• תפריט
רכב

מבחן רכב

רכב הכביש-שטח החדש של דאצ'יה: עם האף למעלה, במחיר של מטה

דאצ'יה לוגאן MCV הוא רכב גדול, גבוה, עם מנוע חזק, מוצק על הכביש ואפשר למצוא בו תנוחת נהיגה נוחה. הרמה הארגונומית לא גבוהה, תיבת ההילוכים מאכזבת וגם הבטיחות לא מרשימה אבל במחיר של 83 אלף שקל לדגם אוטומטי אפשר לסלוח לו על שורת החסרונות

תומר הדר 23:0704.11.18

 

נניח בתרחיש דמיוני שיצרני הרכב הגדולים היו יכולים לייצר את המכונית האידיאלית. זו שתתאים לכל הקונים באשר הם. אם תרחיש דמיוני כזה היה יוצא לפועל, המכונית האמורה היתה צריכה להיות קודם כל רכב כביש שטח. גבוה, עם אפס יכולת שטח אך עם מראה שרומז שהוא מוכן לסלעים. מעבר לכך, היא היתה צריכה להיות סטיישן, כי מה לעשות שסטיישן היא עדיין התצורה הפרקטית ביותר למכונית. היא היתה צריכה להיות מצוידת במנוע חדשני, משהו עם טורבו. בתיבה אוטומטית. וגם להיות מרווחת. והיא כמובן צריכה להיות גם זולה. יופי. יש מכונית כזו, השאלה היא האם תסכימו לקנות אותה.

 

קבלו את דאצ'יה לוגאן MCV סטפוויי. המכונית בעלת השם הארוך ביותר שיצא מרומניה. היא סטיישן, היא מוגבהת כי היא גם כביש שטח, יש לה מראה שמזכיר מקדימה את דאצ'יה דאסטר. היא אוטומטית. והיא עולה 83 אלף שקל, כלומר מחיר של מכונית סטיישן מקבילה מתוצרת יפן או קוריאה, אך עם חמש שנים על השעון ועבר מפוקפק בחברת ליסינג. כי המחיר הוא 83 אלף שקל למכונית סטיישן. חדשה מהניילון.

 

דאצ'יה לוגאן MCV דאצ'יה לוגאן MCV צילום: עמית שעל

 

רנו קליאו שרוצה לצאת

 

הבה נחסוך במקום: נקרא לה MCV. קודם כל, מדובר במכונית גדולה. לא הכי גדולה, כי השלדה היא של דאצ'יה לוגאן. פעם דאצ'יה לוגאן היתה גימיק מדליק. גם דאצ'יה סנדרו. דאצ'יה דאסטר במיוחד: מכוניות זולות, אמינות כמו בולי עץ, בעלות עידון של דונלד טראמפ. כיום נדמה לעתים שהגימיק חלף מעט, דאצ'יות עדיין זולות, אך כולם עושים היום לואו קוסט בענף הרכב. לדאצ'יה יש מתחרים רבים ובהתחשב בירידת הערך המופרעת של מכוניות חדשות שנמכרות כיום בישראל, תוצרת רומניה זה כבר לא בדיוק לדפוק את המערכת.

 

עם זאת, MCV בהחלט מספקת את התמורה. במישור הוויזואלי יש יצרני רכב שעושים הכל כדי שהמכונית שלהם תהיה רכב כביש שטח. הם לוקחים פלטפורמה, כלומר שלדה, משנים את המרכב, מוסיפים הרבה פח, או חותכים הרבה פח – ומקבלים בסוף רכב כביש שטח שמתחת לפח הוא דגם מוכר של מכונית סופר מיני. דאצ'יה לא מחרטטת. דאצ'יה לא צריכה לייצר רכב כביש שטח. בדאצ'יה לוקחים את הסטיישן הישנה והטובה של החברה, מוסיפים לה כמה סנטימטרים של גובה, פסים שחורים בצד כדי לרמוז שהיא יכולה לנגח קרנף, והנה רכב כביש שטח.

 

התחפושת לא ממש עובדת – קל לראות שזו סטיישן, אבל סטיישן סבבה: החזית עברה חינוך מחדש וכעת היא נראית כמו זו של הדאסטר. הפגוש הקדמי עמוק. בדלתות האחוריות ובבתי הגלגלים מאחור יש שאר רוח של רנו, משהו ב־MCV רומז שעמוק מתחת לפח כלואה רנו קליאו שרוצה לצאת.

