שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בארץ

ראיון כלכליסט

סמנכ”ל המחקר והתכנון בביטוח לאומי: "באוצר מחכים לכסח את הקצבאות"

ד”ר דניאל גוטליב תוקף את אנשי האוצר, ש“מייחלים לרגע שניכנס לגירעון, וסימנו מראש במה יקצצו”, בעת שהם מחזיקים ברזרבות של 206 מיליארד שקל: “לא ייתכן שבעל חוב יגיד שאין לו כסף”

שחר אילן 09:4213.09.18

"יש אנשים במשרדי הממשלה שחושבים שאת הביטוח הלאומי צריך לייבש", אומר סמנכ"ל המחקר והתכנון של הביטוח הלאומי, ד"ר דניאל גוטליב. "זה אותם אנשים שאומרים ‘תעזוב זה לא ביטוח זה מס’. יש אנשים שמחכים לסיבוב נוסף של 2003, אז יכסחו את הקצבאות עוד פעם". לדבריו, כבר היום מצב הביטוח הלאומי אינו מזהיר: "איזו קצבה שלא תיקח, איזו אבן שלא תרים, תמצא מתחת דברים לא יפים. הקצבאות בישראל באופן כללי נמוכות מדי. השחיקה מאוד גדולה. קצבת הכנסה למשפחות עם יותר משלושה ילדים היא קצבת רעב, קצבת אבטלה כזו מסכנה".

 

 

גוטליב נשמע שבע רצון מהודעת שר העבודה והרווחה חיים כץ על ביטול ההסכם להעברת עודפי הביטוח הלאומי למשרד האוצר: “זה צעד מדהים של השר כץ והמנכ”ל מאיר שפיגלר. הצעתי את זה לפני זמן רב וחיכיתי שהוא ייעשה על ידי שרים ומנכ”לים לפני הרבה שנים. זה צעד ראשון לתיקון המצב”.

 

גוטליב, ממעצבי המדיניות המאוד חברתית של המוסד לביטוח לאומי, משמש כאופוזיציה ברורה למדיניות השוק החופשי של הממשלה. המחלקה של גוטליב היא שמחברת את דו"ח העוני השנתי, והיא אחד הגורמים שמספקים את החומרים לדו"ח האקטוארי של המוסד שהוגש לאחרונה לממשלה, ולפיו הביטוח הלאומי ייכנס לגירעון מוקדם מהצפוי, ב־2022, ויפשוט רגל ב־2037. בביטוח הלאומי מחפשים דרך לאפשר לגוטליב (67) להמשיך בפעילותו במחלקה גם אחרי גיל פרישה.

 

 

סמנכ"ל הביטוח הלאומי, ד"ר דניאל גוטליב סמנכ"ל הביטוח הלאומי, ד"ר דניאל גוטליב צילום: עמית שאבי

 

עד כמה הישראלי צריך לדאוג לעתיד הכספים שהוא שילם לביטוח הלאומי?

"לביטוח הלאומי יש רזרבה נפלאה של 206 מיליארד שקל. הבעיה היא שהן שמורות באיגרות חוב של האוצר שאי אפשר למכור לציבור. בהסכם בין הביטוח הלאומי לממשלה מ־1980 יש סעיף די מזעזע שאם לא יהיה לביטוח הלאומי כסף, האוצר, כלומר החייב, יפתח במשא ומתן ויגיד אם הוא רוצה לשלם. זה לגמרי לא הגיוני. לא ייתכן שבעל החוב יגיד שאין לו כסף, ולכן הוא יקצץ בקצבאות ולא יממן את הגירעון. אנחנו יותר מדי תלויים באוצר".

 

האוצר דאג לכיסוי של ארבע שנים קדימה להעלאת קצבאות הנכות.

