שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

הפקה־פקה ניצח את השופל: חשבון נפש לכישלונות בפיתוח השלד של המדינה

במשרדי האוצר והתחבורה שוקדים על תוכנית תשתיות גרנדיוזית לישראל: מתקני התפלה, כבישי אגרה, מחלפים ורכבות עירוניות. מספר הטיוטות שכבר הודפסו יכולות להשמיד יער קטן. אבל תוצאות - אין

ליאור גוטמן 08:1613.09.18

בשבוע הבא יציין עם ישראל את יום כיפורים, שכולו חשבון נפש וכפרת עוונות על מעשים ומחשבות שליוו אותנו בשנה האחרונה. בחינת ענף התשתיות, על הסקטורים

שמרכיבים אותו - מעולמות התחבורה ועד עולמות האנרגיה - מגלה מציאות מורכבת: מצד אחד הצלחות היסטוריות דוגמת הרפורמה בחברת החשמל, מצד שני כישלונות מתמשכים בפיתוח השלד של המדינה, זה שמאפשר לאזרחים לנהל את חייהם בצורה ראויה, שלא לומר נורמלית.

 

רגע לפני שעם ישראל מתכנס בד' אמותיו, "כלכליסט" חוזר להבטחות שהופצו בשנה האחרונה על ידי מקבלי ההחלטות, כדי לברר מה התגלה ככותרת לשעתה, מה כחזון מטעם שלא עמד מאחוריו דבר, ומי צריך לומר סליחה.

 

1. משרד האנרגיה נזכר לבדוק צריכת גז במפעלים

 

למי ששכח נזכיר שהגז זורם מהים לישראל מ־2004 וב־2009 יצא המכרז הראשון לחיבור מפעלים לגז. כמעט עשור אחרי חוברו רק כ־60 מפעלים מתוך פוטנציאל של 700 מפעלים.

 

והנה רק לפני חודש החליטו במשרד האנרגיה לבדוק כמה גז המפעלים צריכים. אז מה אם הגז הוא דלק זול ומאפשר הורדת עלויות כמו גם צמצום השימוש במזוט מזהם?

בפועל נחמד שנזכרו במשרד האנרגיה לבדוק מה השוק צריך.

 

ומה לגבי האין־חיבור למפעלים? על זה נאמר מה שאומרים בכל יום כיפור: "ועיניתם את נפשותיכם".

 

2. קו הרכבת לירושלים

 

מה לא נכתב על הקו הזה, שיצא לדרכו בממשלת שרון ב־2001 בתקציב של כ־3 מיליארד שקל, ועד 2018 הוא לא ייפתח במלואו למרות שהתקציב מגרד את רף ה־7 מיליארד שקל.

 

במאי האחרון "כלכליסט" פרסם את הרעיון של הנהלת הרכבת להפעיל את הקו חצי בחשמל וחצי בדיזל - לאחר שהתברר שלא ניתן יהיה כפי שתוכנן, להפעיל את כל הקו בחשמל. והנה הרעיון מתממש בסוכות הקרוב, גם אם מוסך הטיפולים יהיה מוכן במלואו רק בשנה הבאה והנסיעה מותנית ברישום מראש. מצד שני, אולי מדובר במזל גדול שאורך המסילה הוא רק 60 ק"מ, ולא 120 ק"מ, למשל. אחרת, יש להניח, היו נוסעים בקו הזה רק בחג סוכות של השנה הבאה.

 

3. משק המים של ישראל

 

נתוני רשות המים מלמדים שישראל מתייבשת כבר שנה חמישית ברציפות. אם למשרדי האנרגיה והאוצר יש טיפה אמונה בפולקלור יהודי, אז כבר אתמול הם היו צריכים לשרטט מעגל ולשבת בו עד שירד גשם. כי אם תירשם פה שנה שישית של בצורת, או חס וחלילה שנה שביעית ושמינית, המצב יחייב הטלת משמעת מים והקצבות כאילו אנחנו בדרום אפריקה.

 

אז נכון, במקום מתוקן נורת האזהרה שנדלקה לפני שלוש שנים - אז הפסיקו לשאוב מים מהכנרת - היתה רמז עבה מספיק כדי לתכנן קדימה. אבל הנה שוב צצות תוכניות חירום עם הקמת מתקני התפלה שיעבדו... רק ב־2023. אפשר כמובן לרכוש עוד מים ממתקני ההתפלה הקיימים, אבל באוצר העדיפו דווקא להוריד מסים על טלויזיות.