 

בפנים, MCV מבהיר היטב שהתמורה המתקבלת עומדת ביחס ישר להשקעה. כלומר מדובר ברכב בכלל לא רע, במיוחד כשמיישרים קו עם הציפיות. אין מה לצפות כאן לרמה ארגונומית גבוהה. הרכב מצויד במתגים שנלקחו משנות התשעים, ובהם כפתור תפעול עגול למזגן ודיבורית. לרדיו אין צג מידע ענק. על מערכת ניווט מקורית אין מה לדבר. גם לא על מערכות בטיחות מקוריות. או על שש כריות אוויר.

 

הבטיחות היא נושא בעייתי, קשה לבלוע מכונית שמשווקת בישראל ללא מערכת שיודעת לבלום לבד. אגב גם אין כזו מערכת באירופה. מה שכן קל לבלוע הוא המרווח. בזמן שכולם מנסים להיות אופנתיים, דאצ'יה עושה סטיישן. כזה שבולע אופניים בלי להתלונן. כזה שבולע ארון אם מקפלים את המושב האחורי. המושב הקדמי מתכוונן היטב, ההגה לא מתכוונן לרוחק. אך לא קשה למצוא תנוחת נהיגה נעימה. תכל'ס מדובר במכונית שהיא כלי עבודה. לטוב ולרע.

 

נקודה חשובה לזכות MCV היא שמדובר ברכב שמרגיש מוצק. קוראים לזה "איכות נתפסת", מה שהנהג מרגיש כשהוא מתיישב בפנים. יש מי שיקרא לזה "בקרות בתכנון גס". זה תכנון שעובד, ההגה עבה מאוד, מיועד לאנשים גדולים.

 

דאצ'יה לוגאן MCV דאצ'יה לוגאן MCV צילום: עמית שעל

 

הריפודים גסים יחסית, קל לשטוף. תנועת ההגה כבדה, הכי כבדה שבה נתקלנו בזמן האחרון. זה לא כבד מעיק, זה כבד משרה ביטחון. גם הכפתורים אולי לא הכי חדשניים, אך יעמדו היטב בבעיטה של ילד. גם זה קורה לפעמים.

 

MCV נוסע כמו מכונית שמיועדת לעולם שלישי. זה לא עלבון. לכבישים של ישראל זו מחמאה, ניכר שיש כאן שילוב של כיול מתלים יחסית רך, מרווח גחון מכובד וגם במפתיע הרבה

היזון חוזר מהשלדה והמתלים. כמו שצריך במדינות מתפתחות שבהן הנהג צריך להיות כל הזמן קשוב למה שקורה בכביש הררי גרוע בהרי הקרפטים, או בכביש עירוני נוראי בסמטאות פתח תקווה.

 

נקודה לחובת MVC היא תיבת ההילוכים. לא המנוע, אלא התיבה. המנוע קטן ומוכח. לקונצרן רנו יש שיטה שלקוחה ממשפחות ישראליות: קונים, משתמשים, מעבירים לילד הבא. אותו דבר בדאצ'יה. רנו מפתחת מנוע, במקרה הזה יחידת בנזין טורבו בנפח 0.9 ליטרים בלבד.

 

היחידה הזו עושה מיליוני קילומטרים במכוניות רנו. ואז היא עוברת לשרת בדאצ'יה. המנוע חזק יחסית, אפילו מפתיע – 90 כוחות סוס שמצליחים לשנע את הרכב בקצב סביר מאוד.

הבעיה היא תיבת ההילוכים, אוטומטית רובוטית, כזו שלא תמיד מותאמת לאופיו של המנוע. תיבה כזו זקוקה למנוע יותר רגוע, מנוע שלא מתפרץ. הדרך הטובה ביותר היא להעביר הילוכים באופן ידני, כפי שעושים רוב רוכשי דאצ'יה ברחבי העולם.

 

בעיקר פרקטי

 

בשורה התחתונה דאצ'יה לוגאן MCV סטפוויי אינו רכב מעודן. אין לו את האיכויות שיש כיום לרוב המכוניות המשפחתיות. אך הוא טוב, הוא שימושי, ומהווה אמצעי תחבורה פרקטי למי שצריך לשנע אופניים או אפילו יותר מכך.

 

אך מה שמכריע את הכף לטובת ה־MCV הוא המחיר: 83 אלף שקל, מחיר של מכונית משפחתית משומשת בת שלוש או ארבע שנים. וכמו רוב הדאצ'יות, כאשר בוחנים את יחס התמורה לשקל קל מאוד לסלוח על רוב חסרונותיה של ה־MCV.

איפה הכסף שלנו? כלכליסט מציג את ספר התקציב האמיתי

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x