"זה מגוחך. אנשים צריכים בממוצע את קצבת הנכות לעשר עד 15 שנה. אם הממשלה מחליטה להגדיל את קצבת הנכות ולא מאפשרת לי לדאוג למימון אלא אומרת שהיא תדאג, זה אומר שהביטוח הלאומי נכנס לבעיה של איתנות ולא דואגים לצדק הבין־דורי. משלמים לדור הזה בלי לדאוג לדור הבא. לא ייתכן שממשלות מגדילות את הקצבאות, ולא מאפשרות מימון יציב שלהן. אתה משלם די הרבה לביטוח הלאומי ורוצה לדעת שאם תזדקק, תוכל לקבל אם תצטרך קצבת נכות וקצבת סיעוד. היום, אם אתה מאמין לדו"ח האקטוארי של הביטוח הלאומי, אתה יודע שלא תוכל לקבל. זה מצב לא תקין".

 

כלומר כשיגיע היום ולביטוח הלאומי לא יהיה כסף, פשוט יקצצו בקצבאות?

"בדו”ח האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי, שפרסמה ועדת דומיניסיני, נקבע שיש שלושה אשכולות של קצבאות. האשכול החשוב זה זקנה, נכות וסיעוד. יש 'אשכול שוטף' שבו כל מה שהם חשבו שפחות חשוב, כמו קצבת ילדים ומענק לידה. הם בעצם אמרו סימנו מראש במה יקצצו, ואמרו שאת זה צריך לשלם רק כל עוד יש כסף. אצל האוצר 'משא ומתן' זה קיצוצים בקצבאות. אני יודע שהם מתכוננים לזה. זה לא מקרה שלא אכפת להם מהאיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי כי הם מחכים לרגע שנכנס לגירעון, ואז יכסחו את הקצבאות עוד פעם".

 

מה היית רוצה שיקרה?

"היום האוצר משלם לביטוח הלאומי השתתפות גלובלית של 27 מיליארד שקל בשנה. אנחנו מחזירים להם 11 מיליארד שקל עודף על פי ההסכם מ־1980. בעצם לא נתנו לנו 27 אלא 16. למה הפיקציה? קודם כל, בואו נפסיק את הפיקציה. אני רוצה להפסיק להעביר את העודפים לממשלה, וליצור במשך ארבע־חמש שנים יתרות של 60-50 מיליארד שקל כדי לממן גירעונות זמניים. אני רוצה מהאוצר שיעביר לי תשלום לפי מבוטח ולא גלובלי. האוצר לא צריך לתמוך בביטוח הלאומי, אלא באותם מבוטחים שלא מסוגלים לשלם".

 

יש טענה מאוד רווחת שביטוח לאומי זה בעצם לא ביטוח אלא מס.

"היום אנחנו איפשהו באמצע במרחב שבין ביטוח למס. זה קורה בגלל מבחני ההכנסה של חלק מהקצבאות. היום אם מישהו הוא דמנטי וצריך עזרה בשביל ללכת לשירותים הוא יכול לא לקבל קצבת סיעוד כי ההכנסה שלו מעל 15 אלף שקל ויש מבחן הכנסה. הבן אדם יצטרך לשלם מהכיס שלו על הסיעוד, ויהיה יותר עני מזה שמרוויח 9,000 שקל וקיבל כיסוי מלא. אני אומר לשרים ולממשלה: תבטלו את מבחני הכנסה בקצבאות ביטוחיות, ותשאירו רק בקצבת הבטחת הכנסה. אם אדם שילם המון כל החיים לסיעוד, תן לו סיעוד".

 

אבל שר האוצר משה כחלון ויו"ר ועדת העבודה והרווחה ומי שהיה יו"ר הוועדה למלחמה בעוני אלי אלאלוף בעד לעבור לקצבאות עם כמה שיותר מבחני הכנסה.

"אני מאוד התנגדתי לזה. אם זה יקרה, אסור יהיה לקרוא לביטוח הלאומי ביטוח כי יהיה זיוף. הוא יהיה משרד סעד".