עם קצת מזל עוד נתפוס באחד הערוצים בטלוויזיות האלה תוכניות על מעיינות שופעים בהרי האלפים.

 

4. עובדי חיפה כימיקלים עדיין מחכים להחלטות

 

שנה שלמה העובדים בחיפה כימיקלים נעים בין יאוש לתקווה. נזכיר למי ששכח - הכל התחיל מדו"ח שתיאר את הסכנות במפעל האמוניה, הבטיח עוצמת נזק של כמה פצצות אטום, גרר שלוש פסיקות בבתי משפט והגיע עד השבתת מכל האמוניה. וראו זה פלא: המדינה לא קרסה, אמוניה משונעת במכליות, כולם מסתדרים.

 

מי לא הסתדר, נשכח ונזנח בצד הדרך? 250 עובדי המפעל, שסוגרים כבר שנה שלמה בסטטוס של חופשה ללא תשלום רק כדי לשמר יחסי עובד־מעביד ליום שיפטרו אותם בפועל. לא ברור מה עשה שר הכלכלה אלי כהן בחג, אבל העובדים בחיפה כימיקלים לא ממש ברכו אותו בשנה טובה.

 

5. רפורמה בתחבורה הציבורית, אבל בלי תל אביב

 

מי אמר שלפקידות הממשלתית אין חוש הומור? הבעיה היא שלפעמים הבדיחה היא על חשבוננו. קחו למשל את הרפורמה הענקית בתחבורה הציבורית שאושרה בשבוע שעבר בממשלה. זו כוללת הוצאה למכרזים של כל הקווים הישנים של דן ואגד עד לשנת 2030.

 

במשרד האוצר יודעים להשוויץ שהקווים שהופרטו עד היום גררו ירידת תעריפים של עשרות אחוזים ושיפור השירות.

 

זה מצוין, אבל מה כל זה שווה אם הרפורמה לא כוללת את מטרופולין גוש דן? בהצעת המחליטים הממשלתית נכתב ש"התוכנית למטרופולין דן תובא לאישור הממשלה לאחר שמשרד התחבורה ומשרד האוצר יבצעו בחינה תחבורתית לצרכים". סליחה, אז מה בדיוק עשיתם עד היום אם לא לבחון מה צריך לעשות עם בירת העסקים כדי להוציא אותה מהפקק?

 

מצד שני למה לטפח תקוות: מי שראה את הפיאסקו סביב בניית גשר יהודית - גשרון הולכי רגל באורך 110 מטר שהפרסומים על בנייתו הקרובה יצאו עוד בשנת 2010 - מבין שהפקקים פה כדי להישאר.

 

6. אז מה אם יורד מרווח השיווק של חברות הדלק

 

מדובר באחד הבלופים הכי גדולים שיצאו ממשרדי הממשלה. נזכיר שמרווח השיווק הוא הפער שבין רכש הבנזין של חברות דלק לבין המחיר שלו במשאבה. כסף ממש אין פה, אבל ספינים יש, והרבה. מאז 2012 המדינה החליטה פעמיים רצוף שחברות הדלק מרוויחות יותר מדי ולכן צריך לחתוך להם דווקא שם.

 

בשני המקרים מרווח השיווק אמנם ירד (כלומר חברות הדלק הרוויחו פחות), אבל מחיר הבנזין עלה. ולמה עלה? כי לאף אחד אין שליטה על כמה עולה הנפט בעולם, ורשות המסים לא תוותר על 61% מס מכל ליטר בנזין.

 

מה נשאר לנהגים? כלום כפול. גם המחיר לא יורד וגם הרפורמה של הממונה על הגבלים עסקים להכניס תחנות קטנות בלי חנות נוחות צמודה (כלומר תחנות שימכרו דלק בזול) רחוקה מיישום.

 

נשאר רק להתפלל "כל נדרי" ולהפסיק להבטיח שהמהלכים הממשלתיים הם לטובת הציבור.

