משפטיים קשים.

 

אותם פגמים היו עד כדי כך קשים שאותם זילבר ומסינג החליטו לפסול את כל המסקנות בפועל (!) וביטאו זאת במכתב חריג וחריף למנכ''ל האוצר, שי באב''ד. המכתב גם כלל הנחיה ברורה שיש להתעלם מכל ההמלצות של צוות זליכה (שכלל שני עוזרים פוליטיים, אחד של כחלון ואחר של שר הרווחה חיים כץ) ועל הצוות המקצועי שהוקם במשרד ראש הממשלה לבחון כל מסקנה ומסקנה, מחדש.

 

גורם המעורה בפרטים הסביר כי במקרה הזה "עברו על כל כלל אפשרי בכללים של ועדות ציבוריות".  גורם משפטי בכיר מאוד המעורב בפרשה אמר ל"כלכליסט": "אסור שדברים כאלו יקרו בעתיד ואנו בטוחים שהם לא יקרו". קשה לחשוב על רמז עבה יותר.

 

2. לא רק היוזמה להקים ועדה, אלא בעיקר הבחירה בירון זליכה, היא זו שגרמה ללא מעט אנשים להרים גבה גבוה גבוה. בסביבתו של כחלון מסבירים כי הוא הוזהר שבסופו של דבר, זליכה "יתהפך עליו", כפי שקרה גם בעבר. "כולם אומרים את זה ואנחנו גם אמרנו את זה למשה. זה מוזר כי הוא לא פראייר", אמר אחד ממקורביו.

 

כחלון שמע את כל סביבתו ומחר בבוקר יצטרך לקבל החלטה קשה: לרדת מהעץ בכלל (ולהוריד מסדר היום את הוועדה), לרדת מהעץ לגבי זליכה (אך להמשיך עם יוזמת הועדה הממשלתית - עימה אין שום בעיה משפטית) או ללכת עד הסוף ולשבור את הכלים.

 

קשה לראות כיצד כי מי שהציג את עצמו כמגן הדמוקרטיה ושלטון החוק, יצעד כעת נגד מסינג, זילבר ומנדלבליט. הנזק התדמיתי שעלול להיגרם לו ממהלך כזה יהיה עצום.

 

אסור לשכוח כי כחלון, כשר האוצר, כבר הספיק לספוג ביקורת קטלנית על כל צעד, מדיניות ויוזמה כלכלית שבהן נקט. אך עדיין, כולם, סבורים כי עצמאות שומרי הסף, מערכת המשפט וכלי תקשורת - היא נר לרגליו.

 

ההימור כאן הוא גדול מדי במציאות שבה חי כיום יו''ר כולנו שצפוי, לפי כל הסקרים, לאבד שליש מכוחו הפוליטי - טרם נקבע מועד ממשי לבחירות. דווקא ההכרעה של מסינג וזילבר מספקת לו סולם מהודר לרדת מהעץ ונותנת לו אפשרות  לבשר לזליכה כי היועצים המשפטיים פשוט לא מאפשרים לו למנותו.

 

3. כאשר כחלון העלה את שמו של זליכה, פקידי האוצר החלו להיכנס ללחץ. כפי שהסביר בכיר באוצר, "אין היום בכיר אחר שמעורר כל כך הרבה אנטגוניזם כמו זליכה". מי שכיהן החל משנת 2003 כחשב הכללי של האוצר תחת בנימין נתניהו הצליח לשבור בסוף הקדנציה שלו בשנת 2007 שיא של ממש - הוא הצליח להסתכסך עם כל אחד ואחד מראשי האגפים באוצר עד שהביא את כל הנהלת האוצר לכנס מסיבת עיתונאים נגדו, מחזה הזוי וחד-פעמי.

 

זה יהיה אנדרסטיימנט לומר שבחירתו של זליכה לראשות הוועדה היא אצבע בעין של בכירי האוצר. אם לפקידות הבכירה של המשרד היו חסרות ראיות עד כמה שר האוצר אינו סומך, מעריך ומכבד אותה, היא קיבלה אותה ביום חמישי האחרון, עם ההודעה על המינוי של זליכה.