 

עניים לא יודעים להתלונן

 

הטיעון העיקרי למה צריך לחלק את קצבאות הביטוח הלאומי לציבור כולו (קצבאות אוניברסליות) הוא שאחרת הציבור יאבד עניין בתשלום לביטוח הלאומי, וירצה לקצץ בתשלומים. "הקונצנזוס הכי גדול בציבור הוא סביב קצבאות זקנה ונכות", אומר גוטליב. "מה עושים בפועל? משאירים את קצבת הזקנה הבסיסית מאחור ומגדילים את קצבת הבטחת הכנסה לקשישים שמחלוקת לפי מבחן הכנסה. זה לא טוב. אם אתה רוצה להרוס את הביטוח הלאומי, תקבע מלא מבחני הכנסה, זה אומר ששכבת הביניים לא תקבל קצבאות. קצבת סיעוד היא לא מצליחה לקבל. קצבת שירותים מיוחדים היא לא מצליחה לקבל. קצבת אבטלה היא כזו מסכנה שלא מאפשרת לחיות ממנה".

 

גוטליב מציין נימוק נוסף בעד קצבאות אוניברסליות. "עניים לא יודעים להתלונן. כשאתה משלם לשכבת הביניים ולשכבה הגבוהה, אתה מבטיח שמישהו שמבין בודק אותך וכועס עליך ומגלה דברים, אנשים שמסוגלים לשלם ללבנת פורן. אנחנו רק לומדים ממנה".

 

צריך להעלות את דמי הביטוח הלאומי?

"צריך להעלות".

 

בכמה?

"לא בהרבה. ההצעה שלנו, שהיא חלק ממסמך המדיניות החדש של הביטוח הלאומי, היא שאם מגלים שצפוי גירעון קבוע שיימשך עשר שנים לפחות, ואם הממשלה לא מטפלת בו, אז אנחנו מעלים אוטומטית את דמי הביטוח בצורה זהירה מאוד. היום זה 14.5% מהעובדים והמעסיקים ביחד, וההעלאה לא תהיה יותר משתי נקודות האחוז".

 

האם לא מוצדק לבצע הגדלה מיוחדת של דמי הביטוח הלאומי כדי להנהיג ביטוח סיעוד ממלכתי?

"זה כן מוצדק, אבל אנחנו עושים חשבון של כל הקצבאות ולא של כל אחת בנפרד. כי אנחנו לא מזלזלים בעובדה שישראל נמצאת במקום השני מהסוף ב־OECD בשיעור הילדים העניים, כשאחריה רק טורקיה. זה עוני קבוע של ילדים שלא מקבלים משאבים לפתח את ההון אנושי שלהם, והסיכון שהם עצמם יהיו עניים ויהיו לעול על החברה מאוד גבוה. אז למה שאזלזל בקצבאות הילדים?”

 

 

שר העבודה והרווחה, חיים כץ שר העבודה והרווחה, חיים כץ צילום: עמית שעל

 

 

למה הקצבאות בישראל כל כך נמוכות?

"כי ב־2003 הפסיקו את העדכון של הקצבאות לפי השכר הממוצע בממשק, והצמידו למדד המחירים לצרכן. זה גרם הרבה נזק. הצמדה לשכר זה דבר הרבה יותר טבעי כי זה משקף את רמת החיים. אנחנו שואפים לביטחון סוציאלי סביר, ואם רמת החיים במשק עולה, צריך להעלות גם את הקצבאות. אפשר לראות שמאז הקצבאות ירדו וירדו בהרבה נקודת אחוז מול התמ"ג, כלומר הביטוח הלאומי קוצץ מאוד. זה שהביטוח הלאומי ירד יחסית לתמ"ג מעיד על סדרי העדיפויות הלאומיים. שר העבודה והרווחה הנוכחי חיים כץ מבקש להחזיר את הגלגל לאחור, ולהצמיד את קצבת הזקנה לשכר הממוצע. זה מאבק גדול מול האוצר".