 

7. סוער בנמלי חיפה ואשדוד

 

כמה שביתות נרשמו בנמלי חיפה ואשדוד בשנה החולפת? לשאלה הזו אין תשובה, כי אף אחד לא יודע להגדיר מה הקו הדק שבין שביתה, עיצומים או סתם חוסר חשק להגיע למשמרת. אם נכלול את כולם יחד נגיע לעשרות רבות של ימים.

 

אבל מי שממש צריך לבקש פה סליחה זו משטרת ישראל, שבסופ"ש אחד בחודש מאי התרוצצה בכל מרחבי חיפה ואשדוד כדי לחפש עשרה ראשי ועדים שסגרו את הנמלים ואת המדינה, למרות צו רשמי מבית הדין לעבודה לחדש את הפעילות ברציפים.

 

8. מספנות ישראל כבולות

 

אם כבר מזכירים את ענף הנמלים, עוד מי שצריך לבקש סליחה הם משרדי האוצר והתחבורה שלא מסירים מגבלות ממספנות ישראל. מדובר בנמל הפרטי היחיד שעובד ללא פוליטיקאים, ללא ועד עובדים וללא הבטחות סרק. הבעיה שם היא שיש הסכם ישן מול ועד עובדי נמל חיפה שמגביל אותם לנפח עבודה של 5% בלבד מכלל המטענים בישראל.

 

בפועל כולם עובדים על כולם ובין ינואר לנובמבר המספנות מגיעות לנפח עבודה של 7%, ובדצמבר כולם בחצי שביתה איטלקית כדי להגיע לממוצע שנתי של 5%. יהודה ברקן לא היה מסדר את זה יותר טוב.

 

אז אם מישהו באמת מתהדר בתחרות בענף הספנות בישראל, שלא ייתן לציבור לחכות עוד שנתיים כשייפתחו נמלים חדשים בחיפה ובאשדוד, כי את התחרות אפשר לייצר מחר בבוקר וממש בקלות.

 

9. מכרזי התשתית של ישראל נכתבים אבל לא זזים

 

שנה וחצי יושבים במשרדי האוצר והתחבורה ומכינים את תוכניות התשתיות הגרנדיוזית של מדינת ישראל. מה אין שם? מתקני התפלה, כבישי אגרה, מחלפים ורכבות עירוניות. מן היקב ומן הגורן. כידוע לכל סטודנט לכלכלה שנה א', השקעה בתשתיות היא מנוע צמיחה, והוא עובד יותר חזק כשבתור עומדים גופים מוסדיים שרק מחפשים מה לעשות עם הכסף.

 

אבל פה בערך נגמרת הבשורה: מספר הטיוטות שהודפסו מאיים להשמיד יער טרופי קטן בברזיל - ותוצאות אין. בקרוב תיפול הממשלה, אי־אפשר יהיה לקדם דבר ושנת 2019 תרשם כשנה אבודה בה הפקה־פקה ניצח את השופל.

 

ואם בדרך נס משרדי האוצר והתחבורה יסכימו על הנוסח הסופי, כולל הפונט והניקוד, אז השנה אולי לא תהיה אבודה.

 

וגם לא נשכח את הסנקציות בעקבות הפצועים וההרוגים באתרי הבנייה שנופלות בין הכיסאות של היזמים והקבלנים. אולי ככה יצליחו לצמצם את מופע ההרוגים ההזוי שנרשם בשנה האחרונה.

 

10. הקצה של קצאא - קו צינור אילת אשקלון

 

הסעיף הזה כבול למגבלות צנזורה, וזו הבשורה הכי טובה שמשרד המשפטים יכול היה לשמוע בשנה החולפת.

 

כי אלמלא הצנזורה, מישהו היה צריך להסביר איך לקחו חברה שמגלגלת (על פי ההערכות) מחזור של 8 מיליארד שקל ולגרום לה נזק שעלול להגיע לסכום של שבע ספרות.

 

אז נכון שזה מיזם ישן שלנו ושל איראן, אבל להסתובב בלי מנכ"ל ובלי מזכיר חברה שנה שנייה ברציפות? אם יש אנשים מאמינים במשרד המשפטים, ייתכן שצום של 72 שעות אולי יאפס את רשימת החטאים לגבי ההחלטות שנלקחו ביחס לניהול החברה הזו.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x