 

המינוי מהווה ביטוי לקרע עמוק בין כחלון לבכירי משרדו, שנראה עמוק למדי, וואחד ממקורביו של כחלון הסביר בסוף השבוע כי הוא רואה בהם "יריבים של ממש", שמתדרכים נגדו. למצב הזה אין אח ורע.

 

יש מי שמסבירים כי אחרי שכחלון סגר על תוספת שכר רטרואקטיבית לגמלאי המשטרה בגין "היעדר יציבות תעסוקתית" - באופן ישיר מול מפכ"ל המשרה, בלי פקידים או יועץ משפטי - הוא "מחק" את בכירי האוצר, הלכה למעשה. אחרים מסבירים כי הפיצוץ בין כחלון לבכירי משרדו היה עניין של זמן, היות שהוא נבחר כדי "להחליף דיסקט" באוצר, לאחר 20 שנה.

 

המינוי של זליכה העיר את הממונה על התקציבים באוצר שאול מרידור, שכבר קבע ישיבה ראשונה לצורך גיבוש חבילת צעדים כדי לעצור את עליות המחירים.

 

כפי שנחשף ב"כלכליסט" גם בסיבוב הקודם, ישנה כבר המלצה של אגף התקציבים להעמיק את הפחתת מכסים (הן של מוצרים תעשייתיים והן של סחורה חקלאית), אך כבר כעת מסתמנת המלצה נוספת: שינויים יסודיים בכללי יבוא בלעדי וזאת למרות ששינוי הרגולציה בנושא הוא מורכב ומסובך.

 

ההמלצות של הדרג המקצועי באוצר מתרכזות פחות ב"איומים על בעלי הון", אלא בצעדים לליברליזציה ופתיחת המשק ההכרחיים לכלכלת ישראל. אלא שלמהלכים האלו עלול להיות מחיר פוליטי כבד: גם התעשיינים, גם החקלאיים וגם היבואנים יעלו על בריקדות כדי לסנדל את התוכניות ויתחילו בקמפיין נגדי.

 

בסופו של דבר, כחלון יצטרך להחליט אם לקראת סוף הקדנציה הוא מעוניין לבצע שינויים מבניים אמיתיים לטווח הארוך או שהוא מעוניין שוב לנקוט בצעדים פופוליסטיים ולכנות אותם "היסטוריים".

 

4. הקמת ועדת זליכה מהווה הוכחה לפאניקה שאחזה בשר האוצר וגנבה את רוב ההצגה. כחלון מפחד, שבעיצומו של קמפיין הבחירות שלו תתפוצץ לו בפרצוף מחאה חברתית בנוסח זו שפרצה בקיץ 2011.

 

הנתונים מראים כי המציאות הכלכלית בחורף 2018 לא יכולה להיות שונה יותר. אם רוצים לבחון את גל התייקרויות ברצינות, כדאי לעזוב את מחיר הטונה ולהתרכז בשכר הריאלי של אזרחי ישראל -השכר הנומינאלי בניכוי גידול האינפלציה שמתארת את התפתחות המחירים של כל המוצרים והשירותים במשק.

 

מפני שהשכר הריאלי הינו מושג תיאורטי, הלמ"ס הפך אותו ל"מדד" שמאפשר לעקוב ביתר קלות אחרי השינויים - זה מה שמעניין באמת. מדד זה מתאר נאמנה את התפתחות "כוח הקנייה אמיתי" של הכסף של הישראלי העובד.

 

הגרף הוא חד-משמעי: מאז 2004 ועד 2012 השכר הריאלי היה "תקוע", ולמרות הצמיחה הכלכלית המטאורית של אותן שנים (למעט שנות המשבר), הכסף שהישראלים השיגו בזיעת אפם רכש פחות או יותר אותה כמות של מוצרים ושירותים: במשך עשור שלם נרשמו עליות מתונות ומיד ירידות.

 

רק אחרי המחאה החברתית, הצמיחה המשיכה, השכר הנומינאלי גדל כהרגלו - אך השכר הריאלי - אחרי עשור, זינק ובקצב מרשים ביותר. לפיכך, הלחץ של כחלון נובע מהשימוש שיריביו הפוליטיים עלולים לעשות בהם, ופחות בנתונים עצמם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x