 

אין ביטוח אבטלה אמיתי

 

גוטליב גורס שבארץ "אין ביטוח אבטלה אמיתי. ברגע שהתחילה האבטלה לעלות, כיסחו את ביטוח האבטלה. ביטוח אבטלה אמור להבטיח שלתקופה סבירה תקבל שווה ערך לשכר, ותוכל לחפש בשקט עבודה. אבל היום אדם צעיר בהייטק שמרוויח 20 אלף שקל יכול לקבל עד 7,000 שקל, והוא מקבל רק 50 יום. המבוגרים מקבלים 175 שקל ביום".

 

מה הנזק? לצעירים קל יחסית למצוא עבודה?

מחקרים בינלאומיים מראים שבמדינות שבהן צעירים קיבלו בזמן אבטלה מעט כסף ומעט ימים, כלומר לא נותנים אמצעים למצוא עבודה נכונה – כל המסלול של הקריירה שלהם השתנה. מי שלא היה מובטל פתח פער גדול. מי שהיה מובטל והיה צריך להתפשר על מקום העבודה, נהיה מדוכא. הוא לא אותו בן אדם. זה מוריד את הפריון שלו, ואז כל המשק נפגע".

 

אתה מרגיש נוח עם זה שחופשת הלידה בישראל כל כך קצרה יחסית ל־OECD?

"הקצבאות בישראל באופן כללי נמוכות מדי, וזה לא היה ככה. הביטוח הלאומי היה יותר שוויוני. השחיקה מאוד גדולה. קצבת הבטחת הכנסה למשפחות עם יותר משלושה ילדים היא קצבת רעב. אם תפתח את דו"ח הביטחון התזונתי שהוצאנו, תראה שהנפגעים הגדולים ביותר הם מקבלי הבטחת הכנסה. זה אומר שהקצבה ברמה כל כך נמוכה שהיא לא עוזרת להם לקנות מספיק אוכל. במסמך ההמלצות החדש שלנו אנחנו רוצים לקדם הוספה של 1.4 מיליארד שקל להבטחת הכנסה כדי שאנשים יקבלו יותר.

 

"עשינו מחקר על מיצוי זכויות והתייעצנו עם מומחה עולמי מהולנד על הבטחת הכנסה ושלחנו לו נתונים. הוא היה בטוח שהנתונים ששלחנו לו זה לשבוע ולא לחודש. הוא היה מזועזע. יש אנשים במשרדי הממשלה שחושבים שאת הביטוח הלאומי צריך לייבש".

 

לצד זאת, גוטליב מציין: "צריך גם לזכור שמ־2010 העוני יורד, גם אם לא מספיק מהר. למשל בעוני של זקנים עשינו התקדמות יפה, ובהשוואה בינלאומית אנחנו קרובים לממוצע ה־OECD". אבל הוא גם ממהר לציין שכל מה שקשור לאי השוויון בהכנסה, הנתונים בעייתיים ואי השוויון הריאלי גדול בהרבה מזה שעולה מנתוני הלמ"ס.

 

"לפי סקר הוצאות המשפחה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רואים ירידה במדד ג'יני של אי השוויון גם בהכנסות ברוטו וגם בהכנסות נטו. בעבר היינו ממש הכי גרועים, והנתון הזה ממקם אותנו באמצע הדרך בין הכי גרוע לממוצע ה־OECD. אבל עשינו מחקר ובדקנו מה קורה כשמציבים את הנתונים של רשות המסים על ההכנסות הרשמיות של אותם אנשים, במקום ההכנסות שעליהן הם הצהירו בסקר. לצערנו, גילינו מדד ג'יני הרבה יותר גבוה, ב־17%. מתברר שהעניים מצהירים על יותר ממה שהם משתכרים באמת כי הם מתביישים, והעשירים על פחות כי לא נעים להם. זה עניין של רצייה חברתית".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x