אלמנת רב ראשי לשעבר של הרצליה אינה זכאית לפדיון ימי מחלה שבעלה לא ניצל

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגישה אלמנת רב ראשי לשעבר של הרצליה, שדרשה מהמדינה תשלום על פדיון ימי מחלה שלא נוצלו על ידי בעלה המנוח מיום כניסתו לתפקיד במרץ 1962 ועד פטירתו באפריל 2005. סכום תביעתה עמד על כחצי מיליון שקל.

לפי החלטת ממשלה מ־1977, אלמנות של רבני ערים זכאיות לגמלה של 40% מהפנסיה התקציבית, ולא 70% כמו של נבחרי ציבור. האלמנה קיבלה 197 אלף שקל עבור פדיון חופשה וכ־270 אלף שקל עבור מענק שנים עודפות. למרות הסכומים הנאים הללו, דרשה אלמנת הרב פיצוי על כל ימי המחלה שלא ניצל, 30 ימים בשנה שמהם ניתן לפדות 8 ימים. לטענתה, מי שהיתה אחראית לנהל רישום היעדרויות היא המועצה הדתית עצמה, ולא בעלה, ומאחר שלפי הנתונים שלה בשנים 2005-2002 אושפז בעלה 15 יום בלבד, וכמעט לא חלה לאורך שנות כהונתו, ואף כשהיה חולה היה עונה לטלפונים "והביע את דעתו הצלולה". מאחר שהשכר הקובע עמד על 36.6 אלף שקל בחודש, ותעריף יום מחלה הוא 1,465 שקל, על 43 שנה הוא היה אמור לקבל כ־503 אלף שקל.

האלמנה קיבלה 197 אלף שקל עבור פדיון חופשה וכ־270 אלף שקל עבור מענק שנים עודפות צילום: שאטרסטוק

מנגד, טענו הממונה על השכר והמשרד לשירותי דת כי רב עיר אינו בסטטוס רגיל של עובד, ואין לו סדר יום קבוע ומחייב. על כן הוא גם אינו מדווח על נוכחות ולא ניתן לפקח על עבודתו, שמרביתה מחוץ למשרדי המועצה. בכל מקרה, לפי עמדת המדינה, מאחר שאין לרבני ערים מכסה מקסימלית של ימי מחלה, אין דרך לחשב את היקף הפיצויים, גם אם ייקבע כי מגיעים לו כאלה. מעבר לכך, הרב נמנע מדיווח על ימי מחלה, למרות חובת הדיווח. בכוונת האלמנה לעתור לעליון.